מיקום: במרכז בגומה של עצם הריח (קלביקולה) 4 צון מתעלת ההתעברות. בחלק העליון של העצם.
איכות: נקודת הצטלבות של מעי גס, מעי דק, כיס מרה. נקודה בתעלה של yin qiao.
משמעות השם: Empty basin – אגן ריק, קערה ריקה.
סיפורה של הנקודה:
הנקודה מתארת את מיקום האנטומי של עצם הבריח (קלביקולה) וכיצד מיקומה של הנקודה ממקודם במרכז העצם – שם היא מדמה קערה או אגן, אליו תוכן כלשהו, אולי מזון אולי נוזלים אולי צ’י – ווטאליות, היו אמורים לצקת את עצמם לתוך אותה הקערה.
עניין הקערה: כלי אכילה, מכלי המטבח להכנה לאוכל. בדרך כלל “קערת מרק” – כלי למרקים, מזון נוזלי, אך הקערה מתאימה לכל סוגי המזון או לעיסוק של ההכנה של המזון.
מדוע בהקשר של נקודה זו, הקערה עומדת ריקה?
היא עומדת ריקה וממתינה שמזון יבוא להיות ולשכון בתוכה. היא פתוחה, ממתינה, יש לה סובלנות.
הדבר מעיד על כוחה של הנקודה, כיוון שאין היא ריקה, ואין מציאות כזו “ריקות” וואקום, אי קיום, חלל של כלום.
אין מציאות כזו.
סוג הריקות של נקודה – מלמד על איכותה המקבלת של הנקודה, זוהי נקודה שיש לה כוח רב כיוון שהיא מקבלת תמיד, והיא מנמיכה את עצמה כך שהדבר יבוא עליה טבעית, ללא מאמץ.
“ארץ גדולה היא נהר העולם הרחב, בו נשפכים כל הנהרות.
שדה העולם, נקבת העולם.
הנקבה לעולם מנצחת בשלוות רוחה, המשמשת של אמצעי להנמכת ערכה…..
הילכך אלה ינמיכו עצמם על מנת לכבוש” (לאו טזה, טאו טה צ’ינג, תרגום – שלמה קאלו)
נקודה עם יכולה לשואב כוחות רבים, כוחות של עשייה, נשיאה. כוחות של חיבור בין אנשים ולנהל אותם ממקום של שקט ושלווה.
זוהי נקודה שלעולם אינה “ריקה” – היא אבן שואבת לכוחות וליכולות רבים.
כאשר יש צורך ל”עוד” ממשהו יש לפנות עליה (משאבים, כוחות, יכולות, פיתרונות למצבים מורכבים וכו’)
סיפורו של האדם:
התבונה שאליה מובילה הנקודה, זוהי החוכמה של ההכלה, ההמתנה, השקט, הנינוחות.
“הלא קיים יוכל לחדור אל הבלתי חדיר.
לפיכך יודע אני כי אפס מעש, הוא מעשי.
ללמד ללא מילים, לעשות ללא מעשים.
מעטים הם שהשיגו זאת”
(לאו טזה, טאו טה צ’ינג, תרגום – שלמה קאלו)
כל עשייה, מגיעה לנקודה ששם אותה העשייה עצמה הופכת להפרעה בדרך עקב דומיננטיות יתר, דבר זה נראה היטב בחינוך – מחנך טוב אינו מצווה – אינו כועס – אינו “שוטר” המקפיד על החוקים.
הוא גם כל זה, אך בעיקר הוא מאפשר חלל בטוח להתפתחות הילד. שם הילד בטוח להתנסויות מן הסוג שיעזור לו לגלות את כוחותיו.
אז המחנך אינו פועל, אינו אקטיבי, אינו “קיים”.
לסגת מן העשייה, ולאפשר לדברים להתפתח לאור מה שכבר נעשה. לפרוש ולצאת מן התמונה האקטיבית כדי שהדבר יקרה ויתממש בכוחותיו, זוהי התבונה אותה מציעה הנקודה, וזהו מקום של כוח רב ולא של רפיון ידיים או חולשה. מקום של בגרות עמוקה ובטחון רב של האדם במקומו.
סיכום:
עוצמת האדם הנוכח תמיד.