מיקום: על הגבול העליון של ראש עצם הבריח (קלביקולה) בין שני ראש שריר הצוואר sternocleidomastoid.
משמעות השם: Qi abode – Residence of Breath Qi – Qi’s residence
משכן הצ’י.
סיפורה של הנקודה:
צ’י בטבע שלו, אינו זקוק למקום ולמשכן. הוא בפעולה תמידית.
כל דבר שחי, חי באמצעותו של צ’י.
צ’י, מחייה, מחזיק את העולם כולו במקומו.
כל דבר שזז, זז מכוחו ובכוחו של צ’י.
צ’י הוא סיבת התנועה של כל העצמים בעולם.
לכן צ’י איננו נח, אינו זקוק למנוחה ולכן אינו זקוק למקום משכן ומגורים. אין זה בטבעו של צ’י לעצור ולנוח.
מקום משכן ומגורים זהו מקום שם הדבר מתחדש, נח, אוגר כוחות מחודשים, מבריא מיום עמל קשה. כל אלו אינם בטבעו של צ’י.
לכן זוהי נקודה מיוחדת מאוד בעיסוק עם צ’י, כיוון שהיא צומת שם צ’י, אינו בפעולה, הוא הופך עצמו לסטטי, לממתין, הוא שם עצמו במקום שם הוא עוצר את תנועתו (דבר שהוא עצמו נוגד את טבעו)
הוא עומד על עומדו ואינו זז.
צ’י מוכר וניכר דרך פעולותיו, הוא עצמו – כמו שהוא בטבע שלו, אינו ניכר ואינו נתפס – אלא אם הוא מתבטא דרך פעולות שהוא מעורב בהם באופן הישיר – כיוון שהוא זה המחייה ומאפשר אותן.
לכן – נקודה זו הינה המקום שם צ’י מתאפשר במגע והיכרות כמו שהוא לעצמו, כמו שהוא לפני שהוא נכנס לפעולה.
לכן זוהי נקודה עם אופי מיסטי ועמוק, כיוון שהיא השער ללא נראה לעין, לעולמות עליונים, למקום שם יש ההווה מתמשך לפני הופעתו וגילויו דרך עולם התופעות.
קיים קשר בין אופייה המיסטי של הנקודה למיקום האנטומי שלה: שורש הצוואר, החיבור של הצוואר לגוף – הקרבה לריאות והקשר לריאות דרך תעלת הקיבה.
הקשר הינו בפעולת הנשימה – שדרכה צ’י פועל את פעולות התנועה שלו.
לכן – נקודה זו רומזת לקשר של תהליך הנשימה וכיצד הוא זקוק לתהליך הוויטליות של מצוי חיוניות המזון מן הקיבה, וכיצד החיבור ביניהם יוצר את התשתית לתנועת צ’י.
מצד אחד יש כמה מרכיבים הכרחיים להופעת הצ’י, מצד שני – צ’י הוא המחייה את כולם.
לכן יש בנקודה זו כמה אספקטים, השונים בטבעם במגמה להגיע לקשר אינטימי ועמוק עם צ’י.
סיפורו של האדם:
1- אדם הזקוק לקחת פסק זמן מן החיים, אך להישאר מודע ונוכח, וכך לא להתנתק מן הדינאמיקה שהוא שייך עליה.
2- אדם שהגיע לשלב בהתפתחותו ששם יש מקום לעצור תנועה – ולחוש, להרגיש, לשהות, להיות בנוכחות בלבד. כאשר מצב זה מכביד עליו עקב הקושי לעצור מתוך ההרגל להיות בפעולה.
3- אדם הזקוק לרוויה של כוחות, כאשר הכוחות נתמעטו עקב עודפי הפעולות, והוא זקוק לכוחות שלא יבטלו ולא יעצרו את תהליך העשייה שלו, למרות שהוא עצמו יפרוש מן העשייה וייתן ל”טאו” לפעול את פעולתו.
4- אדם שגילה את היסוד המעשי של אי העשייה. מתי לא להתערב, מתי להניח ולא להפריע.
דבר זה הכרחי לאנשי חינוך ולאנשי הנהגה, כאשר לעיתים ההמתנה והצפייה בתהליך, להניח לו לבדו לצרכי ההתפתחות של טבעו, וקשה להם להניח לאור ההרגל לדומיננטיות יתר.
5- אנשים היודעים “לתפור” את הקשרים שבין אנשים, ולהיות סוג של צומת לאחרים, כאשר המפגש מתרחש דרכם, והם אינם עסוקים בלהפריע – אלא בלחבר.
אנשי פיוס, אנשים שלום.
סיכום:
נקודה עם אופי מיסטי ועמוק, חיבור של עולמות המלמד את החשיבות של השהייה, המתנה, סבלנות, צפייה, יכולת לפרוש בזמן הנכון מן העשייה כיוון שעודף מעורבות עשוי לקלקל.
נקודה המוסיפה לאדם את תבונת ההמתנה.