ארכיטיפ כ”ט – מוח ב’, טבעה של מחשבה

המוח הינו בית למחשבה.
כל מחשבה גורמת מייד לתחושה בגוף, עקב היותה נישאת על גבי עצב כלשהו.
ניתן להכיר על אופייה ותוכנה של מחשבה על פי התחושה בגוף, כאשר אופייה של התחושה (קרה, חמה, כואבת, מדגדגת, מעקצצת ועוד..) ומיקומה בגוף (ידיים, רגליים, פנים ועד…) מלמדים את התוכן אותה התחושה נושאת, שהיא תוצר של מחשבה, הנישאת על פני העצב.

כך מחשבה יוצרת מציאות:
כאשר היא חזקה מספיק, ולאורך זמן מספיק. המחשבה הנישאת על פני מערכת העצבים, גורמת לתחושה שממנה נוצרת חוויה מלאה יותר של רגש המביאה לבסוף לחוויית חיים שלמה, עם תפיסה מסוימת הנובעת מתוך אותה החוויה. כאשר חוויה זו מלאה את האדם לאורך זמן, כל מה שהוא רואה סביבו, חש סביבו, הינו דרך המשקפיים של אותה החוויה. אז הוא למעשה “בורא” לעצמו מציאות, עקב הסינון הספציפי מאוד של כל הקיים סביבו. כאשר סינון זה מתממש בנפש האדם והופך לתחושת קבע, הדבר הפך למציאות וגורם לעולם כולו להגיב לאותו האדם כמו אותה האיכות שהפכה לחלק אורגני מן ה”בשר” שלו.

יש מחשבות היוצרות מציאות במובן הקונסטרוקטיבי, חיובי. מחשבה הבונה מציאות.
ויש מחשבות הגורמות לבריאת מחלות באדם, שגם הן – המחלות, מהוות שדה של “מחשבה הבוראת מציאות”.

מחשבה ש”בראה מחלה”, הינה מחשבה “מוטעית”. מחשבה שאינה עוקבת אחר רצונו של ה”אדון” השוכן בלב האדם (האדון בלב האדם, יודע היטב את התשובות לשאלות היסוד: מדוע אני כאן, מה אלי לעשות פה, מהי התכלית אותה אני משרת ועוד…)
כאשר המוח (משכן המחשבה) אינו קשוב לרצונו של האדון, להתוויית הדרך שבא הוא מעוניין, אז נוצר פיצול בתוך המערכת, שבתוך הפיצול המוח ממליך עצמו לאדון המערכת, אז מחשבותיו של המוח הופכות להיות מחשבות “מוטעות”, אז המוח מצייר מחשבות ותחושות גוף שאינן הולמות ואינן הולכות בקנה אחד עם התוויית הדרך הבאה מן האדון.
אז מחשבות אלו הופכות לתחושה, וכשהיא (התחושה) הופכת לחלק מן הבשר של האדם (התחושה שהחלה במחשבה) היא הפכה סומטית – גופנית. אז מופיעה המחלה.
המחלה במקרים רבים הינה דרך לדעת היכן התרחש הפיצול, ומהי הדרך לתיקון.

מחשבה “נכונה”, הינה הקשובה לרצונו של האדון. מחשבה מסוג זה הינה בעלת כוח עצום. יש לה את הכוח לברוא מציאות שלאותה המציאות אין בהכרח כל יסוד בסביבה התומך בה.
מחשבה זו מביאה עימה את היכולת של האדם “להמציא את עצמו מחדש”.
ל”המצאה מחדש” זו אין בהכרח אישור הגיוני במציאות החיצונית. אותה המציאות החיצונית אף עשויה להיות סותרת לחלוטין אפשרות ל”המצאה חדשה”. אך כאשר המחשבה נובעת מן האדון (השוכן בלב האדם) מחשבה זו הינה עם המשאבים ליצור עולם חדש.
ממחשבה הנובעת מקשב לאדון, נובעת ההשראה היצירתית, השפע ה”רוחני”, הפוטנציאל לראות חזון ועתיד.
ממחשבה זו האדם מקבל “מפתח” של כניסה לעולמות עליונים, שם יש התעלות, פריצת גבולות התודעה למקומות חדשים, וחשיפה לרגשות חדשים שהאדם חווה אותם כ”אקסטזה” מביאה עימה התמרה של כול המערכת.

יש ארבעה סוגי מחשבות:

א- מחשבה שהיא תוצר של הקשר והקשב לאדון (השוכן בלב האדם) מחשבה זו, הינה המחשבה הטובה והנכונה, אז המוח ככלי למחשבות, הופך לכלי איכותי ואולטימטיבי לשירות האבולוציה של האדם.

ב- מחשבה הנובעת מגירוי סטימולטיבי של עולם החושים, הגירויים הגופניים הנובעים מתחושות העור והגוף. מחשבות אלה הן חלק מן החיוניות של מערכת העצבים שאחראית לנושא התקשורת של האדם עם ההתחוללויות השונות של הסביבה בתוכה חי האדם.
זו המחשבה הנפוצה ביותר. בדרך כלל היא מושפעת מאוד משינויים ביוכימיים של הורמונים או מזון.
מזון חריף מייצר מחשבות מסוימות, קפה חזק מייצר מחשבות מסוימות ועוד…. כל אוכל עשוי לעורר באדם מחשבה, וכן כל שינויי ביוכימי בגוף האדם עשוי לעורר בתוכו תחושות שהן אלו המתרגמות למחשבה.
כאשר שינויים ביוכימיים אלו יצרו מציאות של תחושה ומחשבה, ואלו מתבססות באדם במחשבה ותחושה קבועה, אז עקב כך האדם מייצר “פילוסופיית חיים” הנובעת מציפוי תודעתי זה.

רוב בני האדם מורגלים לסוג זה של מחשבה, עקב הצטמצמות הקשר לאדון, וכן העקב הנתיב התקשורתי שהוא עצמו מאוד דומיננטי בימינו, ואנשים רבים חשים את העומס הרב של הדרישה התרבותית להיות זמין “און ליין” כל הזמן. דבר זה משפיע עמוקות על העצבוב המוחי ועל הצד במערכת זו האחראי על הזרמת אינפורמציה סביבתית.
מחשבה זו נוצרת באדם עקב גירוי של דבר מה חומרי.

ג- מחשבה הנושאת זיכרון:
מחשבה זו הינה דרך של התודעה להעלות אינפורמציה המצויה באדם, וחיה באופן סמוי וגלום בכל הגוף כולו (לא במוח, גם במוח, אך לא רק) הזיכרונות של האדם ממוקמים בכל חלקי גופו, לכל חלק בגוף יש זיקה לשמירה של זיכרונות מסוימים הקשורים לאיבר זה.
למשל: בידיים טמון הזיכרון של כל אותם האירועים, כולל תהליכי הלמידה הקשורים ליכולת העשייה של האדם.
באזור אברי המין, טמון הזיכרון של החוויות המיניות באדם, כולל למה שהן גרמו באדם ברובד הרגשי, מנטאלי. וכך הלאה, כל איבר בגוף הינו תא היודע לשמור סוגי זיכרונות מסוימים המקבילים לאיכותו ולתפקודו של אותו האיבר.

המחשבה הינה כלי ביד המוח והאדון (השוכן בלב האדון) למשוך, לגרות ולהוציא מן האיבר את סוגי האינפורמציות שהוא שומר בתוכו.
המחשבה היא כלי בלבד, דרכה נישא הזיכרון, דרכה הזיכרון נשלף, על גבי אותה המחשבה הפותחת את “ארון המגרה” האיבר משחרר את התוכן השמור בתוכו והמחשבה היא זו האוחזת בזיכרון, והופכת את הזיכרון לתחושת גוף (לכן זיכרון פועל בכמה משורים, והאחד המשמעותי ביותר הינו התחושה של המציאות השלמה שהייתה בסביבה בה האדם חווה משהו, הוא חש שוב את הריחות, מראות, טמפרטורה ועוד… לאור אותה התחושה שהביאה עימה זיכרון קדום, שעוררה המחששה ונשאה אירוע מסוים והפכה אותו לזיכרון של חוויה שלמה ורחבה)

נושא הזיכרונות מחולק לשתי קטגוריות:

1- זיכרון של התנסות, זיכרון של חוויה רגשית: אירוע מפחיד, התאהבות ועוד… אז הזיכרון הינו חלק מן עולם הרגש, ואותו הזיכרון קשור ומשמור באיבר הזיקה מקביל לסוג החוויה שהאדם חווה.
2- זיכרון אינפורמטיבי, זיכרון למידה עיונית.
זיכרון זה טמון במוח כאיבר. זיכרון אינפורמטיבי תלוי גם הוא ברגש ממנו יש את ה”מוטיבציה” לשמר את הידע שהאדם לומד כזיכרון. יש קשר ישיר והדוק בין אותו הרגש שהיה נוכח ככוח מניע למוטיבציה לזכור דבר מה. שכן – כדי שהאדם יהיה מסוגל “לשלוף” אינפורמציה, יש צורך בשני הטריטוריות, המוח המשמר אינפורמציה, ואיבר הזיקה בגוף שממנו נובע רגש מסוים ההופך למנוע של הזיכרון.
זיכרון אינפורמטיבי הינו חיבור של שניהם, והמחשבה הינה הכלי לחיבור, להכלאה, ולגירוי המעלה בחלל התודעה את הציר למשיכת זיכרונות אינפורמטיביים.

ד- מחשבה הבאה בחלומות. כל חלום נישא על גבי מחשבה. ברמה עדינה וסמויה יותר.
מחשבה בחלום עשויה לנבוע מגורמים רבים, חיצוניים כמו אוכל מסוים או משקה מעורר.
או מתכנים פנימיים באדם שיוצאים ומקבלים ביטוי בשינה והופכים לחוויה מלאה לאור המחשבה הנושאת אותם.
אם כן, אם ברצונו של האדם “לבחור” לעצמו חלומות עם תוכן מסוים, עליו לעשות “מדיטציה” בה הוא נירדם לתוך השינה עם אותה המחשבה הנושאת את חומרים עליהם הוא מעוניין לחלום עד לשאלה שיש ברצונו לעסוק עימה בעת היותו ישן.
לתוכן מסוג זה הבא בשנת האדם, יש עומק וערך רב, כיוון שתוכן זה נגיש יותר למקומו של האדון (השוכן בלב האדם) אז יש קרבה עמוקה יותר של המוח כבית המחשבות, לדינאמיקה אותה האדון מבקש