פרשת “וזאת הברכה” – צוואת משה וסיבת הסירוב לכניסתו לארץ
“תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה” (דברים ל”ג, ד’) התורה, החומש, הספר המצוי בידינו, שהוא הספר עליו מבוססת הזהות היהודית, הוא הספר אשר
פרשת “האזינו” – אֵל אֱמוּנָה, שהאמין בעולמו ובראו
1- “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִי. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה” (הושע ב’, כא-כב) וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה:
פרשת “וילך” – אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי
“וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה” (דברים ל”א, י”ז) 1– אחרי מסכת הקללות מפרשת “כי
פרשת “ניצבים” – וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים
“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא ִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה
פרשת “כי תבוא”
” וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת,
פרשת “כי תצא” – על מערכות יחסים ועל התנאים ההכרחיים לשם יצירתם
“כִּי-תֵצֵא”: כי תצא הינה קריאה בסיסית שכל אדם ללא יוצא דופן ניקרא אליה. האדם יוצא לעולם ופוגש אותו. לכן שם
פרשת שופטים – “תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ”
“שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ” (דברים ט”ז, י”ח) ע”פ ר’ חיים ויטאל, כפי שבנו ר’ שמואל ויטאל, מביא מדבריו בספר הליקוטים
פרשת “ראה” – ברכה או קללה, תלויה בדרגת הראייה
“רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה” (דברים י”א, כ”ו) הכול תלוי בראייה. אם רואים יש ברכה, כאשר לא רואים,