מיקום: במרווח הבין צלעי הראשון – בין צלע ראשונה לשנייה, 4 צון מקו האמצע.
משמעות השם: Breath Store room – Store room
מחסן הנשימה – מחסן.
סיפורה של הנקודה:
שם הנקודה – “מחסן”. עולה השאלה מה המחסן מכיל בתוכו? מחסן שם כדי לאגור, לשמור ולאחסן חפצים, או אולי למשמש כמזווה השומר מזון.
מחסן בדרך כלל מיועד לדברים שאינם נצרכים לשימוש היום יומי, המחסן שומר על החפצים – אולי לעונה הבאה, אולי רק לצרכי אפסון של מני חפצים שאולי לעולם לא יהיה בהם צורך יותר.
הנקודה מאפסנת את אירועי החיים הקשורים לעומסים שהאדם פוגש בחיי היום יום שלו, והדברים קורים מהר מדי, ההתרחשות של חוויות והתמודדויות היום יום, מהירות ביחס ליכולת הקיבולת הרגשית, וביחס ליכולת של האדם “לעכל” את אותם ההתנסויות.
בנקודה זו נאגרים כל אותם החוויות, ההתמודדויות, ההתנסויות שהאדם זקוק לעוד זמן על מנת להבין ודעת כיצד עליו להגיב לאור מה שראה, הרגיש וחווה.
זוהי נקודה שיש להיעזר בה לאחר טראומות (post traumatic syndrome) כאשר האדם מוצף ברגשות עזים שאין לו את הכלים הרגשיים והקוגניטיביים לעכל ולהבין את מה שחווה וראה.
הנקודה ריאלית גם למצבים כרוניים, כאשר הזיכרונות של אירועים מסוימים נותרים חזקים ובהירים, מטרידים וללא פתרון רגשי. כאשר אירועים מסוימים הם כמו “עצם בגרון” מן הזווית הרגשית.
מן הזווית הפיזיולוגית: ככל שיש יותר אירועים רגשיים המתאפסנים בנקודת האחסון הזו, הדבר יתורגם סימפטומטית דרך קשיי נשימה, כאבים בחזה, כיווץ בדיאפרגמה, לחץ במפתח הלב, נטייה אסתמטית.
ומזווית נוספת – הדבר יוביל לקשיי עיכול, נפיחות בבטן, כאבי בטן, מזון שנותר בקיבה ללא תנועה.
תופעות אלו, הם תהליך סומטי הקשור לאופייה של הנקודה, כאשר קיים באדם המצב הרגשי של “אחסון” רגשות לא מעוכלים.
סימפטומים אלו הם עקב מיקומה ואיכותה של הנקודה, המערבת בתוכה את איכות תעלת הקיבה במיקום של כלי הנשימה, כלומר: קיבה ביחד עם ריאות.
סיפורו של האדם:
1- אדם שמתרגש בקלות, עם עוצמות רגשיות, אדם במתפעם עמוק ומהר מן המפגשים שיש לו עם עולם. הוא נוטה להצפה רגשית עם קושי להכיל את אותם הרגשות, ובמקביל יש בתוכו השקעת מאמץ גדול להיראות יציב, שקול רגשית, מודע ומאוזן.
הוא מסיים יום עבודה עם תחושת עומס לא פרופורציונאלית. הוא זקוק לזמן שלו עם עצמו, לשם העיכול והתבוננות על מה שקרה ועל מה שהוא חווה במהלך אירועי היום.
יש לו קצת פנימי הדורש זמן. הוא כביכול חי בשני ממדי זמן – האחד אקטיבי ואינטנסיבי, הוא החיצוני.
השני שלו מול עצמו – שם הוא זקוק להתכנסות לשם ההבנה של מה שחווה, שם הזמן איטי בהרבה.
החוויות שלו – זקוקות לזמן על מנת שהם יתווספו ויצטרפו למרקם האישיות שלו.
אדם עם עומק רגשי גדול.
הוא זמין לעולם – למרות הצורך שלו לזמנים של התכנסות והתבוננות, הוא לא אדם בודד, או מתנתק. הוא חברותי וזמין רגשית.
2- יש לאדם זה “תת מודע” – מודע לחלוטין.
כלומר, שהוא מודע למצבים הרגשיים שהוא “נתקע” איתם ללא יכולת לעיבוד.
הוא מודע לחלוטין למצוקות של טראומות מן העבר וכיצד הן מעקבות את דרכו בחיים.
הוא אף מודע לעצם היותו מאחסן את אותם האירועים, לשם ההמתנה לזמן שם יהיה לו את האפשרות ואת האקלים שהוא זקוק להם לשם העיכול והעיבוד הרגשי.
סיכום:
נקודה של אחסון ואספון רגשות ומצבים שהאדם מודע להיותו שם את אותם האירועים בהמתנה, לזמן ששם יהיו לא את הכוחות ואת יצירת האקלים לשם סוג העיכול הדרוש לו.
נקודה לאנשים רגישים ומדויקים ביותר בעולם הרגשי שלהם, יש להם ידיעה ברורה לגבי עולם הפנימי, למרות הנטייה להשהייה, הנראית כמו “הדחקה”.