ענווה מביאה לידי יראת חטא:
אדם ירא חטא, זהו אדם שיש לו חלק אקטיבי באופן בו העולם מתנהל מכוחה של האחדות.
לכן הוא הופך ל”ירא חטא”, עקב החשש, האחריות וגודל החשיבות של מה שניתן בידו.
הוא רואה כי למחשבותיו, דיבוריו ומעשיו יש כוח והשפעה על תנועתה של האחדות והפרטים מהם היא מורכבת.
זהו אדם שלמעשיו יש משמעות עצומה, החורגת בהרבה מן המעגל הקרוב של סביבת קיומו היחסית, כגון מעגל מכרים או מעגל המשפחה.
אדם “ירא חטא” מבין ויודע בגופו ומניסיונו הישיר כיצד הפרטים בעולם כולו משפיעים ומזינים זה את זה. כיצד מעוף כנפיו של פרפר בקצה עולם, מהווה סיבה להוריקן בקצה שני של העולם, ומהם החוקים המנהלים את התהוותה של תנועה זו.
לאחרים נדמית תנועת העולם ככאוס, עם אי הבנה לאופי התנועה, ולכן בלבול באינטרפרטציה של תנועת עולם.
לא כן בקרבו של “ירא החטא”. הוא מבין היטב את הלוגיקה הפנימית של ה”כאוס”. ומכאן נובעת בקרבו הבנה מלאה של תורת “סיבה ותוצאה”.
מכוחה של הבנה זו, יש ביכולתו להבין ולדעת את תרחישי העתיד האפשריים.
בעיניו של “ירא החטא” אין בעולם כלל כאוס, להיפך, יש סדר מופתי עם היגיון צלול הנובע מתנועת האחדות.
יש לאדם “ירא חטא” דיבור עם האחדות ויכולת הקשבה לקולה. הוא מבין את תנועתה ואת צרכיה למקום לשם היא מעוניינת להגיע. יש לו חלק אינטימי בתנועת האחדות.
ל”ירא החטא” אין יותר זהות נפרדת. זהותו וה”אני” שלו, מזוהים עם אופייה של האחדות, ואין לו כל רצון לרווח אישי וצבירת הון לעצמו, בשונה מן העולם הקפיטליסטי הזללן כמו שהוא נראה נכון להיום, ששואף לעוד ועוד לעצמו.
רצונו שלו, זוהי רצונה של האחדות.
מבוקשו, זוהי בקשתה של האחדות.
תנודות הנפש שלו, הם ביטוי לתנודות התנועה של האחדות.
הוא פנוי מעצמו לחלוטין, יש בו חלל ורחם רגשי המוליד את רצונה, אופי תנועה של האחדות.
הוא שמח את שמחתה של האחדות ועצוב את דכדוך נפשה.
הוא כועס את כעסה וסולח את סליחתה.
הוא יוזם את יוזמתה ונעלם עם היעלמותה.
הוא נגלה את התגלותה ומתפוגג עם התפוגגותה.
מהי יראת החטא של אדם “ירא חטא”?
זוהי היראה מפגיעה באיכותה ותנועתה של האחדות.
משמעות פגיעה זו הנה כבדת משקל עבור הפרטים הרבים המרכיבים את הפסיפס ממנו מורכבת האחדות.
לכן יראתו, קפדנותו על עצמו והחשש המרכזי שלו סבים בשלושה צירים:
1- ציר המעשה:
כל עשייה שלו, כל דבר שהוא עושה, הנו תוצר של פעולת האחדות המניעה אותו לפעולה. הוא לא עושה כלום מיוזמתו, אלא אם כן האחדות מניעה אותו לפעולה. זאת עקב יראתו לעשייה שאינה במקומה ואינה פרופורציונאלית לצרכיה של האחדות.
ואם זאת, ל”ירא החטא” ניתנת האפשרות לשנות את מהלך הדברים, וכמו ולהתווכח עם כוונתה של תנועה זו. כפי שנלמד מסיפורו של אברהם אבינו:
“וַיהוָה, אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה… וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע… חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט” (בראשית יח – יז,כה)
2- ציר הדיבור:
כוח הדיבור יוצר מציאות. כוח המילים היוצאות מפיו, יוצרות שינוי במהלך הדברים, ואף מסוגלות “להמציא” תנועה חדשה. מציאות חדשה.
לכן אדם זה, כאשר הוא מדבר, הוא מדבר לאט מאוד, נראה שקשה לו לבטא מילים, נראה כי הוא מתקשה לבחור מה לאמור.
בסגנון הדיבור שלו יש חללים רבים ללא מילים, של שקט ארוך, כיוון שחושש הוא להגיד מילים שאינן נכונות. במקום שבו הוא נמצא, להגיד מילה לא נכונה, ללא הכוונה הנכונה, ואולי אף שאינה מתיישבת טוב בקרב השומע את דבריו, עלול להזיק עמוקות.
הוא חרד מן הנזק האפשרי, באהבתו וביראתו את האחדות. לכן בשיחה עם אדם זה, יש צורך להיות בקשב רב ובסובלנות רבה.
3- ציר המחשבה:
אדם במעמדו של “ירא החטא”, חש את כובד האחריות הגדולה מכולן בממד המחשבות בתוכו.
במקום ששם נובטת התנועה הראשונית.
כמו שנאמר על ידי ר’ שלמה אלקבץ הלוי בשירת השבת “סוף מעשה במחשבה תחילה“.
לאדם זה שליטה מלאה על מחשבותיו. לא שליטה רודנית, אקטיבית, מאלצת, חונקת או מדחיקה. אלא שביטול עצמו מביא הכנעת כל חלקיו השונים לרצונה של האחדות.
“הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ” (אבות ב,ד)
מחשבותיו אינן מפוזרות, כמו שהן עולות ללא סיבה, או ללא בחירה, או ללא רצונו של האדם, על מה לחשוב ואיזו מחשבה יש לדחות ממנו.
אלא, מחשבותיו אף הן תוצר מבוקר של תנועת האחדות ופעולתה.
אך דבר זה אינו מוריד או מבטל את יכולת היוזמה ובחירתו לשנות את כיוון הדברים. כאשר כוחו לשנות את פני המציאות מתחיל בממד המחשבות. לכן הוא הופך לזהיר ולקפדן ביותר בתנועת המחשבות שלו, אופיין, והכוונת מאחוריהן.
לאדם זה יש את היכולת לחשוב רק מחשבה אחת, שאינה מוסחת ואינה מופרעת מרגשות או ממחשבות סטימולטיביות ספונטניות. מחשבותיו אינן משתבשות מן הגירויים של העולם החיצוני.
גם כשיעבור בשוק הומה אדם, אין דעתו או מחשבתו מוסחות מעודף הגירויים הסביבתיים.
הסטנדרט של אדם “ירא חטא” אם כן, גבוה מאוד, ואין הוא נובע מגורם חיצוני לאדם. זהו האדם עצמו ששם על עצמו את הסטנדרט כפי שהוא מותאם למקומו. זוהי המשמעת שיש לו, שהיא סטנדרט שאף אדם לא הכתיב לו.
למעשה, לאדם זה אין מורה או מכוון. זהו אדם החי כך שההכתבה לתנאי החיים והמחויבות לעמוד באיכות נפשית כה גבוהה, נובעת ממנו עצמו, לאור המקום אליו הגיע.
לכן, זהו הוא עצמו המכתיב את תנאי העמידה שלו במחויבות, וזהו הוא עצמו המעמיד את עצמו למשפט אם חטא. וזהו הוא עצמו המכתיב לעצמו מתי חטא ומתי לא נהג כשורה.
אין מעליו כוח חיצוני שיכתיב לו את כל אלו. הוא לעצמו השוטר, השופט והמוציא לפועל.
זהו אדם החי על פי עקרונות כמעט מוחלטים.
זהו אדם אקטיבי שיש לו מקום וחלל מלא להצטרף להמשכיות תנועת ההתפתחות בעולם.