סיכום מפגש: נבואה

(כתבה וערכה – אורנה בן דור)

הגם שאול בנביאים? – סדרת מאמרים על נבואה

• נבואה כהגשמה עצמית

שמואל הנביא חונך את שאול, ונותן לו סימני דרך להוסיף כוח לנבואה. שאול מצווה ללכת למקום מסוים, גבעת האלוהים באזור פלישתים, בו נמצא עדיין ארון הברית המקרין את כוחו והוויתו של האל.

ה אַחַר כֵּן, תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר-שָׁם, נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים; וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר, וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה, וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים.  ו וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה, וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם; וְנֶהְפַּכְתָּ, לְאִישׁ אַחֵר. שמואל א’ פרק י’

שם יפגע שאול בחבר נביאים. פגיעה במובן נבואה, כפי שנאמר גם על יעקב אבינו –

וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃ בראשית כ”ח יא.

הפן הנבואי הוא החלק הרוחני המגיע לנפש האדם באחת, כמו פגיעה. שאול הולך ללכת למקום מסוים, מקום קונקרטי, שם הוא יהפוך לנביא באחת. במקום זה מנגנים מוסיקה, ומתנבאים מתוך הלך-נפש מסוים הנובע מנגינת מוסיקה ושמיעתה.

כשאדם שומע מוסיקה ומשתקע בה, הפן המחשבתי אינו פעיל. והכוונה היא שבנבואה, באים לידי ביטוי חלקים אחרים באדם, השייכים למלוא הווייתו ולא רק למחשבה הלוגית-אינטלקטואלית.

בשונה מרב הנביאים המוזכרים בשמם בתנ”ך, חבר-הנביאים אינו מתנבא בעבור שליחות, אלא בעבור עצם הקבלה של השפע האלוהי. במקורה, הנבואה לא יועדה לכתיבת הטקסט הידוע לנו מהתנ”ך, זהו דבר משני בעולם הנבואה.

המהלך הנבואי כמו שמשה רבנו התכוון אליו, הנו השער להגשמה העצמית. הנבואה כשלעצמה, בנפרד מהשליחות של נביאים מסוימים, הנה ההשלמה הנפשית אותה רוצה הבורא מאתנו.

הנבואה עניינה התפתחות לכדי מצב הוויה בו נוכל לממש באופן הגבוה ביותר את הדבר שנועדנו להיות, בעזרת העוצמה המגיעה מלמעלה, המפרה ומעשירה את העולם כולו. כל אחד מגשים את עצמו במקומו, והדבר קורה בחיי היום יום.

תרגיל –

מהו הדבר אותו נועדתי לממש בעולם? האם אני עושה זאת באופן הגבוה ביותר הניתן?

• יונה בבטן הדג

כשאדם הופך לנביא הוא ‘מתהפך’;נתייחס לסיפור יונה הנביא כמשל לסיפור הביוגרפיה של כל אחד מאתנו, בה, במקטעי-החיים אותם חווינו, לכאורה מבלי שיהיה קשר בין האחד לשני, קיימים צדדים של נבואה.

מקטע-חיים כזה בחייו של יונה, הנו הימצאותו בבטן הלוויתן במהלך שלושה ימים ושלושה לילות.

א וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת; יונה פרק ב’

שלושה ימים ושלשה לילות הם מספר המכוון תמיד לתהליך של מיתה ותחייה מחדש; יונה עובר את התהליך הזה בתוך מעי-הדג. מעצם שהותו שם עוברת נפשו את המטמורפוזה שהיא מחוייבת לעבור, עוד טרם יתנבא בחוץ. מסיבה זו, הפסוק הבא נאמר בלשון הווה, ולא בלשון עתיד כמתבקש.

ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה.  ג וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה–וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. יונה ב’

טרם תשובתו של אלוהים, יונה שרוי כבר במצב בו אלוהים עונה לו, שומע קולו, וזאת מעצם היותו שרוי בתהליך-המיתה ההכרחי. תהליך המיתה ממזג את נפשו עם החלקים הגבוהים שבה, הנצחיים, המכונים – חיה ויחידה.

תהליך המוות טומן בחובו את ההוצאה של האדם מתוכו את כל מה שלא רלוונטי כבר להגשמת חייו; זהו ממד שלם של אורחות חיים שהיו חלק מחייו לפני כן.

בעוד משה ‘מת’ מוות אורגני, כתוצאה ישירה של הליכתו במדבר, תוך כדי קילוף הדרגתי של כל מה שאינו דרכו שלו, המוות של יונה הוא מוות מזעזע; יונה ‘מתעכל’ במיצי הקיבה של הדג.

לכאורה, ספר יונה אינו מסתיים, הוא נשאר פתוח כי הביוגרפיה של יונה ממשיכה קדימה כתוצאה מהתהליך שעבר. וזאת משום שעיכולו בבטן הלווייתן הוא שלב מכריע, אך לא סופי בהתפתחותו. לאחר ההיפוך, עליו להמשיך ולהתפתח.

תרגילים –

• מה הוא מקומכם המדויק בבריאה? האם אתם מגשימים אותו באופן הגבוה ביותר הניתן?

גם בביוגרפיה שלנו אנו מתקלפים מהדברים שאינם מזינים יותר את דרך התפתחותנו. לדוגמא, אנו יכולים לחוש שבילוי בקניות מהווה כבר רעל עבור נפשנו, שרגשות מסוימים, כגון כעס, צריכים לצאת מתוך המערכת הרגשית שלנו, ועוד כהנה וכהנה ללא ספור. באופן הזה אנחנו ‘מתים’ לדברים רבים.

• מהם הדברים מהם התקלפתם? מהם הדברים מהם אתם אמורים עוד להתקלף על מנת להגשים את יעודכם?

• למה דווקא סנה?

“ ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.  ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה–אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה:  מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה.  ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.שמות ג’.

למה סנה? הסנה זהו שיח מדבר קטן, שאין בו הרבה שימושים, תפל, עם מעט עלים קוצניים.

למה הוא לא פוגש דבר מה ‘יותר מכובד’ בבריאה? לדוגמא – עץ השיטים? או דבר מה היורד מהשמיים?

המשל הוא שהדבר הפעוט ביותר, הנחשב פחות ביותר בערכו יכול להיות פה בעבור האלוהות.

מכאן אנו רואים שני דברים:

• ניתן למצוא את המסר האלוהי אלינו גם בדברים, אירועים, בני אדם שנחשבים בעינינו לפחות משמעותיים. אלוהים מדבר אלינו דרך הדברים הנמצאים סביבנו.
• את ענוותו של האל, המעדיף להסתתר.

אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ. מה טו נאמר בספר ישעיהו. ישעיהו רואה חזונות כבירים, ובסיכומו של דבר מגיע למסקנה קיומית שהאל גם כאשר הוא מתגלה, הוא מסתתר.

תרגיל –

• נתמקד הפעם בתכונת הענווה, ההסתרה של עצמי, ונבדוק היכן נוכל ליישם אותה בחיים.