kobyבדרך כלל אני נתקל רבות בשאלה האם הטיפול האלטרנטיבי כרוך באמונה בו. ניראה כי ציבור גדול מקשר בין זה לזה. אני אישית לא חושב שיש קשר, אם כי איני מפחית כלום מחשיבות האמונה. הסיבה שאיני רואה קשר בין ריפוי לאמונה, היא מכיוון שתינוקות שאינם יודעים על קבלת רמדי הומאופתי, מבריאים בכל מקרה. כאשר בדרך כלל האמונה מחייבת שהלוקח תרופה, מודע שלקח משהוא,ואז לאמונתו יש משמעות. במקרים אחרים, ראיתי שאנשים במצבים מסוימים, אנשים בוגרים, לא ידעו שקיבלו רמדי והבריאו למרות זאת. גם כאן זה מעורר את השאלה לגבי הצורך להאמין בטיפול. הספקנים יעוררו את השאלה שאולי ההבראה היא בכלל בכוח אמונתי כמטפל, אבל איזה כוח יש לי, יותר מרופא מומחה בכיר, עם קלניקה מרשימה, מזכירות והמון תעודות? כך שלאמונתי אין חלק בסיסי בזה, וכן ראיתי מקרים רבים שחיות, כמו כלבים חתולים פילים וכו, גם הבריאו מתרופות הומאופתיות,כך שכל זה מראה שאין קשר בין התוצאות הטיפוליות, לבין רמת האמונה. ואחרי כל מה שנאמר, אני תומך גדול מאוד לפיתוח האיכות הנפשית של היכולת להאמין.
על אמונה- אדם לא נולד מאמין, גם אם גדל בסביבה דתית כזו או אחרת,אין זה אומר שהוא רחש את איכות האמונה. גם אם הוא אומר על עצמו שהוא מאמין בכך או בכך (בדרך כלל-עקב השפעות חיצוניות ממנו, כמו חינוך, וכדומה) עדיין, אין זה אומר שהוא בעל אמונה. להיות בעל אמונה זה לבנות כוח פוטנציאלי בנפש, שלכל אדם יש לדעתי. איכות זו חייבת להתפתח באופן רצוני ומודע, שכן איכות כוח הנפש הנקראת אמונה, היא הכוח הבורא שבאדם, והדגש הוא על כוח שבורא. ביכולתו של האדם להיוולד מחדש, להמציא את עצמו למציאות חדשה, להיפתח למימדים אחרים, עדינים וגבוהים יותר מן הקיום היום יומי. אפשרות זו, היא תוצר של כוח האמונה המתפתח, שמחייב מאמץ ועבודה, והוא מתת שמיים. כוח האמונה בנפש האדם, הוא הכוח הבורא. על הפסוק “אל אמונה ואין עול” (דברים ל”ב,ד) אומר המדרש- אל אמונה, שהאמין בעולמו ובראו. האמונה היא הרחם הנפשי שמוליד, כוח היצירה באדם, כל דבר חדש שנולד בנפשו של אדם נולד בכוחה של האמונה. גם אם האדם לא יקרא לזה באופן הזה, עדין זה איכות אמונית שהביאה דבר חדש. ולכן מתעוררת השאלה- מהן הדרכים לפתח את כוח האמונה, כדי שאצליח להגשים את עצמי בחיים האלה.
עוד על האמונה- בתרבויות שבטיות יש מקום חשוב מאוד למרפא. למרפא יש כוחות, ו ביכולתו להשפיע על אדם במצוקה. ההשפעה שהמרפא מחובר אליה, בדרך כלל מחוברת לכוחות מן הטבע, שיש למרפא קשר עמוק ואינטימי איתן, והוא יכול באמצעות קשר זה,להטות את דעתו של האדם למקום אחר, וכך לשבור זמנית קשר גופני-רגשי, ולאפשר שינוי. על בסיס תהליך כזה קיימים טכסים שמאניים רבים, הבאים למטרת ההבראה, והם מוציאים מן האדם את כוח האמונה שבו.
על הריפוי- בתהליך ריפוי של כל מחלה מעורבים גורמים רבים. אך הכלל היסודי בכל מחלה הוא שמשהו יצא ממקומו הטבעי, ברובד כל שהוא, משהו יצא מאיזונו וממקומו, כלומר מביתו אל הגלות. איבר כל שהוא, רגש או מחשבה, שיצאו למקום אחר שאינו שייך להם, ואז האורגניזם כולו מתערער מזה. יש בתהליך זה עד הרבה מאוד פרטים, כגון סיבות פנימיות לאדם או חיצוניות לו, אך התוצאה תמיד תהייה- יציאה מסדר אל כאוס. ככל שהכאוס עמוק יותר- המחלה חמורה יותר. ולכן הריפוי הוא בלהשיב את הסדר על קנו, להחזיר איבר למקומו או לביתו, להשיב תפקודים נפשיים למצבם הטבעי הבסיסי. וכאן היא כל אומנות הריפוי- שעניינה הזיהוי הנכון של מה שיצא ממקומו למקום אחר, ולאחר מכן הכלים שיש ברשותו של המטפל לאיך עושים את זה.
לסיכום-אין קשר בין אמונה לטיפול הומאופתי.למרות שאין אני מוריד מערך האמונה, יש טיפולים אם קשר אמוני, והם קשורים לתהליכים שמאניים עם הטכסים שנלווים איתם.