צמח ממשפחת המורכבים, קבוצת הצמחים האחרונה, המסכמת את טבלת הצמחים.
תרופה ידועה. הנקודה המרכזית בה: כאבי עצמות, כמו שהעצם שבורה.. סימפטום שבא במקביל לסוגי מחלות רבות, כאשר החולי הקליני המוכר והגבוה ביותר סטטיסטית זוהי השפעת החורפית, הוויראלית כאשר הסימפטום המוביל במחלה הוא כאבי עצמות ושרירים, עצם מרגישה שבורה.
אם כי סימפטום זה יכול להופיע במחלות מערכתיות עמוקות יותר, כגון: מחלות כבד, הפרעות המע’ העיכול, פיברומיאלגיה, חולשה ועייפות כרונית, ועוד… המכנה המשותף לסוגי המחלות בהן הסימפטום המרכזי של תרופה זו יופיע: מחלה שהיא תוצר של שחיקה עמוקה של הכוח הוויטלי בדומה למש’ ה- kali, כאשר החולי הוא עמוק, כרוני, עם תשישות עמוקה ושחיקה לאורך שנים של כוחות הנפש והגוף, לרוב – עקב התמודדות חיים (לרוב ארוכת שנים) המביאה לתשישות עמוקה ביותר של כוחות היסוד והעמידות של המערכת.
הכלל הראשון:
עצם – עצמות הן האיברים שיוצרים מבנה. על המבנה שהעצמות יוצרות הגוף כולו נשען. העצמות הן אבני הבניין של הגוף כולו. הן יוצרות חוסן, עמידות, כוח, יציבות, תמיכה לכל חלקי המערכת.
לכל עצם יש תפקיד ספציפי בתוך המבנה הכולל מע’ השלד (עמידות, יציבות, תמיכה, חוסן)
לכן לכל עצם יש משמעות שונה ביחס לתפקיד שלה, שמקנה לעצם את האיכות הנפשית ע”פ מיקומה האנטומי בגוף וע”פ תפקודה הפיזיולוגי.
מכיוון שכל עצם עם משמעות שונה ביחס לאנטומיה ולפיזיולוגיה, כל עצם מחזיקה בתוכה עיקרון הקשור לחלק היחסי שיש לה בעמידות, היציבות, החוסן, התמיכה לכל המבנה כולו.
כל עצם אם כן – בעלת משמעות עקרונית ליציבות המערכת כולה, כך שאם עצם אחת תפגע או שתחסר… המבנה כולו חסר.
דוגמאות:
עצם הגולגולת – בית מושבו של המוח (הרכב, במשל המרכבה) צורת הגולגולת מלמדת על איכותו של הרכב (במשל המרכבה) לכן היא מלמדת על האיכויות האינטלקטואליות, על סגנון המחשבה, על היכולות המנטאליות (זיכרון, ריכוז, חשיבה, יכולות לימודיות ועוד)
Sternum– עצם מרכז החזה, מלמדת על תפיסת ה”אני” של האדם, כיצד האדם חושב על עצמו, מעריך את ההופעה ואת ה”שם” שיש לו – כפי שהוא חושב על מה חושבים עליו.
Patella – פיקת הברך – זוהי העצם המובילה את תהליך ההליכה, לכן היא ה”חץ” המוביל, הפורץ דרך, ההולך בראש המערכת.
לכן פיקת הברך נושאת את המשמעות של כיוון ההליכה, יכולת הליכה איתנה ואינדיווידואלית, בדרכו אישית של האדם.
הכלל השני:
ב- eup-perf, בכל סוגי המקרים (אקוטיים וכרוניים) גם המצבים בהם האדם מעיד כי כל גוף כולו כואב, תמיד יהיה מוקד אחד (אולי שני מוקדים – לא יותר) שהוא יהיה המוקד הדומיננטי ביותר ברמת האינטנסיביות של הכאב.
מוקד זה הוא המלמד והמשקף מהי הנקודה באדם שנשחקה, שנסדקה ביכולת היציבות, החוסן, העמידות במתן התמיכה למבנה כולו.
דוגמאות אופייניות:
1- מוקד הכאב המרכזי, בגב תחתון, חוליות מותניות:
היסוד הנפשי שנשחק – יכולת העמידות של האדם ביחס לנושאים שבאדם מתורגמים כנושאים שיש שם סכנה הישרדותית.
הכלל הוא שכל אדם החווה את החיים מתוך סכנה הישרדותית, עלול לחלות באופן עמוק.. כיוון שהישרדות משמעותה מצב אקוטי של סכנה – מצב זה לא מאפשר רפיון, מנוחה, או מצבים אחרים המביאים להתחדשות. לכן זהו מצב המוביל להתשה עמוקה ומכאן למחלות עמוקות, שהסימן שהאדם בדרך לשם, זהו החלושה או הכאבים בגב תחתון.
2- הרגליים:
יש לברר איזו רגל והיכן ברגל (מיקום מדויק, קדימה – אחורה, ירך, ברך, שוק, עקב או כף הרגל) לכל איבר משמעות שונה ביחס להתהליך ההליכה של האדם את קו החיים שלו.
כאבי רגליים אינן כואבות עקב הליכה פיזית, אלא עקב קשיי ההליכה על קו החיים שעליו האדם בחר ללכת.
3- כאבי צוואר:
אחריות – כאב באזור זה מלמד כי נושא האחריות כבד על האדם, יש לברר עם האדם כיצד הוא תופס ומבין את נושא העול והאחריות שיש עליו.. שם מוקד תשומת הלב הטיפולית.
זהו מוקד הרגשי המביא לתשישות, לאיבוד החוסן, ליציבות שאיבדה את איתנה.
עוד סימפטומים:
א- תנועה מחמירה אך הכאב כה גדול עד כי האדם חייב לזוז (למרות ההחמרה)
סימפטום המשקף עד כמה השחיקה של האדם אינה נוחה לו, עד כמה קיימת באדם תחושת מחויבות לנושאים התישו אותו..
הוא חייב מנוחה (תנועה מחמירה) אך הכאב (דבר שאינו במקומו) לא נותן לו מנוח..
מה שאינו במקומו קשור לנושאי האחריות של האדם, שתחושתו היא שמכיוון שאין הוא שם לפקח, או לטפל או לדאוג לנושאים שהוא אמון עליהם – אותם “ההזנה” עלולה להוביל להתמוטטות של המבנה כולו (בדומה למשפחת ה – kali)
ב- צמא אינטנסיבי למים קרים, תשוקה לאוכל קר בעיקר לגלידות:
הצורך (המקל) למים ומזונות קרים, מלמד על חום פנימי הזקוק לאיזון ע”י משקה קר.
כיצד הופיע חום? איך הוא נוצר?
עקב העבודה נושא האחריות המחייב מן האדן השקעת אנרגיה רבה, דבר הביא לידי חימום המערכת. (נושא שנכון בעוד תרופות כגון: ארסניקום, סולפור, פוספורוס, ורטרום אלבום)
ג- החמרה בין 7-9 בבקר:
ההחמרה היא כאשר האדם לקראת היום החדש והאתגר החדש שהוא מציב.
האדם כה עייף, כה מותש שהמחשבה על האתגר יומי נוסף (גם עם האדם מורגל באותו האתגר) מביא לידי תשישות ותחושת שבר עמוקה יותר.
סיכום לאדם-אאופטוריום פרפוליאטום:
אדם שיסוד פנימי מסוים נשבר… עקב תשישות עמוקה של מאמץ לאורך זמן רב ללא מנוחה וזמני החלמה מאותו המאמץ.
השבר שהאדם חווה, קיים ביכולת העמידה עצמה.. ביציבות הבסיסית. החוסן הטבעי של האדם נסדק ונשבר.
זהו שבר עמוק של היציבות של האדם מול כל אתגרי החיים.
זהו אדם הדומה לטיפוס kali, בעמידות, באחריות, ביכולת לשאת לאורך זמן דבר היוצר בסיכומו של יום תשישות עמוקה, הבאה לידי ביטוי דרך כאבי העצמות… מיקום הכאב בעצות בגוף, מלמד איזה יסוד נפשי נשחק ונשבר.