Aconitum napellus

תרופה ממשפחת הנוריתיים – ranunculeales

1- יש לתרופה זו שני צדדים, האחד האקוטי, השני הינו הכרוני. בשניהם יש מוטיבים זהים.
המשותף לאקוטי ולכרוני:
א- הסימפטומים, התופעה של חולי, הסינדרום והאופי של המחלה או של המטופל, מתפרצים באופן מהיר מאוד. ההופעה הינה פתאומית, מיידית, ללא סימנים מוקדמים, אינטנסיבית ועוצמתית. ממצב שנראה רגיל ונורמטיבי למצב מיידי של תופעה קיצונית בהופעה הסימפטומית שלה.
ב- רגשות, ריגוש ובעיקר מצב המותיר בנפש האדם חוויה של טראומה, הינו סיבה ומעורר את החולי באשר הוא.
ג- חוסר שקט, וחוויה שהחיים בסכנה אמיתית ומיידית.
ד- תחושת פאניקה.
ה- החמרה מופיע בשינה, זמן קצר לאחר שנרדמו (אז מתעורר מבפנים אי שקט, שהיה יחסית בשליטה בזמן עיירות – תופעה זו נכונה למחלות חום אקוטיות וכן למצבים נפשיים כרוניים)
ו- החמרה בשעות הערביים עד לחצות הלילה.
ז- הטבה לאחר יציאה של הפרשות, שלשול, הקאות. כאשר הגוף מוציא מעצמו משהו, יש הטבה מערכתית.

2- הופעה האקוטית:
כל סוגי מחלות החום, דלקות מכל הסוגים ובכל המקומות בגוף. יותר שכיח – מחלות חום של עונות מעבר וחורף בילדים. אך גם מחלות קשות יותר כגון דלקת קרום המוח, דלקות ריאה, דלקות פרקים אקוטיות, פירפור של חדרי הלב, ועוד..
בכל סוגי החולי, ההתפרצות של הסימפטומים הינם מידיים.
החום עולה מהר מאוד, מחום נורמטיבי לחום גבוה.
גוון עור לבן, חיוור, בוהק. עם לחי אחת אדומה והשנייה לבנה וחיוורת.
הגוף כולו חם במידה דומה.
רגישות לרוח קרה, יבשה.
צורך לאוויר פתוח.
צמא למים קרים, פה יבש, יובש כללי על פני העור, בתוך הקיבה (תופעה אופיינית במצב של חרדה)
אי שקט, תחושת פאניקה כמו שהמוות קרוב, חרדה אינטנסיבית מאוד.
כאשר סימפטומים אלו מופיעים, הרי שהחולי, לא משנה השם הקליני שניתן לו, יבריא עם תרופה זו.

3- ההופעה הכרונית:
לרוב ההופעה הכרונית של תרופה זו קשורה לאירוע טראומטי, אולי אף לסדרה של אירועים שהותירו באדם חווית שוק, הלם, זעזוע… עמוק. (causing factor)
במצבים אלו, יש באופן תמידי באדם תחושת אי שקט, אי נוחות. האדם חש שהמוות קרוב עליו, הוא אף יכול לומר כמו שהוא מנבא את יום מותו ואומר בדיוק רב “אני אמות בשעה זו וביום זה והתאריך זה”. לעיתים באופן שאינו צפוי, עקב גירוי שאינו ברור, האדם מפתח באופן מיידי ופתאומי חרדה ופאניקה עם חוויה שהוא עכשיו עומד למות. מצב זה מופיע באופן אקוטי ועוצמתי.
הפחדים הנלווים למצב זה שתמיד תחושת המוות הקרב יהיה ברקע, הם רבים: פחד ממקומות גבוהים, מקומות סגורים, מעליות, מנהרות, מקומות פתוחים, מקומות צפופים באנשים, חרדה מאסון טבע כגון רעידת אדמה, צונאמי, הוריקן ועוד. חרדה שעומד לקבל התקף לב, שבץ מוחי או חולי קטסטרופאלי אחר.
ככל שהמצב הופך לכרוני יותר, האדם הופך למסוגר, מנותק חברתית, פחות רוצה תקשורת, עם עצבות ברקע, מצבי רוח לא יציבים ומשתנים מהר, (תוצר של וויתור וייאוש מן המעגל החרדתי שאין ממנו מוצא) אך גם במצב זה, תמיד יהיה ברקע גלים של פאניקה וחרדה שבאה בעוצמות מפתיעות. בין גל לגל האדם רגוע ונראה שקט ונינוח.

4- על הפאניקה ועל חרדת המוות של aconite
הנקודה המרכזית לסיבה לתופעת הפאניקה ב aconite, הינה אי הבגרות, אי ההבשלה, והקושי להכיל ולתקשר רגשות, יש להם נטייה בסיסית לחוות את המציאות בהצפה, אין להם כלים לאחוז והכיל את ההצפה הרגשית, ואז הרגש המציף והגודש הופך במהרה לתחושת פאניקה, ואת הנקודה הזו התרופה מחזקת ומרפאה. חיסרון הכלים להכיל חוויות ורגש, מביאים את האדם לחוויה שהוא תלוש וללא קרקע, כמו שהוא בחלל הגדול ללא גבול וללא משענת ויציבות. בתוך התחושה של ציפה בחלל ללא הגבול, באה הפאניקה מן המוות. הצורך הפנימי שלהם הינו, במשהו להיאחז בו, יציב, ברור, בטוח. ואילו חווית היסוד הינה של ללכת לאיבוד בתוך חלל גדול כמו אסטרונאוט שהתנתק מן החללית והוא צף בחלל האין סופי.