Aceticum acidum – חומץ, vinegar

כל התרופות העשויות מחומצה (acid) גורמות ומביאות לידי תשישות עמוקה במערכת, לכל אחת מן התרופות הללו יש אופי של חולשה מסוג שונה. כל אחת מהן גורמת לשחיקה באיבר או במימד שונה באורגניזם.
ג’יימס טיילור קנט כותב כך על תרופה הזו:

Aceticum acidum – It is a deep-acting, constitutional remedy, and when well
Studied will be very useful.

הוא מכנה אותה “תרופה מערכתית עם אפקט עמוק”, מערכתית – משום שהיא נוגעת בכל רקמה במערכת האנושית, שלא כתרופות אחרות קטנות יותר עם זיקה לאיבר מסוים כגון taraxacum – אשר לה זיקה ספציפית לכבד. וכן תרופה זו על פי קנט הינה עם אפקט עמוק – כוונתו שהיא מביאה לידי פתולוגיות חמורות, המביאות לידי התדרדרות מערכתית המשפיעה על כל המימדים (גופני, נפשי, אנרגטי) באדם. וכן הוא אומר שיש ללמוד אותה היטב, ואז היא מועילה מאוד.

מהי הנקודה אותה יש ללמוד היטב על תרופה זו?

היה עליו להגיד “תרופה שיש להבין את אופי התנועה שלה” – להבין ולא ללמוד.

הנקודה אותה יש להבין על תרופה זו:

התרופה גורמת לתהליך הדרגתי של “המסה”, כל רקמה שמושפעת מן האפקט של תרופה זו, עוברת תהליך הדרגתי של המסה, של פירוק הדרגתי. כמאין תהליך של מוות הדרגתי, בו היסודות חוזרים למקורותיהם, הגוף מאכל ומתפרק, והמערכות של אנרגיה וחיוניות מפסיקות לתפקד באופן הדרגתי. לכן סוגי החולי מתאפיינים על ידי התרופה הינו חולי עמוק המשפיע על המערכת כולה. חולי של איבוד משאבים בסיסיים מן הגוף כגון:

א- אנמיה – איבוד דם ללא ממצאים קליניים נוספים (סרטן במעי)
ב- שלשול כרוני – מוביל לאיבוד נוזלים, איבוד משאבים כמו מינרלים, ויטמינים, מלחים ועוד.
ג- רזון ללא קשר לכמות האכילה, הגוף אינו יודע לספוג ולעבד את המזון לאנרגיה.
ד- איידס, hiv – המערכת החיסונית נחלשת, הגוף כולו מתדרדר.
ה- סרטן – אובדן יכולת הגוף לעכל, להתחדש
ו- שחפת tuberculosis – אי יכולת לספוג חמצן, חולשה עמוקה, חיוורון, רזון והזעות קרות.

בכל סוגי הפתולוגיות יש קו דומה ומכנה משותף בסימפטומים ייחודיים (key notes):

1- נראים רזים באופן לא טבעי, כחושים, גוון עור חיוור – בוהק – שקוף. יציבה כפופה.
2- למרות החולשה, אי שקט, תזזיתיות, נטייה לעצבנות ולחרדות. החרדות של התרופה סבים סביב דאגה לכסף ולתנאים החומריים שיש להם, לקרובים אליהם – בני הבית, ילדים, הורים בני זוג, הם חשים שמשהו רע קטסטרופאלי עומד להתרחש בקרוב. הדאגות שלהם נובעים מתחושה שאין להם יותר יציבות, אין להם על מה להישען, החיים נמוגים ומנסים – בדיוק כפי הדינאמיקה של החולי. החמרה מהתרגשות, קושי לזכור ולהבין מה קורה סביבם, לעיתים אינם זוכרים את הקרובים אליהם, את אותם האנשים שהם חשים דאגה כלפיהם.
3- חשים את הקיבה מלאה בחומץ, אין תיאבון, צימאון עצום.
4- קור ללא יכולת להתחמם, גלים של הזעות קרות על פני הגוף כולו. הזעות העיקר בלילה.
5- נטייה לבצקות בקרסוליים.
6- נטייה לדימומים ספונטניים מכל איזור בגוף – לרוב במוקד החולי. לאחר דימום חולשה עמוקה יותר.
7 – חולשה והחמרה לאחר הפרשות פתולוגיות כגון: לאחר שלשול, יציאה של ליחה מן הריאות, הפרשות ווגינאליות, הפרשות של מוגלה. (לרוב, לאחר יציאה של הפרשה פתולוגית, יש הקלה ותחושה טובה יותר, בתרופה זו, אין כן)