כמה כללים במחשבה ההומיאופתית – בלקיחת כל סוגי המקרים בהומיאופתיה, הכלל נותר זהה בכל סוגי הפתולוגיות, אקוטיות וכרוניות כאחד. ככל שתמונת החולי תהייה ברורה יותר ומובהקת יותר בסימפטומים ה”מיוחדים” שלה, אזי הפרוגנוזה או הצפי לתהליך ההבראה הינו טוב, מהיר, וללא מורכבויות מיוחדות. הרעיון הבסיסי בהומיאופתיה, הינו בלהתאים את החולי בהופעתו באדם, לתרופה ההומיאופתית, וככל שמצבו של החולי זהה בדיוק מוחלט לתרופה, אנו צופים לתהליך מהיר וקל להבראה. לכול תרופה בהומיאופתיה יש סימפטומים מיוחדים המאפיינים את אופייה ואת ייחודיותה ואת החולי אותו התרופה מסוגלת לרפא. אותו החולי – כאשר יתאים לייחודיותה של התרופה, יבריא במהירות ובקלות. החיפוש אחר סימפטומים התהליך בלקיחת המקרה הינו מה שמכונה בהומיאופתיה – peculiarities – אותם הסימפטומים המייחדים את החולי. לחולי עצמו כגון – דלקת בגרון – pharingitis – או דלקת אוזניים – otitis – וכו’ , אין לסוג הבחנה זה ערך רב מבחינה הומיאופתית. אלא הערך הוא בחיפוש אחר אופיו של החולי . בהומיאופתיה לכן החיפוש יהיה אחר סימנים שמאפיינם את ייחודיות החולי.
השאלות לזיהוי ייחודיות של החולי הן שאלות כמו- איך קרה שחלית? עקב עומס עבודה, עקב התקררות לאחר משחק כדורגל, עקב חשיפה לאנשים החולים בדבר דומה, עקב מחזור חודשי שהגיע וכו’, כל זה משקף את האפשרות לזהות את הרקע ואת הסיבה לחולי. לאחר מכן – הסימפטומים של החולי עצמו – בדלקות גרון- אופיו של החום אם קיים, האם יש לו דפוס הופעה כלשהו? (לכל תרופה יש איפון חם עם דפוס שונה – כגון – lycopodium- חום בין 4 ל8 בערב, עם נטייה לשקד ימיני נפוח. או aconite- נטייה לעליית חום בזמן שינה, עם תחושת גרון שורפת ויבשה) תחושת הכאב בגרון באם קיימת? ימין או שמאל, מבררת מייד תרופות של צד מסוים – כגון – lachesis – צד שמאל כואב ושורף ונפוח, ימין – photolaca – שורף, צבע אדום כהה בגרון. אם יש כאבים, אם יש דפוס לשעת הופעת הכאב – כואב בשעת בליעה – ars.alb או lach. –מוטב או מוחמר משתייה קרה וחמה, משקף עוד סימפטומים המייחדים את החולי.
לעיתים מספיק סימפטום אחד המופיע בחוזקה רבה ומשקף דרכו את תמונת החולי כולו. למשל הילד חולה עם דלקת גרון והגרון נפוח וכואב והחום מגיע לכמעט 40- מעלות, אבל הילד נראה חזק וחיוני ואין בהתנהגות שלו או בנוכחות הכללית שלו ולא רמיזה אחת להיותו בתוך חולי, זהו סמן מובהק ל – ferrum phos- ולפי סימפטום מייחד זה לבדו, ניתן לתת תרופה זו בביטחון גבוהה.
עיקר הבעיה מן הבחינה הקלינית, מופיעה כאשר אין בסימפטומים של החולי שום סימפטום מייחד אשר דרכו ניתן להגיע לתרופה זהה. אז רואים הופעה של חולי עם הגדרתה הקונבנציונאלית אשר חסרה את ייחודיותה ההומיאופתית. מבחינה הומיאופתית, זהו סמן קליני לא טוב. ככל שיש סימפטומים מובהקים ועוצמתיים יותר, מצבו של המטופל טוב יותר. העוצמה והחוזק של הסימפטומים משקף וויטאליות טובה וחזקה. ואילו ככל שהסימפטומים הינם כללים וללא גוון כלשהו, אזי האדם חלש יותר עם כוח וויטאלי חסר ביכולת התחדשות. דבר זה ניכר בעיקר בחולים כרוניים או באנשים חלשים ומדורדרים ברמה החיסונית שלהם. דבר זה נובע בדרך כלל עקב חולי שהחליש את המערכת או כל אורחות חיים שדרדרו את הכוחות של גוף והנפש, סמים, אלכוהול, משברים נפשיים חזקים, תרופות קונבנציונאליות שאין להם ערך קליני רלוונטי ועוד. במקרים אלו יש צורך לחזק את המערכת באופן נוסף מעבר לתרופה ההומיאופתית (מתוך הנחה שהתרופה נכונה ניתנה כמובן) ויש להוסיף צמחים מחזקי מערכת כמו –astragalus taraxacum Echinacea eleotrococus – או משלימי תזונה כגון וויטמינים או חומצה אלפא ליפואית. וזאת על מנת לחזק ולעודד את הכוח הוויטאלי ולעזור עקב כל לתהליכי ההתחדשות שהתרופה ההומיאופתית יודעת לעשות.
מן הזווית ההומאופתית – יש סיכוי גבוה מאוד לצורך לנוע מתרופה לתרופה במקרים אלו, דבר שאף הוא מהווה סמן לכוח וויטאלי חלש או למערכת מדורדרת בדרגת הבריאות שלה, כאשר במערכת בריאה יותר אנו מצפים שתרופה אחת תרפא את מכלול הפתולוגיה.