מיקום: 2 צון מתחת למעי גס 11, 10 צון למעל מעי גס 5, על הציר בין מעיס גס 5 למעי גס 11.
משמעות השם: Arm Three Miles – נקודת שלושת המייל של היד.
סיפורה של הנקודה:
יש לנקודה זו מקבילה ברגל: Zu san li – קיבה 36, נקודת שלושת המייל של הרגל.
לשתי הנקודות יש מכנה משותף: הן ממוקמות מחתחת לפרק מרכזי בגפיים.
במקרה של מעי גס 10 – נקודה ממוקמת לפני שהתעלה מגיעה למרפק.
במקרה של קיבה 36, זוהי הנקודה הראשונה לאחר הירידה של התעלה מן הברך כלפי כף הרגל.
לשתיהן יש איכות של חיזוק צ’י, הנעת דם, ייצור דם, חיזוק מערכתי דרך ההוצאה של סטגנציות בתעלות עקב חולשה המביאה לידי עצירת התנועה.
המיתולוגיה סביב נקודות אלו מספרת על האופן בו קיסר בעולם העתיק גילה את כוחן של נקודות הדיקור.
הוא נלחם קשות בארץ האויב, וכאשר נסוג חזרה לארצו, עקב שהפך מרודף לנרדף ,כוחותיו לא עמדו לו והוא עמד לוותר ולקרוס, עד שחץ טועה פגע בנקודה קיבה 36, דבר שהתרחש שלושה מייל לפני החזרה לגבולות ארצו. פגיעת החץ עודדה את כוחותיו ואפשרה לו לחזור לביתו בכוחות מחודשים. וכך הוא גילה את שתי הנקודות של “שלושת המייל” שעניינן לחדש כוחות, כאשר הם נסתיימו ונלקחו, ולאפשר לאדם עוד כוחות לשם השלמת המשימות.
כך – על פי הסיפור נתגלו שאר הנקודות לאחר מכן, לאור אותה החוויה של הקיסר הנרדף.
אך בטקסטים המוקדמים של הרפואה הסינית, קיימים תיאורים שמתארים כי בזמנים קדומים, אנשים היו בעלי יכולת פשוטה וטבעית לראות את התעלות ואת הנקודות, וכאשר יכולת טבעית ופשוטה זו, החלה להיעלם, אז אותם הקדמונים העלו את הידע של הרופאה הסינית, בתחילה על פסלים ולאחר מכן על הכתב.
שם נקודה מתאר כמה הוא המרחק המשוער שיש בכוחו של האדם להחזיק מעמד לאור מאמץ גדול, עד הגיעו לתכליתו.
סיפורו של האדם:
“ההמון השקוע בעסקיו נכשל, בדרך כלל, על סף ההצלחה.
דאג לסיום כפי שהינך דואג להתחלה, ולא תכשל”
(לאו טצה, טאו טה צ’ינג – תרגום שלמה קאלו)
1- ההתרופפות והשאננות של סוף תהליך שהיה ארוך ומפרך, וכעת האדם קצת לפני הסוף, רואה את הסוף, מרגיש כי הסוף המיוחל קרב. אז קיים סיכוי של רשלנות ושאננות. סוג הריכוז והמאמץ שהיו עד כה, עשויים לפוג. ואז הסיכויים לאסון כשלהו הופך לאפשרי וריאלי יותר.
2- כדוגמת ההתרופפות של “סוף הקורס”. בקורס כולם היו דרוכים, לקראת סוף הקורס באה רווחה של רפיון וחדוות הסוף עם השאננות וחוסר הריכוז – אז יש סיכוי לפספוס של דבר מרכזי המחייב את האדם לתשומת לב מירבת עד להגעה לנקודת הגמר של התהליך.
3- כדוגמת אדם שנסע נסיעה ארוכה וקצת לפני שמגיע לביתו – כאשר רואה ומזהה את הנוף המוכר לו, הוא הופך לפחות ערני וליותר רפוי, אז מתרחשת התאונה.
4- יש נושאי עיסוק רבים שניתן להצליח בהם רק עם האדם נותן מן ה”אקסטרה” שלו. אם ייתן רק את המחויבות הבסיסית ללא אותו ה”אקסטרה”, הוא יצליח חלקית בלבד.
5- אדם שמפתח דפוס של להיכנע או להישבר קצת לפני הסוף, ובונה סוג של דפוס שאינו משלים אף פעם את דבריו, כאשר קצת לפני סוג התהליך הכוחות נסתיימו לו. דבר שגורם להתפתחות של דפוסים תבוסתניים.
6- אדם המתחיל את דרכו ב”קול תרועה רמה” ומסיים אותה ב”קול ענות חלושה”.
סיכום: נקודה לסיום טוב של פרויקט מאתגר, כאשר עולה השאלה אם לאדם יהיו את הכוחות הנדרשים להיות נוכח בסוף כפי שהיה בתחילה.
השמירה על הריכוז והפוקוס עד לנקודת הגמר.