סרטן זה מפתח כפי הנראה מגידולים שאינם סרטניים, כגון פוליפים במעי. תהליך ההתפתחות בדרך כלל מאוד הדרגתי, וככל שהאדם גדל בגיל כך גדלה האפשרות לסרטן זה. מחלה זו אינה נפוצה בגיל צעיר, מגיל 50+ מתחילה התקופה היותר נפוצה למחלה זו (כך לפי הסטטיסטיקות) בדרך כלל גילוי מוקדם של תהליך המחלה, מאפשר טיפול העשוי לחסוך בעיות רבות, שכן סרטן זה מתפתח לאט וללא סימפטומים מיוחדים, עד להתפתחות מלאה, אז יש תופעות קליניות רבות שהמרכזית שבהן הינה חסימת מעיים על ידי הגידול, דימומים, חולשה, רזון לא טבעי ועוד. אך אז לאחר זיהוי מחלה, הדבר עשוי להיות קשה ביותר להתמודדות.
הארכיטיפ של המעי הגס: יכולת העיסוק עם נושאים קשים ומורכבים בחיים, ללא “התלכלכות” מהם.
למשל: אנשי חוק ומשפט – מעצם העיסוק חשופים רבות לאפשרות לקבל שוחד או דבר מרמה כלשהו, אדם ה”עמוד בפיתוי” ונשמר נקי במקצועו, זהו סימן ל”מעי גס” חזק וחסון.
דוגמה נוספת: אנשי טיפול העוסקים במחלות או במצבים אנושיים קשים, אם החולי של האחר חדר אותם, יש להם “מעי גס” חלש, אם הצליחו להפריד את עצמם ממה שהם עוסקים עימו, ולשמור על ניקיונם, יש להם “מעי גס חזק”.
מעי גס חזק מאפשר לאדם לעסוק בנושאים העשויים “לזהם” אותו, והוא עצמו נותר נקי, אז המעי הגס בריא, חזק, ועושה את חלקו ותפקידו כשורה.
אם האדם החל להתלכלך לאור נושאי העבודה או העיסוק שלו, אז המעי הגס נפגע, ומתחיל לפתח מחלות שונות.
המעי הגס כאיבר, הינו האיבר העמוד בתנאים הסביבתיים הקשים ביותר במערכת, המלוכלכים ביותר במערכת. עקב היותו עוסק בפסולת אותה הגוף פולט ביציאות היומיות.
כל סוגי החולי באיבר זה קשורים לאי יכולת לשמור על ניקיונו המוחלט מול הגורמים המלכלכים עימם הוא עוסק.
פוליפ זהו שלב ראשוני, התחלתי של “זוהמה” שלא ניתן לנקות אותה, והיא נותרת בתוך המעי למשך שנים רבות.
בדרך כלל המצבים בהם יש סכנה מיוחדת לפוליפים במעיים הינה עצירות כרונית. ככל שיש עצירות רבת שנים יותר, כך האפשרות לפוליפים במעי הגס, עולה וגדלה.
הדבר מתחיל באיים, כיסים של שיירי צואה או מזון לא מעוכל שנותר בדפנות המעי, והופך לאורך השנים לאזורים מזהמים, עם אפשרות לדלקות מעי עקב הרעלים מלכלוך זה.
מזון תקוע במעי, גורם להתרבות של רעלים, חיידקים המתרבים על בסיס שיירי המזון במעי, ומהווים בית גידול למה שהופך לאחר מכן, תשתית היוצרת שינוי ברקמות של דפנות המעיים.
על בסיס מצב זה מתפתח הפוליפ, או דלקות מעיים, דבר שלאורך השנים יוצר אך התשתית לסרטן המעי.
לכן – מן הזווית הפיזית, תזונה שאינה נכונה לאדם היוצרת התדבקויות של שיירי מזון במעי
(הנפוץ ביותר הינו הגלוטן – קמח ומוצריו, לחם, פסטה, בורקס, פיצה ועוד, או בשר אדום. הם שני סוגי המזון שנוטים להישאר על דפנות המעי לאורך שנים רבות)
הינה הסיבה הראשונית ליצירת תשתית לסרטן זה.
לכן – הנושא התזונתי, כאורח חיים נכון, מגיל צעיר יחסית, בעיקר באדם הנולד עם נטייה לעצירות, הינו חלק הכרחי לנושא מניעתי של סרטן זה.
סיבה שנייה לסרטן המעי הגס: הינה הדינאמיקה הרגשית של האדם, והיא החשובה ועקרונית יותר בנושא זה.
מהו הלך הרוח בקרב אדם העשוי לפתח בתוכו סומטיזציה של סרטן המעי הגס:
נושאים שפגעו באדם. נושאים שהאדם היה אחראי להם, שהיה זה האמור לטפל בנושאים שפגעו בו.
אדם בוגר עם יכולת עשייה גבוהה, עם יכולת רבה לקחת אחריו על עצמו, ועקב העיסוק שלו בנושאים בהם הוא עוסק, הוא נפגע מהם. נושא הקשור לתחום האחריות שלו, פגע בו.
היו לו את הכוחות להמשיך הלאה, הוא מספיק חזק כדי להמשיך ולתפקד כך שמבחוץ, לא נראה דבר ולא ניכר עליו שהוא פגוע ממשהו.
אך אותה הפגיעה מחלחלת בתוכו, גורמת לו תחושת “רעל”, תחושה קשה שהוא אינו יכול להתנקות ממנה, הגורמת לאורך זמן לחולשה ולאיבוד כושר העמידות הראשונה שהייתה לו.
דוגמה:
אימא לכמה ילדים, היא חזקה, דומיננטית, הבית מתנהל על פייה. יום אחד ילד שלה האהוב, גנב לה את כספה, שלא היה רב. המשפחה במצוקה כלכלית. היא התגברה על הכעס, על עלבון, והמשיכה לתפקד בכוח כמו תמיד. אך הפגיעה הרגשית, בנה האהוב שגנב… דבר זה לא עזב אותה: “איך ייתכן? כל כך הרבה נתתי, השקעתי בו. איך הוא גנב לי כסף? איפה היה המקום שם טעיתי, לא ראיתי?”
הלך רוח זה מהווה גורם מחליש, מזהם את הנפש. ולאט לאט מביא לידי חולי המעי הגס.
דוגמה נוספת:
אשת חינוך, עסקה כל ימי חייה בחינוך, בסוגים שונים של עולם החינוך. בעשרים שנה האחרונות היא עוסקת עם נוער במצוקה, מן הסוג האלים, הקשה, שנזרק מן הבית לרחוב.
היא עצמה במקורה, אישה עדינה, רכת לב, היא התקשחה עם השנים, אך לאורך הזמן – סוגי התנסויות שהיו לה, אירועים שהיא נכחה בהם. אירועים של אלימות, עזובה, נטישה, וסבל עצום של הנוער עימו היא עסקה, חדר עליה והותיר משקעים של כאב, קושי, מירמור על עולם קשה ולא צודק ועוד… היא פיתחה קלינית פוליפים והוצאו שוב ושוב, ולבסוף סרטן מעי הגס.
סרטן מעי גס, מתפתח אם כן, לאור אי היכולת של האדם להפריד את עצמו ממה שהוא עוסק עימו, ולכן הוא כביכול מתלכלך מן העיסוק, דבר שמזהם לו את נפשו, גורם לאיבוד העמידות וכוח החיסון הטבעי, ומחליש את המקום בנפש שאמור להיוותר נקי ללא קשר לתחום בו הוא עוסק.
לכן – תהליך ההבראה מסרטן זה, קשור לעליית יכולת הניקוי של האדם את עצמו ואת נפשו.
לעליית יכולת ההפרדה מן הדבר עימו הוא עוסק.
לעלייה בתבונה האמפטית של להיות ביחד עם מישהו ולהישאר לחוד.
ולשמור תמיד על ה integrity הפנימי, בכל מחיר.