סיפורו של איוב בשני חלקים.
בסיפור המסגרת – האל מתדיין עליו מול שטן פעמיים (פרקים א-ב)
כאשר הייסורים על איוב גוברים מן הפרק הראשון לשני.
כמו שנכתב על פרקים אלו, שמה שעצר את תהליך הייסורים היה כאשר איוב פנה לתוך עצמו, לברר עם עצמו מדוע קרה לו מה שקרה לו…
גישה המהווה “תריס בפני הפורענות”.
תשובת האל את איוב נערכת כמו בסיפור המסגרת, בשני חלקים.
בחלק הראשון האל פותח לאיוב לראות את מה שיש בו באיוב, ואת האיכויות הנדרשות שיהיו בשלות ונוכחות לשם השיח עם האלוהות.
בסיכומו של פרק השיח הראשון כך נאמר: (מ, א-ה)
וַיַּעַן יְהוָה אֶת-אִיּוֹב וַיֹּאמַר
הֲרֹב עִם-שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה
האל מסכם לאיוב את מה שאראה לו, משקף לו את הדברים ובוחן אם ניתן להמשיך את מהלך הדברים מול איוב, כאשר העיקרון אותו מחפש האל לבחון – אם איוב בעל כוחות נפש לראות מהו חלקו ומדוע הדברים התרחשו כפי המהלך עליו איוב כבל מול האלוהות.
אם עדיין יש כבילה באיוב כלפי האלוהות, אין איוב מוכן להמשך השיח.
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר
הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ-פִי
אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף
בתשובת איוב ניכר כי אכן איוב עבר תהליך המאפשר את המשך השיח, הקשר וחיבור ביניהם.
איכויות של “בלימה”, בלימת הדברים הנוטים להתפרץ וההשקטה של הנפש פנימה לשם היכולת להקשבה.
הבנת הפרופורציות של עולמו הפנימי ומהם הווקטורים השונים שהפעילו אותו כך שייסורים הם דבר מחויב.
ההכרה כי לו לבדו אין יכולת או כלים לענות לסוג השאלות ששאל כאשר היפנה לאל בעיות קשות, שם האל אראה לו ממדים המחזירים לאיוב תשובה דרך שאלה, פתיחת ממדים וכך שיקוף עצמי של איוב על עצמו.. דבר המותיר את איוב ללא יכולת דיבור ומענה.. אחרי הכול, איוב נותר מול עצמו, מול חייו, מול עולמו הפנימי כפי שהוא חי.
אז – מול מציאות זו, מה ניתן לומר ואת מי ניתן להאשים?
אך אין בדבר די, ולמרות כל הדברים, עדיין לא נתיישבה דעתו של איוב בסיבות שהביאו לייסורים.
כאשר איוב מפנה יסודות קשים יותר לאל כשאלה:
במבנה העולם כפי שאתה בראת ואתה הוא המחייה עולם זה, יש אפשרות לייסורים כה קשים שהם תוצאה של אופיו של המבנה אותו אתה בראת…
יש יסוד בעולמך המקדם ייסורים.
יש בעולמך יסודות שהם הופכים לסיבה שיפעלו על האדם השפעות מסוגים שונים שיהוו סיבה לייסורים.. שאינם קשורים לאדם ולמעשיו – אלא למבנה העולם עצמו.
מדוע אם כן, סיפורו של איוב ערוך בשתי מערכות ייסורים בתחילה ובשתי מערכות תשובה בסוף?
מכיוון שיש בסיפורו האישי של איוב שתי רמות:
האחת אישית, בדברים קורים לו באופן האישי ביותר.
השנייה – בירור על אופיו של העולם, מהו חלקו של האדם בעולם, והאם חייו, פועליו וייסוריו של האדם לוקחים חלק פעיל על המבנה של העולם ויוצרים עליו אפקט, דבר שאינו אישי אלא כרוך בסיבה הראשונית על אופיו של העולם, על חוקיו ואופן פעולתו.
וכך הסיפור מחולק לאישי וללא אישי. לכן שתי חטיבות בתחילה ושתיים בסוף.
בפרק הבא האל מציג תשובה על הסיבות לייסורים עקב המבנה של העולם ובאיזה אופן הדבר יוצר אפקט על האדם שיחייב את האדם לפתח גישה מסוימת להתמודדות עם מצבי קשיים וייסורים שאינם תוצאה ישירה של מעשיו האישיים.