kobyמלחמת בני האור בבני החושך נובעת משורשיה של האנושות עצמה – כזמן חייה של האנושות, כך אורכה של מלחמה זו. בתוך המכלול של כתבי היהדות ומסורותיה, המגילות של מערות קמוראן מתארות את המלחמה בין טוב מוחלט לרע מוחלט עם התנגשות אפוקליפטית וסופית המעבירה את כלל האנושות והעולם כולו לממד אחר ולעידן אחר. מגילות קומראן הינן חלק מכת האיסיים ותפיסתן את המציאות. כת זו התגבשה בתחילת בית שני, זמן שבו מסורות הנבואה נגנזו ולא היו יותר מהלך פתוח שקל ואפשר להצטרף אליו . כמו שהיה מקובל בתקופת המקרא, קבוצות שכונו “בני הנביאים” או “חבלי נביאים”. האיסיים שמרו מסורות נבואה, דבר שחייב לעבור לחיי קהילה נזירית במקומות הרחוקים מעיר או כרך. כך שאורחות חייהם ממש היו בעלי אופי קוטבי ודיכוטומי לעולם, בעת היותם מנותקים ומבודדים, ולא שייכים לדרך ההמון.
אך גם במקרא עצמו יש עדויות לתפיסה דואלית מוחלטת זו –
א כֹּה-אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ–לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. ב אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ. ג וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים: לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ–אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ד לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי. ה אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי. ו לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי: אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה. (ישעיהו מ”ה)
בפסוקים אלו רואים כי כורש מלך פרס הוא מכונה “משיח האל” . האל נותן לו כוח משיחי, וכן האל עצמו יוצר אור ובורא חושך (כאן אנו רואים כי המשיח אינו דווקא ישראלי מבית דויד – אלא מישהו אחר מתרבות אחרת- אשר דוגלת בקוטביות של רע וטוב מוחלטים,וכן שבחירה במשיח הינה לתקופתה ולזמנה). מכאן אנו למדים שתפיסה דואלית זו הייתה כבר בתרבות פרס ומדי. וכן לדת הזורואסטרית שמקורה באיש שמו זרטוסרא, שחי ופעל באזור פרס והודו כ1500 שנה לפני הספירה בקירוב. דתו של זרטוסטרא מבוססת על דואליות מוחלטת בין הטוב שמביא טהרה וקידום – דבר שרצוי לו לאדם, לעומת רוע המביא טומאה, דבר שיש לאדם לנוס מפניו. הדת הזורואסטרית נעזרת באש ומים למען טהרה מן הטומאה. וגם לשימוש באש ובמים כגורמים מטהרים, יש תנועה דיכוטומית.
בתרבויות קדומות בעלות אופי פגאני – כגון האינדיאנים או הכנענים – תרבויות שבטיות באופיין, יש שני סוגי אלים, האחד טוב ואילו השני רע. ויש לרצות את האל הטוב שייתן עוד מן הטוב, דרך יבול או פריון, ויש להקריב לאל הרע כדי להשביע את רעבונו וכדי למנוע קטסטרופות שהוא אלול להמית עליהם. כלומר – גם אם תפיסות אלו רחוקות מאוד מאיתנו, עדיין יש לראות כי אף הם תפסו את נקודת הדיכוטומיה שיש במציאות.
הגנוסטיקה – (גנוזיס – ידיעה ביוונית) משויכת לראשית הנצרות ולמייסדיה – גישה שאף היא שמה את הדגש על הדואליות בין “christe ” ל ” anty christe ” – שמקורותיה כפי הנראה בנביעה איסיית, שכן יוחנן המטביל, שהטביל בים המלח, היה אף הוא מתלמידי האיסיים.
מהיכן נובעת הגישה הקיצונית כל כך- בין שטן רע מוחלט ומלאך יפה וטוב, עד לדרגות שיש החושבים כי סיבות הרוע בעצמו נעוץ באלוהות? שכן ניתן לחשוב כי – מכיוון שהוא ברא רע, אז יש בוא רוע.
מאין נובעת התפיסה הדיכוטומית?
תפיסה זו נובעת מן האקולוגיה של העולם בו אנו חיים ומן הקונסטרוקציה שלו. כיוון שיש בעולם יום ולילה, והיום והלילה הינם קוטביים מוחלטים זה לזה, וכן – חורף וקיץ קוטביים זה לזה. וכיוון שיש בדינאמיקה האנושית מהלך של זכר ונקבה, ההפוכים זה מזה באופן מוחלט, וכן בתוך האדם עצמו קיימת תכונה דיכוטומית של הפכים בין תחושות גופניות ורגשיות של משיכה בסיסית לדבר מה או דחייה בסיסית לאותו הדבר שכבר נמאס או מיצה עצמו או הביא לשובע. כלומר הקונסטיטוציה של העולם פועלת על פי חוקיות קוטבית וכן האדם בעצמו נע בין תחושות קוטביות (כיצד חש קור או חום? עקב הקוטביות שמביאה לאפשרות ההבחנה בין קור לחום) העולם באופן תנועתו מוגדר באיכויותיו דרך הקוטביות של ההפכים המאפשר הבחנה של דבר מה, וכל דבר שהוא מובחן בייחודיותו , מחויב שיהיה לו את הופכו למען אותה ההגדרה העצמית. היופי ניכר בזכותו של הכיעור , החוכמה ניכרת באמצעותה של הטיפשות וכך הלאה. מכאן שיש תלות הדדית קיומית ממש – ללא יכולת להפרדה בין הטוב והרע, שכן עקב התנועתיות של קוטביות זו ניתן לראות את הדקויות המאבחנות את הייחודיות ונותנות לה טעם וזהות נפרדת. כמו כן התנועה בין שני קצוות מביאה לידי התבונה וחכמה שמוסיפה לאדם עוד מעצמו. ידיעה של דבר מה במהותו של דבר – גורמת לגדילה של האדם לממדים נוספים – ממדי נפש שמותכים מן המתח של תנועה בין קצוות ומביאה אותו לידי הבנה והגדרה חדשה של עצמו ושלעולמו, דבר שנוסק וחורג מן העולם הקוטבי ומחזיר אותו לאחדות של ראשית הדברים כולם לפני היפרדותם לשניים ויותר.
מכאן שמלחמת בני האור והחושך הינה תיאור של הקונסטיטוציה של העולם על כל רבדיו- העולם הגדול המכונה “עולם” – והעולם הקטן המכונה “אדם”, וכן מצוקתו של האדם החי בדיכוטומיה המבלבלת ומטשטשת – וכן תיאור המלחמה, מתאר את אופן המאבק להיחלצות מן הדואליות וחזרה לחיקה של האחדות.