כל הפוסטים בייסורי איוב

א- וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: בלדד, כמו אליפז קודמו, ממשיך את דרכו מעמיק אותה ומראה עוד זוויות שלה, הוא מחלק

“מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא-נִצְפְּנוּ עִתִּים וְיֹדְעָו לֹא-חָזוּ יָמָיו” הזמן שהאל ברא (עִתִּים) זהו זמן שאיננו אחיד באיכותו, הזמן אכן אותו הזמן,

עד שלא בא איוב, היה בעולם סדר, מבנה ידוע שקל להבין ולחיות על פיו. מאז שבא איוב, בא עמו הכאוס,

אליפז וחבריו עוברים תהליך של ערעור מבנה תפיסת החיים שלהם עצמם, איוב ועמידתו האיתנה והשיקוף החד והמיוחד שהוא מהווה לחבריו,

החברים מתבצרים בתפיסתם שחטא איוב, כל אחד ע”פ דרכו, כיוון שמעצם ההתבוננות במה שקורה בחיי איוב, כל קורותיו בתקופה זו

“לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי” צופר הנעמתי איננו נותר אדיש למצבו ולדבריו של

“עַד-אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא-תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ-לִי” “חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד-אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי לָמָּה

“עַד-אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר” בלדד מתחיל את דבריו בדגש על הפער בין מה שאדם אומר ליכולת שלו

“הֲקֵץ לְדִבְרֵי-רוּחַ אוֹ מַה-יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה” איוב מנסה לברר עם אליפז את המוטיבציה שיש לו לדבר ולבוא עימו בדברים (מַה-יַּמְרִיצְךָ

סבב השיח השני קשה ואגרסיבי יותר מקודמו. כל אחד מן החברים מתבצר בעמדתו ובשיטת המחשבה המייחדת אותו, ומנסה ע”פ שיטתו