חוש הריח, דרך העבודה והשכלול, חלק ה’

דרכים להתפתחות חוש הריח

1- ריח של דבר ונושא (אדם, תבשיל, מקום ואקלים, חיית מחמד, בושם של אישה הנישא ברוח) כל ריח ללא יוצא מן הכלל, הינו ביטוי לחיים. יש אין ספור של צורות חיים סביבנו, לכולם יש ריח. הריח של כל חי הינו הביטוי של ההוויה של אותו החי.

2- כל ריח שהאדם נפגש עימו, יוצר באדם (באופן אוטומטי ולא רצוני) שלוש תגובות מרכזיות:
א: דחייה מן הריח, הגורם לכיווץ, ריחוק, הסתגרות, רצון לברוח ולהימנע ממקור הריח.
ב: אדישות, הריח נטרלי בעבור האדם, ולאדם אין שום תחושה מיוחדת לגבי אותו הריח.
ג: משיכה, הריח טוב לאדם, פותח בו את החושים, יוצר חוויה של התרחבות ורצון לגעת ולבוא במגע עם מקור הריח.

3- שלושת תגובות אלו, הן ביטוי לטבע האדם. הן תגובות לא רצוניות, ספונטניות, שקורות לבדן על פי הטיפוס של טבע האדם. כל טיפוס מגיב שונה לכל ריח.
כאשר האדם מגיב כך, באופן אוטומטי וספונטני לריחות, אין הוא יכול להגיע לעומק נוסף לגבי האינטליגנציה, החיים, שיש מאחורי הריח הנידף.
מכיוון שהריח רק מאפיין את איכות החי. יש אפשרות והזדמנות להכיר את החי מתוך הריח שהוא מפיץ.

4- על מנת לגעת בחי ברובד עמוק יותר, על האדם ללמוד כיצד לא להגיב דרך שלושת התגובות האוטומטיות והספונטניות לריח שאותו הריח. עליו להשהות את התגובה, עליו להישאר עם הריח, ועם החוויה שהריח מייצר בתוכו.
אם האדם מצליח לא להגיב, ולהישאר עם הריח לזמן מה, הוא יתחיל לחוות את החי שמפיץ את הריח. וכן את התוכן הפנימי שהריח מייצג.

5- כל ריח מייצג חיים. כאשר האדם מאפשר לריח לחלחל עליו ללא תגובה, ללא שיפוט, ללא מחשבה, הרי שהריח פועל על כלי החוויה באדם ומאפשר לאדם להכיר את החי דרך החוויה ולא דרך היכרות מנטאלית.
חוש הריח מאפשר מגע ישיר ועמוק עם כל דבר שמפיק מעצמו ריח.

6- לכל חי יש אינטליגנציה, סיפור לספר על עצמו, ידע קיומי שיש לו על עצמו ועל עולמו.
כאשר האדם מאפשר לעצמו להריח את אותו החי כשהוא לא מגיב, הוא רק נוכח, ללא תנועה, מרגיש במגמה לחוות את מה שנישא בתוך הריח. האדם עשוי לגלות עולמות חדשים של חיים חדשים, החיים סביבו כל הזמן, רק שהוא מעולם לא היה פנוי לראות, להקשיב ובמיוחד – להריח.
אז מתאפשר מגע עם החי, שנפתח לאדם באופן טבעי וללא כל מאמץ.
הידע של החיים בא לאדם באופן טבעי וספונטני. ללא כל מאמץ מן האדם. האדם רק נוכח.
כל שעליו לעשות זה להריח ולא להגיב ולא לשפוט. לחוות ולהרגיש.

7– במצב זה, האדם מתחיל לפתח שפה שמיוחדת ומתייחדת לחוויה של ריחות וכיצד הריחות פותחים שער לידע המגיע דרך התנסות.
שפה זו הינה תוצר של אימון באי תגובה ובאי שפיטה.
את השפה הזו האדם מתחיל לפתח לבדו, אך בהחלט ניתן לתקשר אותה לעולם החיצוני. שפה זו הינה תוצר של דקויות ורגישויות עדינות שמחייבות מושגים חדשים, המתחילים בסגנון של השאלת מושגים: “הריח הזה מזכיר לי קצפת, והוא קר בתחושה, מתקתק בטעם”. לאחר מכן אותו הריח מאפשר לאדם היכרות עמוקה יותר עם החיים שהוא נושא, ואז האדם מבין מדעתו את השמות ואת הייחודיות של הריח שבא המגע איתו.
ריח שקודם היה ללא שם וסמוי, וכעת הינו מושג ודבר קונקרטי בדעתו של האדם, שם המתאר נאמנהובדיוק את החיים שנגלים לאור הריח שהם מפיצים.

8- שדה התרגול של נושא הריחות, הינו העולם בו אנו חיים, כל דבר סביבנו מפיק מעצמו ריח, יש אין ספור ריחות שהאדם נתקל בהם בחיי היום יום שלו. לכן עליו להתחיל מריחות רגילים אותם הוא פוגש ביום יום שלו, ואיתם “לעבוד”. כך לאט לאט, האדם יתפח את חוש הריח, החוש יהפוך לעדין יותר, לקלטן יותר.
ואז חוש הריח הופך לכלי לעבודה, להבחנה, להבנה יותר עמוקה של מה שקיים בסביבה של האדם.

9- בהתחלה תרגול מאין זה, מסורבל וקשה, עקב ההרגל העמוק להגיב בשלושת הדרכים.
וכן עקב הקושי להתפתח ולאפשר מקום של חוויה לריחות לא נעימים במקורם גורמים באדם כיווץ, ריחוק וסגירות.
יש להיות בתשומת לב לנושא זה, לא לוותר, להישאר פתוח. גם עם הריח “נדבק” לאדם, הרי שהוא חולף, ואין לחשוש ממנו. על האדם להתעקש ולהישאר עם הריח, בעיקר מן הסוג הלא נעים ולתרגל את ההתבוננות בחוויה המתפתחת בנפשו (ריחות מביאים ידע הנובע ובא דרך התנסות וחוויה, ולא דרך היקש שכלי)
כמובן שאם ריחות נעימים, תרגול זה הרבה יותר קל ובהחלט אפשר להתחיל עם ריח נעים. אך מכיוון שיש ריחות רבים שאינם נעימים, לא היה מנוס מן התרגול ההכרחי של להכיל ולהרגיש ריח לא נעים.
לאחר זמן מה, ריח שהיה בהתחלה לא נעים, משנה את עצמו למשהו אחר, אם דו שיח אחר.

10 – חוש הריח כמו שנאמר, הינו החוש שמייצג את האדם, לכן כדי לכל אדם לתרגל ולשכלל את חוש הריח שלו, מכיוון שהאדם שבתוכו זה המימד שיגדל ויתפתח עקב כך.