קטגוריה רביעית, לסימפטומים בגיל המעבר, שאינם קשורים ישירות לגיל למעבר, אלא למה ששלב זה פותח בגוף האישה עקב היציאה מאיזון שהיה עד לנקודה זו, קשור לאיבוד האיזון הגופני הנתמך על ידי המערכת ההורמונאלית כפי שהיה עד כה.
כאשר גם אם לא היה בריא או במיטבו, היה יציב דיו על מנת למצוא איזון מול הליך פתולוגי נסתר מן העין.
תקופת גיל מהעבר, עומדת בסימן פתיחת “תיבת פנדורה”, כל אותן המחלות שהיו סמויות, או שהיו ללא סימפטומים, עלולות להיחשף בתקופה זו.
זוהי תקופה שהיציבות המטבולית משתנה בקצב, המאפשר שמה שחבוי, שיתגלה.
בתקופה זו כל החולשות נחשפות. כל החסכים שקיימים נגלים, כל אותם המחלות שהגוף היה יציב דיו כדי לאזן את עצמו, כעת הם נחשפים.
בדרך כלל סוגי המחלות הנחשפות בגיל זה, הן מורכבות ועמוקות.
הן משקפות צדדים בנפש האישה שעברו תהליך של התפתחות חד צדדית.
המחלה המופיעה בתקופה זו מלמדת מהו אותה הצד הנפשי שעבר דיכוי, או שלא התפתח במקביל לשאר חלקי הנפש.
מגמתה של הופעת המחלה: לשקף לאישה את אותו החלק הנפשי, הזקוק להבשלה ולשזירה נכונה בתוכה, לפני שהיא נכנסת לגיל הנושא עמו את הפרי.
וזה על מנת שהפרי של חייה, יהיה זמין לה במיטבו, כפי יכולתה, בשלב 11 – שלב הזקנה (ע”פ שיטת 12 שלבי החיים)
מבינים את החולי המתעורר בשלב זה לפי החטיבות של משמעות המחלות, ולאחר מכן, מיקום הופעתו בגוף, והרקמה המעורבת.
כך יודעים למקד מהו אותו החלק הנפשי, הזקוק לתשומת לב מיוחדת, שעבר עם השנים דיכוי, או עצירה של התפתחות טבעית בשעה ששאר חלקי הנפש המשיכו את דרכם קדימה.
דוגמאות:
1- סרטן: “סכיזופרניה” גופנית. פיצול בין שתי מערכות פיזיולוגיות החיות במקביל. מחלה שיש עמה בכדי לפגוע באיכות הבסיסית של המע’ שהיא כוחה של האחדות.
כאשר כוח האחדות נפגע במע’, זוהי פגיעה קשה ושורשית ביותר.
מיקום הסרטן בגוף האישה, מלמד על מיקום הפיצול, ומקום שבירת עיקרון האחדות.
2- מחלות אוטואימוניות: מבטאות את ההעדפה הפנימית של האישה לא לקחת חלק, ולא להיות נוכחת בנושא מסוים בחייה. אז נוצר הליך של הרס עצמי המתבטא דרך מחלה אוטואימונית.
סוג המחלה ורקמה המעורבות במחלה, מלמדת ממה האישה רוצה להימנע, מהו השדה הקיומי שהיא הייתה מעוניינת לא להיות נוכחת בו.
אופיים של הסימפטומים מלמדים על האסטרטגיה של ההימנעות (למדנו את נושא זה בחטיבת המאמרים על מחלות אוטואימוניות)
3- מחלות ניווניות: תהליך ניווני מלמד על מאמץ שהביא להתשה עמוקה במע’, עד לדרגה שהאישה נותרה חסרת אונים, בחידלון, מול אותו האתגר.
מיקום הניוון והרקמה המעורבת, מלמד על שדה ההתמודדות שהיה בדרך כלל רוב חייה של האישה. עד למקום של סוג מסוים של ייאוש מן האפשרות לשינוי. כאשר הוויתור וייאוש הביאו להתבססות של חוויה מסוג זה, אז הגוף מגיב לסוג האתגר בניוון.