במחלת אדיסון, יש ירידה פתולוגית בייצור קורטיזול ואלדוסטרון. דבר העשוי להביא למותו של האדם, כיוון שרמות המתח בהם מופרש הקורטיזול, אינו מגיב רק למתח הנפשי, אלא גם למתח גופני, כגון מאמץ ספורטיבי, או בהתפתחות של מחלה במשור הגופני, כגון מחלת חום אקוטית. חיסרון פעילות הבלוטה בהפרשת קורטיזול במצבי מתח (stress) גופני, עלול להוביל לקריסה מערכתית שסופה מוות.
מנגנון התגובה למצבי איום, סכנה ( fight or flight) איננו מגיב.
רק ב90% מהרס הרקמות בבלוטה, המחלה תהפוך להיות מזוהה קונבנציונאלית.
שוב עולה השאלה: כאשר היה הרס ברמה של 40%, או ב 60% וכו’, האם לא היו סימנים מקדימים? בוודאי שהיו. רק שהם לא מזוהים כחולי פוטנציאלי ברפואה הקונבנציונאלית.
אלא אם כן, האדם הגיע לקצה האחרון של הופעת החולי, אז ההתמודדות עם החולי, קשה בהרבה.
ב70%, עד ל90% מן המקרים באדיסון, קדם לזיהוי המחלה, תהליך אוטואימוני שהביא לתגובה בהרס רקמת הבלוטה.
במקרים אחרים, תיתכן מבניות מולדת הנוטה לאפשרות למחלה זו.
חשוב יותר מזיהוי המחלה, זהו הזיהוי של סוג אורח החיים המקדים למחלה, המעודד אותה ומביא בסיכומו של יום לתופעה האוטואימונית שהיא ביטוי לאיבוד הרצון להיות, לחיות ולהתקדם, הגורם להרס רקמת הבלוטה, המביא לזיהוי הקצה האחרון של המחלה.
כאמור – תהליך ההתהוות של מחלה זו, מתחיל זמן רב לפני הזיהוי הסופי שלה, בהגדרה הקונבנציונאלית.
סימפטומים מוקדמים במחלת אדיסון, ומשמעותם:
1- עייפות, תשישות, ללא קשר למאמץ. ללא סיבה הנראית לעין:
סימן למאמץ רגשי, למקומות רגשיים שנותרו באדם ללא פתרון, למצבים רגשיים שהאדם מנסה להתמודד עמהן, ללא הצלחה. דבר המביא לידי תשישות שאיננה קשורה למאמץ פיזיולוגי.
2- אין תיאבון, אין תחושת רעב ויש ירידה במשקל, גם עם האדם אוכל סביר:
טעם החיים, ההנאה מן החיים נטלה.. האדם אינו חש את שמחת החיים שהייתה לו בעבר.
מחלות אוטואימוניות עשוית לקבל ביטוי קליני לאחר ירידה מהירה מדי במשקל הגוף. כאשר הדיאטה מהירה, אז היא יוצרת הפרעות מטבוליות, שהן עצמן חלק מאי האיזון הקשור לנושא האכילה וכיצד נושא זה קשור לפיצוי רגשי, ומהו המקום הרגשי האדם הזקוק לפיצוי.
3- נטייה לסחרחורות, עקב ירידה בלחץ הדם:
אין לאדם את הכוחות שהיו לו בעבר להכיל את המתח של חיי היום יום, עם סוגי ההתמודדויות השונות שהפכו לחוויה סיזיפית לא פתורה.
קיים באדם תחושת חוסר אונים, על הצורך להגיב למה שהיה כחלק מן הדינאמיקה הקבועה של החיים, וכעת אין יותר משאבים לאותן ההתמודדויות.
4- נטייה לפיגמנטציה בעור, גוון העור הופך לחום כהה, דהוי. הנראים כמו איים בגדלים שונים:
זהו סימן שחיקה אנרגטי מובהק (ביכולת המבנה האורגני לייצר כוח ואנרגיה) המיקום שם מופיעה הפיגמנטציה החומה, מלמד על המקום הרגשי באדם שנשחק (כפי שלמדנו במקום אחר על משמעות צבעי העור בפנים בגוף כולו)
5- השתוקקות לטעם המלוח. רצון לאכול מלח בכמויות גדולות:
מן הזווית הקונבנציונאלית, זהו הסימן בצורך לנתרן מידי.
מן הזווית של גוף-נפש, הרצון המלוח מלמד על הצורך ליחסים אינטימיים החסרים לאדם, לקשר של לב ללב, החסר לאדם.
6- חולשת מבנה שלד שריר, עם נטייה להתכווצויות שרירים ספונטנית:
מן הזווית הקונבנציונאלית, תסמינים אלו, הם חלק משינוי במטבוליזם של משק נתרן-אשלגן.
מן זווית של לימוד גוף-נפש, המקום שם מופיעה ההתכווצות הספונטנית מלמדת העל המקום באדם שם יש מאמץ שלא מביא לתוצאה הרצויה. ומשם לעייפות שרירית (כפי שלמדנו על מיפוי שלד שריר ומשמועתם)
7- מצב רוח כללי של עצבנות יתר, אי שקט פנימי, דיכאון ועצב:
מצב רגשי זה, במחלת אדיסון, היה שם זמן רב לפני הופעת המחלה. ניתן לומר כי מצבים רגשיים אלו הם הבסיס היוצרים תשתית לחולי זה.
מדוע האדם מרגיש כך? ביחד להתהוות לכיוון של מחלת אדיסון?
בדרך כלל, הדבר קשור במצוקה רגשית בתוך המבנה המשפחתי שהפך לקושי כאבן שאין לה הופכין בנפש האדם. האדם במשך שנים רבות נאבק במשהו הקרוב אליו מאוד, ואיננו מגיע לפתרון (אב אלים, אימא מתכחשת, בן או בת זוג שהקשר אינו קורב דיו, מיקום של אדם בתוך מבנה משפחתי שהאדם לא מוצא את מקומו שם וכו’)
8- דחיפות במתן שתן, כאשר התופעה באה ללא עלייה בסוכר, ללא תצרוכת מים מוגברת וללא תסמני דלקת:
סימפטום זה מלמד על תחושת “התלכלכות רגשית” שהאדם חש, ועל ניסונו ורצונו לנסות ולשמר איכות רגשית נקייה יותר.
(קשור לעיקרון הכלייתי, אשר מגמתו ליצור לאדם את הסביבה האידיאלית לאיכותו הנפשית)
9- צמא גדול, ללא סימני סוכרת, יש תחושת יובש בפה, וצריכת המים באה ללא תחושת הרוויה:
משמעות ארכיטיפית: מקורות ההזנה של האדם שהיו פתוחים בעבר, נסגרו ואינם מזינים יותר. מקורות הזנה רוחנית, רגשית וחברתית.
יש באדם “חור” נפשי שלא ניתן למלא אותו.
10- כאבי ראש ספונטניים (לא מגרנות) עם קשיי ריכוז ועבודה מנטאלית:
סימפטום המלמד על אסטרטגיית הקיום של האדם, מהי הדרך להתמודדות עם סוגי האתגרים שניצבים בפניו.
הכלי המרכזי הינו ה”ראש”, השכל, התודעה… האדם מנסה לנתח, להבין נושאים רגשיים הדורשים כלים מסוג אחר. השימוש בכלי האינטלקטואלי, אינו מאפשר פתרון אמתי.
במקרים רבים, האדם מבין ויודע היטב את סוגי המצוקות והבעיות שהוא מתמודד איתן, אך ההבנה איננה עוזרת להתקדמות ולמציאת פתרון.
יוצא מכאן כי השכל איננו הכלי הנכון. דבר המוביל לכאבי ראש, שכחה, קשיי לימוד, ריכוז ומחשבה.
11- שינויים בתנועת מע’ העיכול, .עם קשת רחבה של אפשרויות: בחילה, גזים, עצירות, שלשול, כאבי בטן כמו כיווצים פנימיים של המעיים ועוד:
הכלל הוא – כי קיים באדם חוויות שנותרו ללא פתרון ללא עיכול רגשי, ללא עיבוד והבנה של מה קרה לאדם, וכיצד אירועים מסוימים פגשו אותו.
ע”פ ייחודיות הסימפטום ניתן לדעת מהי החוויה הבלתי מעובדת, כיצד היא פגשה את האדם ומה היא גורמת לו (כפי שלמדנו במקום אחר, על מע’ העיכול)
סיכום:
1- ניתן לזהות מחלה, עוד הרבה לפני הופעתה הקלינית, על פי אורח החיים של האדם, אופן מחשבתו, גישת הקיום שהוא אוחז בה, וכן בסימפטומים משניים קלים יחסית המרמזים על כיוון ההתפתחות הקלינית של האדם.
2- למחלת אדיסון, יש רקע נפשי בולט הקשור לאי מציאת מקומו של האדם ביחסים אינטימיים, משפחתיים או בחיים עצמם (מקומו בחיים)
3- הרקע למחלה מתפתח במשך שנים רבות, וניתן לזהות אותו ע”פ סימפטומים מקדימים..
4- מזווית אחרת: קיים בספרות ההומיאופתית רישום של מקרים רבים בהם האדם הבריא ממחלת אדיסון דרך תרופה הומיאופתית כגון (מתוך הספרות מטריה מדיקה של pathak. Allen. Boericke. Vithuolcas. ) Adrenalinum 30 ch
5- זיהוי מוקדם של ההליך המקדים באורח החיים של האדם, מסייע במניעת המחלה העתידית.
כמו כן – ההבנה של הסימפטומים ומהם מציעים להבנה הרגשית שיצרה אותם באדם, הופכים לכלי אבחוני וטיפולי.