“אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשניים; ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו” (משנה, חגיגה ב’,א’)
1- פרשה, ראש:
“אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה” (ויקרא י”ח, ו’)
מה הקשר בפסוק בין האיסור לגילוי עריות בתוך המשפחה, ושאר הביטויים המיניים אותם הפרשה מציינת, ל “אֲנִ֖י יְהוָֽה“?
האפשרות האחת שעליה הקיום האנושי עומד כולו, קשור בהופעת וחשיפת האלוהים בליבו של האדם.
אפשר שהאל יופיע, אפשר שלא. אם יופיע בליבו של האדם, הרי שזוהי הגשמת החיים ותכלית חיי האדם.
ואם קרה שלא הופיע, ואינו ידוע, הרי שחיי האדם בוזבזו, ועיקר החיים הושמט מתוכם.
להופעת האל בליבו של האדם, יש צורות וביטויים שונים ורב גוניים. אין דרך אחת בלבד להגשמת תכלית זו.
אך הגשמתה האדם עומדת על נקודת הייחוד הפרטית שבתוכו.
כאשר נחשף אלוהים בלב האדם, אז האדם באמת מיוחד, ייחודי, ודרך אותה הייחודיות הבריאה כולה גדלה ובאה לרוויה.
דבר זה הינו תהליך מתפתח המחייב מן האדם הכנה והכשרה, רק במקרים בודדים ביותר בהיסטוריה האנושית, תהליך זה התרחש ספונטנית ללא הכנה, ללא עבודה המצריכה הכשרת קרקע נפשית לתהליך ההגשמה של התכלית.
הפרשה מגלה כי הנקודה מרכזית בתהליך זה כרוך בעיסוק נכון עם האימפולס והחיוניות המינית המולדת של האדם.
עיסוק נכון ומאוזן עימה, בנייה של פעילות מינית נכונה, קשורה ישירות לאפשרות של הופעת האל בלב האדם. ואילו סטיות מיניות מסוגים שונים, הופכות למחסום ולהפרעה בתהליך זה.
2- הפטרה, תוך:
“אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ, לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם; וְאֶל-הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ, זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ. עֶרְוַת-אָב, גִּלָּה-בָךְ; טְמֵאַת הַנִּדָּה, עִנּוּ-בָךְ. וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-כַּלָּתוֹ, טִמֵּא בְזִמָּה; וְאִישׁ אֶת-אֲחֹתוֹ בַת-אָבִיו, עִנָּה-בָךְ. שֹׁחַד לָקְחוּ-בָךְ, לְמַעַן שְׁפָךְ-דָּם; נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק, וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה” (יחזקאל כ”ב, ט’-י”ב)
חלק זה מלמד ומספר על הקשר בין זימה וסטיות מין לירידה במוסר ההתנהגותי הבסיסי, כאשר סטייה של מין בגילוי עריות, גוררת אחריה את חיי האדם ולכן את החברה כולה למקומות בהם עיקר החיים נשתכח, הופסד. והאדם עקב כך הביא על עצמו ועל קרוביו מחלות מסוגים שונים. הפסוק מלמד כי סטיות מיניות מובילות לכשל מוסרי, המשפיע עקב כך על צורות התנהגות שנראות כלא קשורות. אך למעשה יש קשר ישיר בין “מין נכון” והתנהגות נכונה, לבין התנהגות לא נכונה של “מין לא נכון” היוצרים כשלים בהתפתחות הפוטנציאלית של האדם.
היכן הקשר בין הדברים?
3- סוף, היום, אנחנו:
רצונו וטיבעו של האימפולס המיני באדם הינו להפרות את עצמו בדבר האחר, וכן להיות הוא עצמו מופרה.
מכאן הסטייה: רצונו של מין להפרות את עצמו וכביכול לראות את עצמו כך שהוא “משכפל” את עצמו דרך מגע מיני עם האחר, גורם לאנשים לחשוב שמין בתוך המשפחה הינו דבר לגיטימי (ברוב המקרים הפתולוגיים, האב חושב כך)
המחלה אומרת שהאימפולס המיני רוצה להפרות משהו קרוב כדי ש”אני אראה מעצמי עוד”. זוהי מחלה.
מין מפרה באופן הנכון, אינו מבקש “שכפול” של עצמו, אלא נעזר באיכות המינית לשם יצירה של דבר חדש.
בשכפול העצמי אין כל חדש, יש בזבוז ריק ולכן גם אם האדם הצליח לשכפל את עצמו, זוהי תהייה מהדורה הפחותה מן המקור.
ה”היגיון” של הדחף המיני באדם הינו ברצון לשכפול עצמי. ומשם כל המחלות.
מין נכון הוא זה מפרה מביא לידי דבר חדש, שלא היה בסביבה קודם לכן. מין נכון מחדש פנימה והחוצה.
ה”החוצה” של מין נכון, קשור לילודה המביאה ילדים בריאים, שאינם שכפול של ההורים. שכפול שווה מחלה.
ה”פנימי” של מין נכון, הינו שימוש בחיוניות המינית כהכנה לשם תשתית פוטנטית המאפשרת את תהליך היצירה של תוכן נפשי חדש. לחדש חידוש המביא את התהליך היצירה, הגדילה והרב גוניות שהעולם הפנימי הפוטנציאלי ממתין לו.
שימוש נכון בחיוניות המינית קשורה ישירות למתינות, יכולת השהייה, יכולת ההמתנה. אז החיוניות המינית מכשירה את נפש האדם להולדה של תוכן ויצירה.
עבודה עם מין נכון אינה מאפשרת הדחקות, היא זקוקה לתפיסת עולם המגדרת אותה לממדים הנכונים.
תפיסת עולם נכונה מבינה את הנפיצות של האימפולס המיני מצד אחד ומאפשרת לו מקום אולם, וביחד עם זאת, מצד שני מגדרת אותו.
מין פרוע משוחרר רסן, אינו כדאי ואינו בריא לאדם, עקב המהירות בה אורח חיים זה מביא לדלדול הכוחות של האדם, ולתהליך התמכרות בנושאים רבים שאינם בונים באדם תשתית נפשית נכונה ליצירה הפנימית.
בכל תהליך יצירה פנימית, יש נגיעה אלוהית, אלוהים עצמו מעורב בתהליך היצירה.
דרך תהליך היצירה עם עבודה מינית נכונה, כך שהאימפולס המיני אינו ממכר, ואינו משכר ואינו מוביל להשחתה התנהגותית מוסרית, שם קיימת האפשרות להכשרת קרקע נפשית שדרכה האדם מכיר את “אֲנִ֖י יְהוָֽה”.