איברי הנפש – “נפש” – חלק א’

“חמשה שמות נקראו לה:
נפש,
רוח,
נשמה,
יחידה,
חיה.
נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב): כי הדם הוא הנפש.
רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג): מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה.
נשמה, זו האופה, דברייתא אמרין האופיתא טבא.
חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף.
יחידה, שכל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף, הדא הוא דכתיב (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף” (מדרש רבה י”ד-ט’)

חמשת אברי הנפש מכונים בכתובים  נר”ן ח”י   ראשי תיבות. זוהי החלוקה של רובדי נפש ואיכויות הנפש אשר ככלל – כלולות כולן בשם “נפש”. חלוקה זו משקפת ומצביעה על תפקודי נפש שונים אותם יש להבין וללמוד, שכן הבנה זו מלמדת על זוויות רבות וחשובות על מקומו של אדם וכן על תופעות שבקלות מדי נכנסות להגדרות פתולוגיות. כמו כן לימוד זה מאפשר לאדם להכיר את עצמו מזווית אחרת ולכן לדעת את מקום התפתחותו ולאן עליו להמשיך וכיצד. לכן יש חשיבות רבה ללימוד מעמיק של תפיסת היהדות את נפש האדם- את פעולותיה – את תפקודיה – ואת המגמה השונה שיש לכל ממד בנפש. על אף הניסיון לתאר את חלקי הנפש – יש לזכור תמיד כי לכל אדם יש איכויות נפש שונות- ולכן תיאור התפקוד הנפשי הינו סכמתי ללא הבנה ותפישת הייחודיות של כל אדם בחמשת אברי הנפש. עוד יש לראות כי המדרש אינו מתייחס כלל לאספקט הגופני – כמו שאינו חשוב כלל, וזאת מפני שעיקר האדם הינה הנפש – וגוף משני וטפל לחיי הנפש.

החלק המכונה נפש –

א- חלק זה אחראי לקשור את ה”נפש” לגוף דרך זרם הדם. לכן אין מקום בגוף שהוא ללא נפש – שכן אין מקום בגוף ללא ההזנה של הדם. כיוון שזרם הדם הינו ריתמי, נע במחזוריות מעגלית קבוע, כך גם אופן התנועה של ה”נפש”. לכן המילה הנרדפת לאיכות ה”נפש” הינה- “הרגלים” – כל דפוסי ההתנהגות הנרכשים בחינוך וכן גם המולדים, קשורים לרובד “נפש”. ה”נפש” פועלת על פי עיקרון המחזוריות ומושפעת ממנה, ולכן מגיבה לשינויים ביו ריתמיים של חיי האדם בטבע, תנועת יום ולילה, תנועת גאות ושפל, תנועת החודשים והעונות. כולן משפיעות ויוצרות אינטראקציה עם ה”נפש” .– לכן בעיות שינה למשל קשורות לרובד “נפש”, עקב התנועה הריתמית הלא סדירה של דפוסי שינה בין יום ללילה, וסינכרוניזציה בין האדם ליום והלילה שלו. לכן – כל מגמה של שינוי בהרגלי צריכה או בדפוסי התנהגות מטרידים וברצון לשנות משהו נפשי- עובר דרך עבודה על ה”נפש” – והעבודה הזו חייבת שתהייה עם גוון מחזורי קבוע – כגון אמירה קבועה של משפטים בעלי אופי מעורר או משנה דפוסים –או תרגול של כל דבר בעל אופי טרנספורמטיבי רוחני- צריך שיהיה קבוע בשעה מוגדרת ביום ושייכנס לריתמוס “אוטומטי” במשך היום. כך ה”נפש” תמשך לשינוי ותשתנה ותכשיר את הקרקע לעוד אפשרויות בעלות אופי פסיכולוגי, רגשי או רוחני. ה”נפש” זקוקה למחזוריות – גם תינוק וילד זקוקים למחזוריות וחלק ממה שמעניק לילד בטחון, תלוי בידיעת הקביעות המחזורית של הסדר היומי. חלק ה”נפש” פעיל יותר בגיל ינקות וילדות, שם חלק זה נבנה ופתוח מאוד לרשמים וגירויים הסביבתיים.

ב- אחראי ל”קשר הפסיכו סומטי” – כלומר לאופן בו מגיב הגוף לרגשות. התרגשות שמובילה לדופק לב והזעות ורעד קל בידיים, הינו ביטוי לחלק המכונה “נפש”. לכן כל תגובות הגוף לרגשות או כל המחלות הפסיכו סומטיות – נעוצות ב”נפש”, והדרך לעבודה על מחלות אלו הינה על פי כלל המחזוריות כמו שהוסבר קודם בסעיף א’.

ג- פעולת החושים – ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. הינם כלי החישה של ה”נפש”- כלי הפעולה שלה, החושים קשורים לנפש ומזינים את תנועתה. כמו שהגוף זקוק למזון הגשמי למען חיותו, כך ה”נפש” זקוקה כמזון ממש – לחיותה ולפעולה ולגדילתה. וה”נפש” הזקוקה למזון (הנובע מפעולת החושים) מתפתחת וגדלה על פי אופי המזון החושי המזין ומחייה אותה. לכן יש להיות זהירים מאוד בתכנים אליהם נחשפים ילדים וכן מבוגרים –שכן כלל החשיפה לפעולת החושים יוצרת את האיכות של מה שיבנה לאחר מכן את הטקסטורה הנפשית של האדם, וייצור עבורו את התשתית ואת הקרקע הנפשית ליחסים הסביבתיים. דבר זה משמעותי לילד, שכן מתוך חוויות סנסוריות הוא מייצר לעצמו חווית עולם. על האדם להיות מאוד סלקטיבי ומודע לדברים אליהם הוא “בוחר” להיחשף, שכן מראות עיניים ותחושה פיזית מזינים את ה”נפש” ויוצרים עקב תהליך ההזנה רקמה פנימית המושכת ורוצה מן התחושה ומראה העין, עוד ועוד. כל מה שנהפך לדפוס אורגני במערכת האנושית, הופך להיות מגנט המושך אליו מאותה האיכות של הדפוס האורגני, למשל – אדם שמעשן סיגריות, התחיל רק בטעימות עד שנהפך למכור, אם לפתע לא יהיו לא סיגריות, הוא יפתח חושים שיראו ויזהו ואף יזמנו לו כמגנט סיגריות, מכל פינה וכיוון. ולכן יש להיזהר בהרגלי הצריכה שכן הם בונים מגנט שלאחר מכן הופכים את המגמה במערכת ל”גולם שקם על יוצרו”.