השמות של נקודות הדיקור ברפואה הסינית, הן התיאור האותנטי, העמוק והמיידי ביותר של איכות ותפקוד אותה הנקודה.
קיימת ספרות רבה, עם עומקים וגישות שונות, המתארות את נקודות הדיקור, כגון תיאור איכות הנקודות דרך הפתולוגיות, או דרך חמשת האלמנטים, וכן דרך הידע התיאורטי של תפקודי האברים.
אך התיאור הפשוט והמיידי ביותר של איכות הנקודה, הינו כאמור השם עצמו של הנקודה, שהוא עצמו נוגע ברובד העמוק ביותר של תפקודה של הנקודה.
יש על פני הגוף כ- 365 נקודות דיקור מסורתיות, שהן כנגד 365 ימות השנה. והן פרוסות על פני 12 תעלות (מרדיאנים) שהן כנגד 12 חודשי השנה.
כך שבכל יום יש נקודה מסוימת שהיא זו היותר אקטיבית ויותר זמינה ופתוחה לשימוש ומגע.
כמו כן, בכל חודש יש תעלה (מרידיאן) שהיא יותר פוטנטית ויותר מוכנה וזמינה למגע.
נקודות הדיקור מהוות אם כן, “דלתות” דרכן מתאפשר הקשר בין האדם ומצבו לעולם ומצבו.
דרך נקודות הדיקור יש אפשרות לשנות את מצבו של האדם לאור הקשר הקיים בין האדם לעולם סביב.
זהו אספקט נוסף הנלמד משמות הנקודות, שהן מכונות ברפואה הסינית “ג’ינג מן” (jing men) שמשמעותו: דלת לחיוניות היסוד. כל נקודה היא בחינת “דלת”, מעבר שדרכה דבר מה יוצא ודבר מה נכנס.
גם את האספקט הזה, שם הנקודה מתאר.
נקודות הדיקור מהוות קשר בין מצבו של האדם ומצבו של היקום. מכאן הסינכרוניזציה של תנועת עולם ומקומו של האדם בתוכו.
הנקודות כולן מציינות תחנות של מצבים שונים, שהם כולם מצבי קיום, מצבי חיים שכל אדם עשוי להיתקל בהם. שם הנקודה מתאר כמו כן את סוג הצומת שבה האדם נתון.
אם אותה הצומת ששם נמצא האדם הופכת להיות אבן נגף בדרכו, קושי קיומי, אולי אף משבר שהאדם אינו יכול לחצות אותו, והוא עומד במקומו ואינו ממשיך את דרכו, זוהי השעה לחפש את אותה הנקודה המתארת את מצבו של האדם. ואם יש בנמצא אדם היודע כיצד לפתוח את אותה הנקודה – הרי הדבר יוביל לפתיחת הסטגנציה הנפשית וגופנית שבתוכה נתון האדם, סטגנציה שהפכה למשוכה שיש לה אפיונים גופניים ונפשיים כאחד.
מכלול זה אף הוא מתואר דרך שם נקודה.
שיטת דיקור זו מכונה “דיקור על פי הטאו של האדם”, דיקור למקומו הקיומי ולצומת בתוכה האדם נתון, ובשיטה זו יש להשתמש רק נקודה אחת, ורק בצד אחד של הגוף (צד ימין לנשים, צד שמאל גברים) כיוון שאותה הנקודה (מתוך ההנחה שנבחרה הנקודה נכונה) נוגעת בשורש המורכבות ואותה היא פורמת ופותחת עקב הקשר המחודש שהיא יוצרת בין אדם ועולם, וכך היא מחדשת את התנועה שנעצרה.
שיטה זו (דיקור לטאו של האדם) מחייבת מן המטפל הבנה עמוקה בשני ממדים, האחד ההבנה על מקומו ההתפתחותי המדויק של האדם, על סוגי המעצורים שיש בדרכו ועל סיבותיהם. והשנייה – כמו שנאמר למעלה, הבנה מעמיקה על המשמעות של שמות הנקודות.
ההתאמה בין מצבו של האדם לנקודה המתארת את מצבו דרך השם שלה, תביא לידי תהליך הבראה עמוק ביותר, עקב הפתיחה של יסוד הקיום שהפך לסטגננטי.
מכאן, שלאחר שנלמדו שהיסודות הבסיסיים של עקרונות הרפואה הסינית, הדבר החשוב ביותר על גבי היסודות, ולאור הבנת היסודות הינו שמות הנקודות, וההבנה העמוקה של סוגי המשמעויות השונות שיש להן.
ככל שהמטפל יודע ומבין יותר לעמוק את דקויות השמות ותוכנן, וככל שהוא מבין היטב ועמוק את מצבו של המטופל, ויודע להתאים את הנקודה הנכונה הנוגעת במצב זה.
וכן אם אותה הנקודה נפתחה במגע הנכון, אזי טיפול מאין הנוגע בשורש העניין, ויהיה לדבר ההולם והעמוק ביותר להמשך דרכו של האדם.
בשיטת דיקור זו, אין העדפות לנקודות מסוימות, הן כולן בעלות חשיבות זהה, וכולן רלוונטיות לשימוש, אם הדבר מתבקש.
דבר זה הינו עקב התנועה מתמדת של טאו האדם וטאו העולם.
עקב תנועתו של טאו שאינה פוסקת, אין לאף נקודה חשיבות הגדולה מנקודה אחרת, ובכל רגע נתון יש אפשרות שנקודה מסוימת תהייה זו הרלוונטית.
מגמת סידרת המאמרים הבאים הינה לעורר את תשומת הלב לקשר בין איכות הנקודה, ולאיזה סוג של צומת חיים קיומית נתון האדם, ולכן על ההתאמה האפשרית של אותה הנקודה למקומו של האדם. וכן כיצד כל נקודה בעצמה מהווה צומת חיים, דבר המתואר בשמה של הנקודה.