Adonis
על פי ארבעת הרמות:
אנרגיה: תחושת מאות וכבדות, עייפות הנובעת מתחושה זו. החמרה בקור ובמנוחה, הטבה בתנועה (עקב נטיות סטגננטיות)
זיקה גופנית: זיקה מיוחדת למחלות לב, שריר הלב מתעבה, שסתומי הלב אינם נסגרים לחלוטין, תחושה של חולשה בלב, אי סדירות בקצב הלב – עם חולשה ותחושת רעד בגוף לאחר פלפיטציות. מחלת ברייט – צלקות וניוון כלייתי, גודש ונפיחות בכליות, בצקות הנובעות מחולשת לב ואי ספיקה בכליות, בצקות בגפיים תחתונות.
רגשות: אי יכולת ואי ידיעה כיצד להתמודד עם רגשות. קושי גדול להתמודד עם רגשות נגטיביים, בעיקר עם קונפליקטים. הם מודעים למה שהם מרגישים, אך אינם יודעים כיצד לבטא או לעבד את מה שחוו, וכך הרגשות נותרים “כאבן שאין לה הופכין”. מצב זה יותר עומס רגשי גדול, המוביל לתחושת גודש,דבר היוצר את הפתולוגיה הגופנית.
גישה לחיים: נראים מסבירי פנים, נחמדים, לרוב אינם מדברים הרבה, יותר מקשיבים, פסיביים. נזהרים מקונפרונטציות, “הולכים בין הטיפות”. מפתחים גישה של “לנוע ולא להתעכב, לא להסתכל אחורנית”, וזאת כדי לא להתעמת ולא לפגוש את העוצמה הרגשית שיש להם.
על תופעת מחלות הלב:
א- זיקה מולדת: האדם נולד עם נטייה מולדת, עקב גנטיקה משפחתית (מיאזמה – לרוב הסיכוטית
ב- תזונה עשירה בשומנים, או צריכה של טבק ורעלים אחרים הגורמים למחלות לב.
ג- הלב הוא מרכז האדם, ממנו נובעת הידיעה הפנימית, העמוקה של האדם על עצמו ועל דרכו בחיים. יש לאדם סוגי ידיעות שונות, מן הלב נובעת הידיעה האינטואיטיבית הבאה מגבוה. ידיעה זו הינה תובנה אינטואיטיבית, שכשהיא מתבררת בלב האדם, אין לה בתוכה אף מחלוקת או ספק, היא ידיעה מוחלטת וודאית. היא הידיעה של האדם לגבי מה עליו לעשות, מה היא זהותו האמיתית, באיזה חיים הוא בוחר לעצמו. יש לידיעה זו כוח רב, מכיוון שיש בתוכה את יסוד האחדות. כאשר נודע לאדם דבר מה שיש בתוכו את יסוד האחדות, הדבר אותו ידע מתקיים ומתגשם במציאות הקונקרטית, במהרה. “מן הלב תוצאות חיים”.
לכן כאשר מקום זה נחסם באדם, או יש בו הפרעות שהן בעיקרו רגשיות, אזי הלב באיבר מפתח מחלות המשקפות את אופייה של ההפרעה.
דוגמאות:
1- עיבוי שריר הלב: החיים קשים, כיוון שאת מה שאני יודע, איני יכול לבטא ולממש, אני יודע את דרכי, אך המצב הנסיבתי של חיי אינו מאפשר לי לחיות כמו שאני מבין, יש לי קושי גדול לבטא את רגשותיי, אני מקטין את מקומי את צרכי מול צרכיהם של קרובי, וכך אני מקריב את עצמי ואת חיי לטובת אנשים הקרובים אלי. צרכי שלי מעולם לא נפגשו עם העולם, ולא קבלו מענה.
2- פגיעה בשסתומי הלב: הרגשות שלי חזקים עם עוצמה גדולה, יש בי אש ותשוקה. עקב חסימות של “מוסר חברתי” אני חוסם את עצמי, אני חונק את רגשותיי, וכך הם מתבטאים בצורת “פולסים”, באופן קיצוני ואימפולסיבי.
3- אי סדירות בקוצב הלב: אני לא מסונכרן עם הסובב, לעיתים אני חש עצמי מגושם, ולעיתים אני מהיר וחד, לא מצליח להעביר את תחושתי עד הסוף, תמיד אני נותר עם תחושת בדידות, לא הצלחתי להתחבר לקרובים אלי עד הסוף.
4- חסימת עורקים משומן – כולסטרול: אני יודע את דרכי אינטואיטיבית, אך לא הצלחתי לנסח את דרכי לעצמי באופן קוגניטיבי, לכן דרכי הייתה חלקית, לעיתים הייתי בדרך ולעיתים רחוק ממנה. ידעתי שאני מתרחק מעצי ומדרכי, אך לא היה לי משאבים או יכולת פנימית לעצור להתבונן ולתקן. דרכי הפכה ללא ברורה לבסוף, למעורפלת, אני חש כי החמצתי את הזדמנות חיי.
שם התרופה “Adonis” הינה על סיפור מן המיתולוגיה היוונית:
הוריו של אדוניס היו סמירנה ואביה קינירס אשר מלך על האי קפריסין. סמירנה לא כיבדה את האלה אפרודיטה והאלה הנזעמת גרמה לה להתאהב באביה ולהזדווג עמו בלי ידיעתו. משך כל תשעת חודשי ההיריון שמרה הבת על הסוד, אך כשכבר לא יכלה גילתה אותו לאביה. משגילה את התועבה, כעס קינירס כל כך, עד שסילק את סמירנה המבוהלת מהארמון ורדף אחריה בחרב שלופה. אפרודיטה הפכה את סמירנה לעץ מור , ועץ זה התבקע וממנו נולד אדוניס הקטן.
אפרודיטה מסרה את אדוניס לאלה פרסונה לאחר שנים מספר התחרטה על כך אפרודיטה ורצתה את אדוניס בחזרה, אך פרספונה לא רצתה למסור אותו. אז היא חילקה את השנה לשלושה חלקים שווים – בחלק הראשון על אדוניס להיות עם פרספונה, בחלק השני עם אפרודיטה ובשלישי יוכל להיות היכן שיחליט בעצמו. הילד, שגדל עם פרספונה, רצה תמיד להישאר אתה בחלק השלישי של השנה. הדבר לא מצא חן בעיני אפרודיטה, ובעזרת החגורה הקסומה שלה אילצה את אדוניס להישאר אתה גם בחלק השלישי של השנה, ובסופו של דבר שייכה לעצמה גם את החלק של פרספונה. פרספונה הזועמת הלכה לאל ארס, מאהבה של אפרודיטה, וסיפרה לו שאפרודיטה מעדיפה את אדוניס על פניו. בהתקף קנאה הביא ארס לפציעתו של אדוניס בידי חזיר הבר, פציעה ממנה דימם אדוניס למוות בזרועותיה של אפרודיטה.
מדמו אשר טפטף לארץ יצרה אפרודיטה פרח שינציח את זכרו פרח – אדוניס. סיפור זה מחביא בתוכו עומק גדול על נפשה של תרופה זו. והוא כולו ארכיטיפ לדינאמיקה הנפשית של אדם הצריך תרופה זו, הקשור ללב ולתנועתו, אם יש בו חלוקה או אחדות, אם האדם רואה האת מקורותיו ואת שייכותו ויכול למצוא את הנתיב הפרטי שלו, או שהלך לעצמו לאיבוד עקב קטיעה משורשיו. תהליך הסיפור מגלם את הצורך באדם לגבש זהות נפרדת משל עצמו (דרך פרסונה – יסוד העצמי, דרך אפרודיטה – יסוד התשוקה דרך ארס – היסוד הזכרי והמגשים ודרך אדוניס עצמו המבטא את רצונותיו וכך חושף את איכותו הפנימית)