98% מבלוטות הלבלב מפרישות אנזימים לצורכי עיכול, לתריסריון ולמעיים. (הפרשה אקסו קרינית)
2% מתאי הלבלב הם בעלי אופי הורמונאלי המפרישים לתוך זרם הדם (אנדו קריני)
2% הללו מכונים איי לנגרהנס, על שם ביולוג גרמני, פאול לנגרהנס, שזיהה אותם לראשונה ב – 1869.
הן בלוטות הורמונאליות, אשר מפרישות 4 סוגי הורמונים:
1- תאי אלפא המפרישים גלוקגון, הורמון ה”יודע” לזהות כי אין מספיק גלוקוז (סוכרים) בדם, אז הוא מתחיל בתהליך פירוק מולקולות סוכר מורכבות (גליקוגון) בכבד לשם ייצור אנרגיה, ועם אין בכבד גליקוגון, אז יחל תהליך פירוק שומן לשם צורכי משק האנרגיה ונשימה התאית בכל הגוף.
תאי אלפא הם בין 15-20% מתאי לנגרהנס.
2- תאי בטא המפרישים אינסולין, שהוא “יודע” לזהות כי יש עודפי גלוקוז בדם (סוכר) והוא זה האחראי להכנסת גלוקוז לתא, לבנייה של גליקוגון בכבד ויצירת שומן, וכן הוא לוקח חלק בבניית חלבונים, גדילה של תאי הגוף, והגברת תהליכים מטבוליים.
תאי בטא הם כ- 65-80% בתאי לנגרהנס.
3- תאי דלתא המפרישים את הורמון ה – סומטוסטטין, שהוא האחראי על ביקורת ועיקוב תהליכי גדילה ביחס להרמון הגדילה המופרש מן ההיפופיזה במוח, אך כאן תפקידו למתן ולסנכרן את היחסים הניגודיים בין הגלוקגון לאינסולין.
תאי דלתא הם כ – 3-10% מתאי לנגרהנס.
4- קיימים קבוצת תאים המכונה תאי F, המפרישים פפטיד שתפקידו ופעולתו עדיין אינם ברורים דיים במחקר הרפואי, הדעה הרווחת כי הוא קשור לסנכרון פעולת הלבלב במכלול התפקודים שלו (pancreatic peptide)
עיקר הדינאמיקה של ההפרשות ההורמונאליות בלבלב, קשורות לנושא המטבולי העקרוני לחיי האדם, שזהו בניהול משק האנרגיה דרך ההפקה שלו – בעיקר מגלוקוז (פחמימות, סוכרים)
כאשר בתוך מבנה תאי לנגרהנס, קיימת דינאמיקה דיכוטומית, שכביכול נאבקת זו בזו.
הניגודיות שבין האינסולין המגיב ליתר ריכוז סוכר בדם ומוריד אותו.
מול הגלוקגון המפרק סוכר מורכב ושומן כדי להעלות את ריכוז הגלוקוז בדם.
הגלוקוז הוא חד סוכר (ענבים, דוגמה לפרי המכיל גלוקוז חד סוכר) והוא המרכיב המרכזי בתהליך ייצור אנרגיה בגוף כולו, בנשימה התאית.
כל תאי הגוף רגישים לאינסולין המאפשר את חדירת הגלוקוז לתוך התא. חוץ מן משני איברים: המוח והכבד, שהם אינם זקוקים לאינסולין כמתווך להזנה של גלוקוז.
המוח הוא הצרכן המרכזי בגוף לגלוקוז, בערך כ 70% מכמות הגלוקוז במערכת נצרך על ידי המוח.
הכבד אף הוא אינו נפעל מאינסולין כיוון שהוא מכיל את חלקי הסוכר ובונה את הסוכר מורכב במאגרי אנרגיה.
אם כן, אלה הם ההורמונים הקשורים ישירות לנושא ההזנה בגוף האדם. לניהול משק האנרגיה לכל צורכי הגוף.
נושא צידי לכוונת המאמר, אך עקרוני להבנת ההמשך: מזונותיו של האדם.
האדם ניזון לשתי מטרות מרכזיות – האחת ליצירת אנרגיה מידית לצורכי הגוף כולו.
השנייה, לסוגי מזונות שיהוו חומרי גלם ובניין למקום העתידי אליו האדם מתכוון להתפתח, במודע או שלא במודע.
המזון מחולק לשלושת אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים.
תשוקת האדם למזון כלשהו, מלמדת על הצורכים הרגשיים של האדם, על צרכים התפתחותיים כלפי העתיד של שלו, ועל השפעות רגשיות החלות על האדם ומאיזה מוצא הם.
התשוקה למזון מסוים, מלמדת על ארבעה גורמים המהווים סיבה לתשוקת מזון מסוימת:
1- נטייה בסיסית במבנה האישיות.
2- צרכים עכשוויים, עקב אתגרי קיום מסוימים.
3- תפיסות קיום שאינם אורגניים לאדם, אך עקב השפעות חיצוניות, הפכו לדומיננטיות.
4- השפעות תרבותיות ואקולוגיות היוצרות אפקט על נפש האדם, ובונות בו איכויות התנהגותיות.
לפי תשוקת המזון של האדם ניתן לדעת מה הם היסודות הנפשיים הפעילים בו כעת, מהם הם הווקטורים החיצוניים לו המשפיעים על מבנה אישיותו, מהם הצרכים העכשוויים – הנפשיים של אותו האדם (הניכרים דרך סוגי המזונות אליהם האדם משתוקק)
על פי שלושת אבות המזון, מוגדרים אם כן, שלושה טיפוסי יסוד:
1- טיפוס הפחמימה: זמינות תמידית.
צורך בחום אנושי בקרבה אנושית. צורך בסיפוק מיידי, קשה לאדם זה לדחות סיפוקים (נטיות אוראליות) אדם הזקוק למגע הפיזי – אז הוא חש עצמו בטוח יותר.
אדם מהיר תפיסה, אינטואיטיבי, רגיש, נוטה להצפות רגשיות.
אדם של כאן ועכשיו, לכן יש תחושת אי סיפוק תמידית ברקע הנפשי, כמו שמשהו תמיד חסר.
2- טיפוס החלבון: בניין ויציבות.
אדם הזקוק לביטחון הנובע מחומר, מבית, כסף, או כל דבר אחר שהוא קונקרטי. אדם הזקוק למבנה יציב – בעבודה, בשיוך החברתי, המעמד החברתי – כך הוא חש עצמו בטוח.
אדם תנועתי, גמיש, אלסטי. בדרך כלל חזק – עם מבנה גוף יציב, ושרירי.
נושא היציבות בא לידי ביטוי בכל תחום, יחסים, עבודה, קריירה, תפיסת העתיד. חשיבות לנושא היציבות.
אדם של משפחה, שבט וקהילה.
צייד באופי שלו. רואה למרחקים – את חזון החיים שלו.
אדם שנוטה לאבד את תחושת המרכז שלו, דבר המביא לערעור כל יציבות המערכת.
3- טיפוס שומן: אגירה לשם עתיד בטוח.
אדם הזקוק לביטחונות, קיים חוסר ביטחון בכל נושא באדם זה, לשם כך הוא אוגר ונוטה לאגור כל דבר לשם תחושת הביטחון, כדי שיהיה, כדי שלא יחסר.
יש תחושת חסר וחסך אפשריים בכל נושא בקרב אדם זה.
ככל שהוא אוגר יותר, הוא חש בטוח יותר.
הקושי המרכזי בטיפוס זה, זוהי אי ידיעת השובע, בור ללא תחתית.
אין קשר בין אדם שמן לרזה, במובן של איזה טיפוס הוא נוטה להיות.
ייתכן אדם רזה מאוד שהוא טיפוס שומן, ולהיפך – ייתכן אדם שמן שהוא טיפוס חלבון ולא שומן.
מכיוון נוסף, לכל טעם במזון יש ארכיטיפ רגשי, מנטאלי ורוחני. המשיכה הטבעית של האדם לטעם מסוים, משקפת על נטיית הנפש שלו, כאשר הנטייה של האדם לטעם מסוים, מלמדת על חוויית ה”אני” של האדם.
1- טעם מתוק:
סיפוק, הנאה, שהייה, התרחבות.
2- טעם מלוח:
קשר, אינטימיות, העמקה רגשית, נטייה לעצבות ומלנכוליה.
3- טעם חריף:
זרז, אקטיבי, צורך לתנועה, תחרותי, “מולטי task”, אינטנסיבי, קשיי שינה, קושי להרפות, נטייה לכעס ולהתפרצות.
4- טעם חמוץ:
מביא לידי כיווץ, גורם לריכוז, הידוק, להוצאת הלא שייך, בירור בין נושאים שונים. אי סיפוק ואי שביעות רצון.
5- טעם מר:
דחייה, רצון להדוף דבר מה שאינו מתאים לאדם, צורך להסתגר, להימנע מקשר, להיות רחוק. מרירות נפשית – יש נושאים סביב האדם שאינם מתיישבים טוב בנפשו.
בכל האמור בלבלב ובהורמונים של איזון הסוכר (גלוגקון ואינסולין) והעיסוק המרכזי השייך לתנועה ההורמונאלית זו ולמשמעותה הנפשית, קשור ישירות לאופיו של הטעם והמתוק ולתשוקה לפחמימות.
על משמעות הטעם המתוק באופן רחב יותר, במאמר הבא.
המאמר מעניין מאד ומעורר הרבה מחשבה.רציתי לשאול אותך מה יש לרפואה הלא קונבנציונלית להציע במצב של טרום סוכרת.מצב שתאי בטא שבלבלב מפרישים יותר מדי אינסולין. התוצאה היא ירידות חדות של רמות הסוכר בדם,תיקון ע”י פחמימות שגורמות לעליה נוספת של הפרשת האינסולין.אני יודעת שצריך פחמימה פשוטה לאחריה פחמימה מורכבת לעצירת המעגל..השיטה לא תמיד עובדת.התוצאה הסופית זה עליה במשקל.ועוד שאלה .האם יש דרך לשפר את הקולטנים לאינסולין שעל התאים שלא על ידי תרופות?תודה ויום נעים.
הי יפה – כן, יש בתחום של הרפואה באלטרנטיבית תשובה למצבי טרום סוכרת, ולרוב הסימפטומים בסוכרת “רשמית”.