“דע את עצמך” – הדרך להערכת דרגת המודעות, דרגת הקרבה של האדם לעצמו

1 – אין באדם חלוקה של תודעתו ל – מודע, חצי מודע ותת מודע.
קיימים באדם שני מצבים בלבד: התודעה (שהיא אחת ולא מחולקת) והגוף (שהוא רב גווני באיבריו, והוא ביטוי מדויק במבנה המורפולוגי שלו לאיכות התודעה)
connection body – mind

2 – כל אותם המצבים, ההתמודדויות, אתגרי החיים שהאדם ניצב מולם, שיש בכוחו להכיל, להבין ולתת לעצמו דין וחשבון על מה שעבר וחווה, מהווה חלק מתהליך תקין של מהלך ההתפתחות של האדם.
כאשר לאדם אין כלים נפשיים, או את ההכנה והבגרות להתמודדות עם קושי כלשהו, אז אותו הקושי, הרגשי בדרך כלל, הופך מתודעתי – רגשי, לגופני.
המקום הגופני ש”אימץ” את המצב הנפשי, זהו האיבר המקביל לאיכות הנפשית המאותגרת, כך ששום סימפטום גופני אינו אקראי.
כל סימפטום גופני, כל מחלה גופנית הינה סומטיזציה המכילה מצבים נפשיים שקדמו לסימפטום שהם הסיבה להופעת הסימפטום.

3 – הסימפטום הגופני, מהווה השהייה של התמודדות שהאדם, בשלב מסוים יידרש שוב לעמוד מול אותה ההתמודדות שקודם לא היה יכול לה.
זהו חלק מתהליך “פסיכו-אורגני” החל על כל אדם, כאשר העיקרון המכתיב את סוגי ההתמודדות קיים כידע במיתר הקיומי שבלב האדם, שם קיימת כמו כן, הדרישה האבולוציונית מן האדם, הסיבה לדרישה זו והיבטים נוספים של ידע קיומי של האדם על עצמו ועל העולם בו הוא חי (כולל נסיבות חייו)

4 – הסימפטום הגופני, וסוגי המחלות השונות, מכילות בתוכן אם כן, את הידע של מה שגרם להן, מדוע הם הכרחיות, את מה הן באות לשרת, וכמו כן – את הדבר החשוב יותר, את הדרך שיש לעשות כדי להבריא ואף יותר מכך – כדי להמשיך את מהלך האבולוציה של האדם.

5 – כאשר מצב רגשי הפך לגופני, באיבר המקביל לאותו הרגש, באותו הרגע האינטנסיביות הרגשית שהפכה לגופנית איננה יותר בחלל התודעה של האדם, אלא בגופו.
סימפטום גופני שהופך להיות מובלעת של אירועים וזיכרונות שהפכו לגופניים ומחכים לזמן המתאים לשחרורם.
לפני תהליך הסומטיזציה, האדם היה בקשר ובמודעות לאינטנסיביות הרגשית.
לאחר תהליך הסומטיזציה האדם ברמת קשר נמוכה יותר עם אותו הרגש או אירועי החיים, וכעת הקשר עם המצבים הגופניים (הכואבים בדרך כלל) שהם הותירו.
כעת האדם מודע לסימפטום הגופני (ולא לסיבה שלו)

6 – הכלל: ככל שהאדם מודע להקשרים של סיבה נפשית שיצרה תגובה גופנית, הדבר מצביע על דרגת קרבה עצמית גבוהה יותר. על דרגת מוכנות נפשית גבוהה יותר.
ככל שתשומת הלב הינה רק על המצוקה הגופנית, על הסימפטום הגופני והכאב הנובע ממנו, הדבר מצביע על הנתק של האדם מעצמו ועל אי המוכנות וההבשלה לצעד הבא בחייו (האדם זקוק ליותר זמן)

7 – דוגמה:
כאבי ראש פרונטאליים, סיבה אחת אפשרית לכאב יכולה להיות חוויה רגשית כאוטית, וצורך לעשות סדר הגיוני במה שנראה לאדם כמו האפשרות ללכת לאיבוד בתוך תהליך רגשי כאוטי.
אפשרות ראשונה: האדם מתאר את המצוקה של כאבי הראש וכיצד הם גורמים לירידה באיכות החיים שלו, במובן של תפקודים מנטאליים בסוג העבודה שיש לו.
מעבר לכך, הוא מרגיש טוב, ואין הוא יכול לדווח על מצוקות נוספות.
זוהי דרגה המעידה על ריחוק עצמי, על ניתוק של האדם מעצמו. על המרחק שיש בין הסיבה לתוצאה.
אפשרות שנייה: אותו האדם יכול לחוש ולראות על עצמו את הקשר כיצד חוויה רגשית כאוטית המציפה אותו וגורמת לו למבוכה ביכולות קומוניקטיביות, גורמת לו לגיוס כוחות ומאמץ מנטאלי לעשות סדר בחוויה, מאמץ שעשוי להביא עימו את כאבי הראש הפרונטאליים.
זוהי מדרגה גבוהה יותר בקרבה של האדם לעצמו, ובמוכנות שלו ליכולת להבראה מכאבי הראש.
דוגמה זו נכונה באופן גורף לכל המחלות והסימפטומים.

8 – ככל שהאדם יותר קרוב לעצמו, יכולת הזיהוי שיש לו על סימפטומים גופניים ומשמעותם הרגשית, עולה… אותה קרבה העצמית הינה לליבו – למיתר הקיומי השוכן בלב.
זהו ההישג האמתי של האדם בחייו – כאשר החיים הם תוצר ישיר לניגון של המיתר הקיומי.
כאשר האדם רחוק מליבו – מה יועילו לו כל הצלחות העולם, כל ההישגים, התארים, ההכרה חברתית, או כסף ורכוש שהשיג…
אם אין בו קרבה עצמית – מה יש לו?
אם יש בו קרבה עצמית – העולם כולו בידיו.

9 – הדרך לעבודה העצמית, אם כן, עוברת דרך הלימוד של הסימפטומים הגופניים ומשמעותם.
(ניתן לראות יותר אינפורמציה על כך בקטגוריה “סימבוליקה גופנית- נפשית”)
דרך הלימוד שלהם וההבנה של משמעותם, והשיקוף שהם מאפשרים לאדם,
ניתנת לאדם אפשרות לפתרון ישיר ומעמיק של מורכבות פסיכו –גופנית, הבאה ללמד את האדם כיצד לחזור למקורותיו, כיצד לחזור לקרבה עצמית עמוקה וישירה יותר.

10 – על אף שבמאמר זה מוצג תהליך זה ברמה של שני צדדים דיכוטומיים, רגש מול סימפטום גופני.
מודעות שמשמעותה קרבה עצמית מול כאב גופני ללא אותה המודעות, דבר המעיד על ריחוק של האדם מעצמו.
באמת תהליך זה אינו דיכוטומי, אלא בדרגות שונות ורבות. תהליך זה דינאמי ועשוי לעבור שלבים רבים של תנועה ברמת המודעות (פנימה והחוצה) ובדרגת הקרבה של האדם לעצמו.