מתוך התפקוד של איבר גופני, ניתן לדעת על תפקוד האיבר הנפשי המקביל עליו:
1- רגליים הולכות: איבר ההליכה באדם, הינה יכולת ההליכה שלו קדימה. אופן ההליכה, סגנון ההליכה של האדם, משקף את דפוסי ההליכה של האדם ואיזה מרכיבים נפשיים מעורבים באיכות ההליכה שלו בעולמו.
דוגמה: אדם שהולך כמו שהוא צולע (אדם בריא) הליכתו בעולמו הינה הליכה קשה, צולעת. האדם חש חוסר ביטחון, התרחשו בחייו אירועים שגרמו לו לאבד את האמונה שלו בעצמו. אין לא יציבות. הוא חש צורך במשענת.
איבר ההליכה באדם מתבטא ברגליים, מצבו של איבר זה משקף את אופן ההליכה של האדם.
איבר הליכה שאינו תלוי יותר ברגלים כאיבר זיקה, איבר הליכה שהבשיל והתבגר, מתבטא באיכות רב גונית של יכולת הליכה. אין יותר סגנון הליכה אחד שמאפיין את האדם, יש לו אפשרות לנוע בכמה סגנונות הליכה לפי צרכי הקיום וההשתנות שלו עצמו ושל צרכי החיים.
2- כתפיים: איבר הכתפיים “סוחבות”. יש בהן כוח, הן חזקות ומסוגלות להרים משהו ולקחת אותו כברת דרך כמשא.
איבר כתפיים נפשי הינה יכולת האחריות של האדם. מבנה הכתפיים הינו הסומטיזציה של האופן בו האדם חש את האחריות, וכיצד הוא מרגיש כלפי מושג ה”אחריות”. מהי עבורו אחריות וכיצד הוא ממש אותה בחייו.
דוגמה: כתפיים שמוטות, משקפות תחושת חידלון, ויתור, כניעה, חוסר יכולת לעמוד באחריות שיש עליו. האדם לקח על עצמו משימות או תפקידים שאינם בכוחותיו, שהם גדולים על מידותיו, וכך הוא הגיע למקום של “שבירה” מול היכולת שלו לשאת את מה שלקח על עצמו.
מצב זה גורם לא באופן סומטי, לשמוט את כתפיו.
דוגמה נוספת: כתפיים מכונסות פנימה, סימן לאדם שחש מובך בקלות, הוא מנסה להגן על עצמו, הוא חש אחריות כבדה והוא אדם רציני באופיו, הוא מתנתק בקלות מקשר המחייב קומוניקטיביות, יותר קל לו להיות לבד. הוא מעדיף שקט ונוטה לעצבות ואף לדיכאון. הוא רציני ביסוד שלו עם גישה אחראית.
איבר כתפיים נפשי שאינו תלוי יותר בכתף פיזית – איבר יכולת נשיאת אחריות: מתבטא ביכולת הפנימית של האדם להיכנע באופן טבעי, לא באופן מובס. האדם מבין את חלקו הנכון והמדויק, את יכולתו לעשות ואת המקום בו עליו לעצור, לוותר, ולהפסיק את המשא, מפני שמנקודה מסוימת אין הדברים בידיו יותר. לדעת את הפרופורציה הנכונה בין העשייה לוויתור, עקב ההבנה שרוב תנועת החיים אינה תלויה בו, שם מתבטאת הבשלות של איבר הכתפיים הנפשי.
3- ידיים וכפות ידיים: האצבעות והידיים עושות, הן עושות את מלאכת הדברים העדינים, לאחוז בכלים לצרכים שונים ולפעול פעולות קואורדינציה עדינות ומדויקות. איבר העשייה הנפשי, כיצד האדם מבטא את רצונותיו בעולמו דרך עשייה, מתבטא דרך כפות הידיים, אצבעות הידיים, והיד כולה.
דרך פתולוגיות שונות, כגון: דלקות פרקים, בעיות עור, פטריות ציפורניים, דפורמציות של פרקים (כיוון הדפורציה) נפיחות בצקתית או דלקתית בפרקי האצבעות ועוד… כל אלו משקפים קשיים מסוגים שונים עם מרכיבים רגשיים שונים בקושי לממש את הרצון של האדם כאשר הוא בה לעשות ולממש משהו בעולמו, הקשור לעשייה.
דוגמה: דלקות ראומטיות בפרקי האצבעות, עם נוקשות ונפיחות דלקתית, משקף על קושי גדול של האדם לממש את רצונותיו. גם אם הוא מצליח, הדבר עולה לו במחיר נפשי כבד, הוא חש קשיים עצומים בדרכו לעשות דברים המבטאים את רצונותיו, הוא מרגיש שתמיד יש מולו אופוזיציה. הוא חש עצמו כבד ומגושם, דבר שגורם לו לעיתים להפוך לבוטה ולחד לשון במקום שאינו רלוונטי. בסיכומו של יום הוא מרגיש לא מסופק, כמו שלא סיים, לא הספיק לעשות את מה שרצה או את מה שתכנן.
איבר העשייה הנפשי באדם, כאשר הוא גדל והבשיל ואינו תלוי יותר בכפות הידיים כאברי זיקה, מתבטא בחופש עשייה יצירתי שאינו מתעקש, אינו משתדל בנוקשות, אינו נלחם על פרטים, אינו חרד עם חסר דבר מה שתכנן ורצה מלכתחילה. יש בו הבנה מוצקה של תנועת השינויים של החיים, כיצד הכול זמני ומשתנה. הבנה זו מרככת את העיקשות ומביאה גמישות, דבר המביא עימו עשייה מתונה שיודעת את גבולות האפשרויות שלה. במקום זה האדם עשוי אף להבריא מחולי בפרקי הידיים.
סיכום: כל מחלה הינה הגשמה (סומטיזציה) של הליך רגשי לא פתור, לעיתים לא בשל, שמתבטא דרך איבר הזיקה שלו בגוף. וממתין לשעת כושר של גדילה באיכות זו, עד למקום בו חלה טרנספורמציה פנימית של איכות נפשית זו, אז מתאפשרת ההבראה, וכן האדם עצמו זוכה לפרספקטיבת חיים נכונה יותר, כאשר חיי הנפש שלו הופכים לבעלי מעמד קבוע יותר ומשוכלל ורב גוני יותר במכלול ההוויה שלו.