kobyעל רגשות – רגש הוא אחד מן המרכיבים החשובים ביותר לקיומו הבריא, הנושם והיוצר של האדם. רגש הוא תנועת חיים נכונה ובריאה. תנועת הרגשות נובעת כזרם החיים, והיא תוצר של עובדת היות האדם חי. חיות יסוד שטמונה באדם, עם האימפולס המיני, יוצרים תנועה – ותנועה זו נהפכת לרגש וליכולת להרגיש. פעילות אורגנית נכונה זו של האדם יוצרת תנועה שנחווית כרגש. תאוריות רבות ורבגוניות פותחו כעבודה על הרגש בשנים אחרונות, כמה מהן יוצרות מניפולציה על הרגש כגון דמיון מודרך, אחרות עובדות עם הרגש מתוך דיבור קוגניטיבי (פסיכולוגיה) ואחרות – בדרכים מדיטטיביות או היפנוטיות. כל הדרכים שיש כדי “לעבוד” על הרגש יוצאות מתוך הנחת יסוד שיש מצוקה, כאב וקושי שהאדם מעוניין לפתור או לשנות, והפתרון – כך נראה – טמון בעבודה על רגשות. זאת מכיוון שרגשות הם זרם החיים, הדרך לחוות ולהתנסות. באמצעות הרגש האדם יודע ומבין, ידיעה שהיא לא רק קוגניטיבית או אנליטית, הוא יודע ידיעת חוויה והתנסות. ידיעה שבאה מתוך התנסות היא בלא ספק משמעותית לאין שיעור מידיעה של למדן או אנליטיקן, כך שרגש מאפשר לאדם להיות יודע באמת. על האדם הראשון נאמר “והאדם ידע את חוה אשתו” (בראשית ד, א) ידיעה שהיא התנסות חווייתית. אי אפשר לדעת עניין כלשהו בלי להתנסות בו, ואין זה אומר שעל האדם להתנסות בכול כדי לדעת. יש להפעיל תמיד את שיקול הדעת, אך צריך גם להכיר בחשיבות של העבודה עם הרגשות, בתכליתה ובחשיבותה לאדם ולהתפתחותו.
אפשר לחלק את כל הדרכים השונות שבעולם כולו לשתי דרכים בלבד, האחת נקראת “צא ולמד” , והאחרת נקראת “בוא וראה”.
“צא ולמד” היא הדרך הטבעית והבלתי נמנעת של תנועת החיים, החברה ואופיו של המבנה האנושי. “צא ולמד” הוא התהליך שבו האדם יוצא מעצמו אל העולם ויוצר אינטראקציה באין ספור רמות – חברתית, לימודית וחושית (החושים תמיד בקשר עם החוץ, וכך מזינים את המערכת באינפורמציות שונות) ועוד. “צא ולמד” היא תחילת הדרך, והיא טבעית והכרחית, בדרך זו האדם לומד שפה וכלים של הכרות עם העולם והדינמיקה החברתית. ב”צא ולמד” תנועת הרגש היא מן האדם כלפי העולם, כך שהרגש, עקב היותו יוצא על העולם, מתנסה כל הזמן באופן סטימולטיבי, באופן שיוצר לאדם חוויות מתוך ראקציות של המפגש האין סופי של האדם עם העולם. חלונות הרגש הם החושים – אחד האופנים ממבזבזי אנרגיה הגדולים ביותר שהאדם חווה ביום יום, עקב הראקציות הרגשיות שנוצרות בתוכו מתוך ה”צא ולמד” של רגשותיו ביחס לעולם.
בשעה ש”צא ולמד” נשמע כמו מתן פקודה שאי אפשר לסרב לה, פקודה הבאה מתנועת החיים בעצמם, “בוא וראה” אינו נשמע כך. “בוא וראה” היא אפשרות שיש לבחור בה באופן מודע, וזאת מכיוון שאדם יכול לחיות את כל חייו ב”צא ולמד” באין מפריע, והוא לא בהכרח יחוש שחסר לו משהו. יש אף סיכוי שהוא לא יבין ויזלזל ויצחק צחוק רועם, כאשר יראה את ההולכים בדרך המכונה “בוא וראה”. “בוא וראה” היא הזמנה שממתינה לאדם תמיד, לבוא ולראות את מה שאפשר לראות רק מבפנים, ולא מבחוץ. “בוא וראה” היא הזמנה חובקת עולם – אין לה קשר ללאום, גזע ומין. הזמנה שהאדם נפתח אליה כאשר הוא מוכן. מוכנות זו מתאפיינת בעבודה עם רגשות. הרגשות מופנים כלפי פנים, ולמעשה לא יוצאים יותר בתנועה כלפי חוץ, אלא נשארים כתנועה של חיים וחיות ו”קרקע” של מצב אנרגטי פוטנטי, שרק ממתין ולא יוצא לחפש מגע עם העולם. הרגש ב”בוא וראה” יוצר שדה של התנסות שהוא פנימי לאדם. כאשר תנועת רגש כזאת נעה באדם לאורך זמן, התוצר של תנועה זו הוא תבונה . כל דבר שאדם כזה בו מתנסה הופך לרגש שמביא אתו תובנה – תבונה. תבונה היא האיכות של רגש נכון ומאוזן שנע באדם, לאחר שכל הדרכים של “צא ולמד” מוצו, ונותרה רק דרך אחת – “בוא וראה”.
תנועת הרגש ב”צא ולמד” היא מהירה, מגרה, מאוד רבגונית (רבגוניות היא לא בהכרח סימן לעושר, לעתים היא אפילו להפך) מעייפת, ועשויה ליצור סבך של מורכבות שקשה להתיר.
תנועת הרגש ב”בוא וראה” היא שקטה, מאזנת, מבריאה פצעים, מביאה עוד מעצמה בכך שהיא גורמת להתחדשות, ומזינה באופן טוטלי יותר את כל חלקי המערכת.
בשתי דרכים הללו יש אפשרות להפרעות ולהדחקות של תנועת רגש נכונה ובריאה, אך יש הבדל עצום באופן שבו נגשים לפתרון המורכבות של תנועת רגש לא נכונה בשתי הדרכים. לשם זה אנו לומדים את טבלת הצמחים, שמראה איך לעבוד עם מורכבות זאת בכמה רמות.