קטגוריה סימפטומטית שלישית, סימפטומים בליבידו, הוויטאליות המינית:
הסימפטומים השכיחים:
יובש בנרתיק, אדישות מינית, חיסרון תחושה מקומי בעת מגע מיני, צריבה וכאבים בנרתיק בעת מגע מיני, תופעות קליניות לאחר מגע מיני כגון: דלקות שתן, הפרשות ווגינאליות, הרפס מקומי, פריחות עור מסוגים שונים, בצקות בשפתיים החיצוניות וגירויים מקומיים.
ירידה תפקודית מן הזווית המינית, איננה בהכרח סימפטום המאפיין תופעה פתולוגית, מכיוון שיש ירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון, ומכיוון שנושא הביוץ והפוריות אינם רלוונטיים יותר,
צפוי וטבעי שתהייה ירידה ברצון לעיסוק בנושא המיני (מן הזווית האקטיבית)
במצבים תקינים – זהו שלב שתשומת הלב של האישה נכנסת פנימה, לתוך עצמה, לתוך עולמה הפנימי שנבנה עם השנים, וכעת יש פנאי להופעה של ממדים נוספים עמוקים יותר, שנושא במיניות האקטיבי, אינו בהכרח מתאים או רלוונטי (יכול שיהיה, אך אין הוא לוקח חלק פעיל יותר בהתפתחות בנושאים רגשיים ורוחניים הזקוקים לחיוניות המינית, כפי שהוא רלוונטי בשלבי התפתחות קודמים)
מה שאינו הכרחי ואינו טבעי במובן האידיאלי, הם כול אותם הסימפטומים הנלווים שיוצרים אי נוחות ולעיתים אף חולי אקטיבי (כמו דלקות שתן לאחר קיום יחסי מין, או פריחות עור מקומיות)
גיל המעבר מהווה צומת ששם נושאים אשר הודחקו, או שלא טופלו, עכשיו עולים ומתעוררים דרך הסימפטום כדי להראות את הכיוון שעליו יש לעבוד. שהוא (הסימפטום) מהווה הצטברות של תכנים מסוימים המחייבים תשומת לב.
כאשר יש סימפטומים, הם שם כדי לעורר את האישה לנושאים עליהם יש להתבונן ולנקות. כיוון שכל עוד הם שם כהצטברות רגשית, הם מהווים סוג של הפרעה בדרך.
סימפטומים גניקולוגיים, מיניים, בשלב זה, באים לשקף וללמד על שימוש לא תקין (מן הזווית של האישה) בחיוניות המינית. דבר שהוביל לפגיעה רגשית המהווה הפרעה.
פגיעה – לא במובן של טראומה או ניצול מיני, אלא בשימוש לא נכון לאישה בדינאמיקה המינית לשם מימוש של צרכים שונים, אחרים באופיים מן הנושא המיני.
ברוב המקרים – במגע מיני שמטרתו להשיג דבר מה שונה דרך ה מין ככלי או האמצעי להשגת מטרה כשלהי.
המין אם כן הופך לאמצעי לשם השגה של מטרות אחרות.
כמו כן, הסימפטומים מלמדים על תחושותיה של האישה ביחס לנושא של האינטראקציה המינית, מה היא מרגישה ביחס למגע המיני.
דוגמאות:
1- יובש בנרתיק:
היסטוריה של מגע מיני ששם היא לא הייתה נוכחת, ולא היה שם הנאה מן הזווית שלה. ייתכן כי היא ביימה מצב אינטימי לשם הרמוניה זוגית או למטרות אחרות. אך היא עצמה לא חשה מן האינטראקציה תחושות גופניות של הנאה. דבר שהוביל לשחיקה של האפשרות ליכולת לחוש הנאה, ומכאן האקט נהפך לתכני, דבר שהעמיק את הניתוק בין הדינאמיקה הגופנית לדינאמיקה הרגשית.
2- כאבים בעת מגע מיני, עד לאפשרות לפציעה מקומית ולדימום:
סימפטום המלמד על העמקת הדינאמיקה שתוארה למעלה. קיים נתק בין הרגש ובין הפעולה הגופנית, דבר המסב לאישה קושי רגשי רב.
כמו כן – ייתכן כי יש היסטוריה של פגיעה מינית, שהאזור המקומי “זוכר”, והביטוי לזיכרון הינו דרך חווית פציעה בעת המגע המיני, או לאחריו.
3- דלקות שתן לאחר קיום מגע מיני:
יש בנפש האישה קונפליקט אקטיבי ביחס לנושא קיום יחסי המין, ייתכן עקב סוג הקשר האינטימי, ייתכן שהקונפליקט עקרוני יותר, כגון: משיכה לנשים אך קיום מגע מיני עם גברים.
4- הרפס גניטליה לאחר מגע מיני:
האישה חשה לא מוגנת בעת מגע מיני, היא חשה עצמה לא בטוחה בתוך הקשר המיני. קיים קושי להציב גבולות, לומר לצד השני “לא”. היא עושב דברים שאין היא רוצה לעשות, אך אינה יכולה למצוא את הכוחות לדחות את הנושא או האקט.
הגבול שלה פרוץ.
5- הפרשות ווגינאליות לאחר קיום מגע מיני:
הפרשות ווגינאליות הן ביטוי ל”דמעות” של הרחם. כביכול אזור האגן חש עצבות על דבר שאינו מתרחש נכון (ביחס לאופן בו האישה מבינה מה נכון לה) אין לעצבות זו ביטוי רגשי, לכן היא מופיעה דרך ההפרשות.
6- אדישות לנושא המיניות:
דומה לסימפטום היובש בנרתיק. יש היסטוריה ארוכה (ביחס לעולמה הפנימי של אישה) של קיום יחסי מין מכאניים, ללא תחושה, ללא רגש. כאשר קיים נתק רגשי בין האקט לחוויה בחיבור האינטימי עם בן\ת הזוג.
סיכום:
הנושא המיני עמוק ממה שנראה לעין.
הוא מכתיב את האפשרויות של יכולות היצירה בשלבים מאוחרים יותר.
בגיל המעבר ניתנת לאישה הזדמנות לנקות, לטהר את ההיסטוריה הלא נכונה (מן הזווית שלה) שהביאה לנתקים רגשיים, שהם עצמם מהווים חסימה וחצץ לאפשרויות עמוקות יותר בתהליך היצירה הפוטנציאלי שלה.
שימוש לא נכון במין עלול להוות סיבה לעצירה של תהליך האבולוציה. כאשר נוצרה חסימה זו, היא תתבטא דרך סימפטומים גופניים, עקב התהליך בפסיכו – סומטי (מה שאינו בר הכלה רגשי, נהפך לגופני באיבר הגופני המקביל לדינאמיקה הרגשית) מכאן החשיבות של ההבנה, מה מספרים הסימפטומים הגופניים.