abrotanum – תרופה ממשפחת המורכבים

צמח ממשפחת המורכבים.
הציר המרכזי של תרופה זו מכונה בספרות metastasis – גרורה. שם שלרוב משתמשים בו לגידולים סרטניים ממהירים. דבר זה נכון חלקית, יש לתרופה זו צד של פתולוגיות קשות כגון סרטן ממהיר. אך אין לראות בתרופה זו “תרופה לסרטן או לגרורות”, יש להבין את הדינאמיקה של המושג הרפואי metastasis.

הדינאמיקה

Abrutanum – מייצר דינאמיקה של חולי העובר ממקום למקום כגון דלקות העוברות מן עיניים לגרון, ומן הגרון לאוזניים וכו’. או שבאותו האיבר, מחלה אחת חלפה ומחלה חדשה הופיע, כגון שיעול ליחתי שחלף ובמקומו הופיע דלקת בכלי הנשימה העליונים. ב- abrotanum החולי נמצא בתנועה, הוא אקטיבי, ושומר על דרגת החומרה שלו

(זוהי דרך להבין אם אדם מבריא דרך חוק הרינג, ואז חולי עמוק עובר לחולי פחות קיומי, אין הדבר מהווה עדות לדינאמיקה של abrotanum. אם החולי משקף התדרדרות מערכתית, כגון האדם חלה בראומטיזם, וכעת הוא חולה בשחפת ריאות, יש אפשרות לראות במקרה זה את הדינאמיקה של abrotanum, לרוב בתרופה זו החולי נותר על אותה דרגת החומרה, ונע ממקום למקום)

ב – pulsatila . kali bi יש תנועה של סימפטום שנודד, אך בתרופות אלו הכאב נודד, ב – abrutanum החולי עצמו הופך לחולי מסוג שונה ועובר מאיבר לאיבר. לכן ב abrotanum הדינאמיקה הינה עמוקה יותר וחמורה יותר מן הזווית הפתולוגית.

אם כן, הזיהוי של התרופה כרוך בהבנת התנועה שיש לה, כאשר התנועה של החולי לרוב עמוק, ברבדים הגופניים העמוקים.

התהליך שהאדם עובר עד למקום ש abrotanum מופיע בו קשור ישירות למצבי תת תזונה. עקב דיאטות קיצוניות, או צומות ולאחר מכן השמנה מהירה, המערכת “שוכחת” כיצד לספוג את מחצבי המזון. הגוף מתדלדל במהרה, ואז נוצר פגיעה במערכת העצבית, עקב מטבוליזם לא מאוזן של מלחים, נתרן ואשלגן. הפגיעה העצבית הינה נקודה בסיסית בתרופה, אך הסיבה לחולי הינה תזונה לקויה לאורך זמן שגרמה לשחיקה עמוקה בכל המערכת. אם כן – חוסר הזנה הינה סיבה מרכזית להופעה של תרופה זו.

פגיעה עצבית באה לידי ביטוי בסימפטומים התנהגותיים ורגשיים:

מבוגר abrotanum נוטה להיות אדם אלים מילולית, אכזרי עד לחוסר אנושיות, מהיר להתרגז. ומצד שני נוטה לדיכאון ולהסתגרות. (תהליך דינאמי של השתנות ממצב למצב)

ילד abrotanum – מאוד רגיש לכל גירוי חושי, עקשן, סרבן, תמיד מתחיל ב”לא”. רגיש מאוד. בוכה בקלות. נטיות הלו מוחמרות לאחר מחלה של כלי העיכול, כגון שלשול והקאות, המביאות להחמרה התנהגותית, עקב הפגיעה בתהליך ההזנה.

עוד סימפטומים מרכזיים לזיהוי התרופה:

א- רזון לא טבעי המופיע הגפיים תחתונות. הגוף לא נראה פרופורציונאלי, פלג גוף תחתון רזה , ואילו פלג גוף עליון מלא יותר. (רזון מהיר ולא טבעי הינו סמן לגידולים בדרך כלל)
ב- מוחמר בתנאי לחות קרה, בלילה (תרופה סיפיליטית) מוטב – בתנועה.
ג- עייפות ודעיכה מערכתית לאחר שפעת רגילה, קושי עצום להשתקם ממחלות קלות יחסית. האדם נותר מרוקן ועייף לאחריהן.
ד- החמרה בעת יש יציאה של הפרשות – בתינוק הפרשות מן הטבור, לרוב צהוב מימי. הטבור לא אחלים מן הלידה.
ה – אנגיומה- angioma – מולדת על הפנים
ו – צבע העור – נוטה לכיחלון, מן הקור.
ז- החמרה מערכתית לאחר שלשול – עקב נטייה להזנה לקויה של אי ספיגה במעיים

סיכום: יש להבחין ולהכיר את אופייה של התנועה בתרופה זו, אופייה של התנועה היא הנקודה המרכזית.