צמח ממשפחת המורכבים – asterales
מטריה מדיקה על פי ארבעת הרמות: תרופה לילדים בדרך כלל:
1- ביו ריתמוס:
א- החמרה בירח מלא: לכל תרופות שמוחמרות בירח מלא ומגיבות עליו, יש תדר דרוך, כמו מיתר דרוך, הם חשופים, מרגישים דקויות ללא פרופורציות, כמו עצב חשוף, מגיבים חזק רגשית, אמוציות משתנות, רומנטיים, תנועה בין חולמניות לתזזיתיות ולוחמניות.
ב cina , יש תנודתיות בכל המובנים, עקב תדר מאוד נפיץ ברובד של כוח וויטאלי. תנועה מהירה של רגש קיצוני עם מצבים גופניים שמגיבים לתנועה הרגשית.
בדרך כלל רגישות לירח משקפת מבניות רגישה ביותר.
ב- החמרה לילה: בתרופה זו ההחמרה הינה עקב רגישות היתר, כאשר בעת שינה, כשהגיע זמן ההרפיה מן היום, אז האדם מרגיש יותר, חשוף יותר, פתוח יותר לחוות את מה שחווה במהלך היום. דבר זה מוביל להחמרה של כל התופעות בלילה לפני שינה (תופעה שנצפית בעיקר בילדים)
ג- מוחמר בקיץ, בחום. (חום מביא לידי זירוז, גירוי יתר) כמו כן – רגישות לקור מיידי, חשיפה לקור מחמירה את מצבו המערכתי
ד- החמרה מתולעים: תרופה מרכזית לתולעים, בעיקר בילדים. מערכת חשופה, ערוכה להגיב ברגישות יתר לתולעים, או לכל גירוי שדומה לתולעי מעיים. טפילים.
תופעת התולעים הינה מצב בו האדם חש כיצד תולעת זוחלת וכמו שאוכלת את בשרו שלו עצמו. מצב זה גורם לו לעצבנות, אי שקט, קפריזיות, תחושה שהוא ננגס, שאוכלים אותו (דבר זה מוציא אותו מדעתו, הוא הופך לעצבני, וחש שמקומו ויציבותו, נלקחו. מצב זה הינו חלק מן התשתית של הכו הוויטאלי)
מראה: עיגולים שחורים סביב העניים. מבנה גוף מלא.
כחלחל סביב השפתיים בפה.
גוון עור כהה, עם לחי אחת אדומה והשנייה לבנה (cham)
נראה מייד תזזיתי – אי שקט משהו מפריע לו.
2- זיקה גופנית:
א- התרופה המרכזית במטריה מדיקה ההומיאופתית לתולעים.
יש עוד תרופות רבות לתופעת תולעים, אך cina הינה המרכזית שמייצרת מבניות שערוכה לקלוט את התולעים ובעיקר להגיב להן. מצב של טפילים או תולעים ללא תגובה כלל מערכתית, אינה cina.
ב cina, יש תגובה רב מערכתית לנושא התולעים.
תגובה רגשית סוערת, קפריזית, מצבי רוח משתנים, הילד זורק את עצמו, לא יודע מה הוא רוצה – מבקש ואז זורק את מה שביקש (cham)
תגובה אנרגטית, הילד הופך לתזזיתי, אי שקט כללי, בעיקר בשעות הלילה.
תגובה גופנית, הילד מגיב בכאבי תופת, עד לאפילפסיה הנובעת מתולעים ותגובה העצבית להם.
זוהי תרופה מרכזית לאפילפסיה המופיעה כתגובה מערכתית לתולעים.
ב- תופעות רבות מן הזווית הגופנית שהמכנה המשותף לכולן (כאבי ראש. כיווצי עיניים, בעיות עיכול רבות – רעב קפריזי, או שאין תיאבון, או שלא ניתן לחוש שובע. תהליכים ספזמוטיים בגב, בגפיים, בשרירים בכל חלקי הגוף, קשיי נשימה עם רגישות ספזמוטית בקנה, ) שכולן נובעות מן התגובה לתולעים, או שמתרחשות כתופעת רקע לתולעים, שהם חלק מן הנטייה של המערכת להגיב כך לתולעת.
3- זיקה רגשית: בעיקר בילדים:
א- רגיש, נעלב בקלות, מבקש משהו ודוחה את מה שבקש, מגיב בעלבון לכל דבר, לא יציב – משתנה במצבי הרוח שלו מהר מאוד, עצבני – בעיקר עם לא עשו מה שביקש – למרות שרצנו משתנה מהר וכל הזמן ולא ניתן לעקוב אחר הרצון שלו – הוא מתרגז שלא מבינים אותו כמו שהוא התכוון – כאשר כוונתו כל הזמן משתנה.
ב- מאוד רגיש למגע גופני. אם נוגעים בו באופן שאינו מתאים לו, הוא מגיב חזק, וללא כל פרופורציה, באופן קיצוני, אמוציונאלי, נראה כמו שנעלב וכועס.
ג- ילדים במצבי קיצון, צורחים, מרביצים, זועמים, רוצים להרביץ לאדם ש”הכאיב” להם. לא ממושמעים, בדרך כלל נוטים להפוך למרדניים, לעשות “דווקא” למשהו בעל סמכות אליהם. עשויים להתנהג באלימות בה הם זורקים חפצים על האדם שבו הם “מורדים”.
ד- לא סובלים מצב בו הם חשים שבוחנים או שמתבוננים בהם. מצב זה גורם להם לתגובות רגשיות קשות מאוד.זורקים את עצמם, בועטים באדם ש”התבונן” בהם.
ה- מרגישים שמשהו חיצוני, חדר אותם, שיבש להם את הגבולות הברורים, גרם להם לאבד את מה שהיה ברור להם. אז הם הופכים לתזזיתיים, עם תגובות קיצוניות לעולם.
ו- ילדים רוצים להיות על הידיים, לא יכולים לשתוק, מדברים כל הזמן.
ז-מגיבים קשות למצב בו הם חשים כי “הדחיקו” אותם, הורים, ילדים, מורים או גננות. במצבים אלו הם הופכים לקיצוניים ביותר בתגובות שלהם.
4- גישה לחיים:
גישה לוחמנית, עקב חוויה שהעולם חודר להם את הגבולות. נעלבים ומאוד רגישים.
בכל מצב רגישים עקב חוויה של חדירת העולם לתחום שלהם והצורך לשמור ולהגן על עצמם.