לגעת במציאות

בספר בתהילים מזמור מב פסוק 8 אומר דוד המלך: “כל משבריך וגליך עלי עברו”. אותו משפט אומר גם יונה הנביא בבטן הדג (ספר יונה, פרק ב פסוק 4).
“כל משבריך וגליך עלי עברו”- מה בעצם הם אומרים ומדוע משפט זה חוזר במקרא בשני מקומות? מה הוא בא ללמד?
כביכול אומר דוד המלך והנביא יונה, כי עומד אני וחווה גלים ומשברים, כאשר הגלים הם כל מאורעות חיי היום יום, והמשברים הם אירועים בעלי אופי משמעותי שקורים לי בחיי. אבל אותם גלים ואותם משברים הם לא שלי. הם מגיעים ממנו. מאלוהים.
זה כמו שהייתי אומר שקמתי היום בבוקר, התנעתי את הרכב וברמזור מישהו נתקע בי. כעת אני מאחר לעבודה ואני צריך לעסוק עם ביטוח ומוסכים, וכל זה קורה לי כדבר חיצוני לי המתרגש לחיי כגלים וכמשברים. זה כמו לאמר שידיד טוב שאיתו עשיתי עסקים מעל בכספים משותפים ועכשיו אני בתוך בור כספי גדול וחובות רבים וכל זה אינו שלי אלא הם גליו ומשבריו.
דוד ויונה מגלים לנו שכל ההתנסויות אותם אנו חווים ביום יום הם גלים ומשברים המגיעים ממנו. כלומר הם לא אישיים למרות שזה נחווה כאישי.
יש כאן לכן פרדוקס גדול: מצד אחד אני חווה משהו ברובד האישי והעמוק ביותר, כאשר אני הוא המתנסה.
מצד שני זירת ההתנסות ומקורה, והדבר בו אני מתנסה, אינו שייך לי, אלא מגיע ממנו.
תהליך ההבנה של נקודה זו יוצר שחרור של עומס נפשי עצום ומשחרר אותי מכל “הפסיכולוגיה” שאני מפתח סביב אירועים הקורים לי בחיי.
דוד ויונה מגלים לנו שכל החוויות שאני חווה ביום יום מוצאן לא ממני. הם גלים שמגיעים אלי ממנו. ולכן אין שום משמעות לחוות משהו באופן שמותיר לאחר מכן משקעים פסיכולוגים.
עוד הם אומרים שהאדם בסך הכל עומד ומתבונן וצופה בכל מה שבא ומתרגש על חייו כשהוא באופן מעשי איננו פעיל ביוזמה של מה הוא הדבר שבא ומתרגש אל חייו. וכל זה למרות שהחוויות נחוות כדבר אישי ועמוק ביותר שקורה ונבע ממני.
בתרבות אחרת בודהה טבע מושג חדש בשפה של זמנו: yata-bu-te . משמעו – לראות את הדבר כמו שהוא לכשעצמו. כלומר לראות את עולם התופעות כפי שהן מופיעות וכפי שהן נעלמות. לראות את הכעס ככעס. לראות את השמחה כשימחה. לראות קונפליקט עם אדם כקונפליקט עם אדם. כלומר גם דברים שאני חווה שהם תוצאה של תגובה שלי למציאות, גם הם לא דבר אישי. אלא הם דברים, גלים ומשברים הבאים ומתרגשים לחיי ממנו. תפיסה זו שמופיעה במספר תרבויות מראה לנו שהאדם במקורו הוא עד בלבד למערכת האירועים המתרחשת סביבו כל הזמן. למרות היותו עד בלבד הוא פועל ופעיל לחלוטין בכל מה שמתרחש. ולא רק זאת אלא שאפילו מצטווה הוא להיות פעיל לחלוטין ויוזם ובוחר ולוקח אחריות על כל מאורעות חייו החיצוניים והפנימיים.
אבל ההכוונה האמיתית היא להראות שהאדם במקורו צופה בלבד. כביכול לא שייך למסגרת האירועים שסביבו ברובד פנימי וחיצוני. דוד המלך מבטא זאת בצורה מאוד אוטנטית: “כי גר אנוכי בארץ” (תהילים קיט). דוד למרות היותו עם שפע רב בממלכתו והיותו בעל צבא, נשים וממון רב והיותו בעל משפחה נאמנה מאוד, את עצמו הוא חש כזר לכל זה. כל מה שיש סביבו זר לו והוא חש עצמו כגר בארצו. כלומר באמת הוא בעצמותו לא מכאן. המקום הזה בנפש האדם שצופה ומתבונן ויודע הוא חלק אלוהה ממעל.
דבר זה בא ללמד אותנו על הפרופורציות הנכונות של איך לעסוק בדבר. איך לעסוק עם החיים.
עם רגל אחת שמתבוססת עמוק בתוך הביצה של היום יום, ועם רגל שנייה שאינה נגועה בכל מה שקורה מסביב.
הקסם הזה של אישי ברובד האוטנטי ביותר ביחד עם דבר שהוא משתקף בלבד, בא והולך ואינו אישי, כלומר הוא אובייקטיבי, הקסם הזה הוא חלק מהדינאמיקה המופלאה של היקום כולו, שכל אדם ואדם לוקח בה חלק.