בלוג

לכל רמדי יש שתי “ידיים” – יד אחת הינה הביטוי האקוטי של הרמדי, ויד שנייה הינה הביטוי הכרוני של הרמדי. כאשר הן שתי ידיים של אותו הגוף. הוא גוף הרמדי שמתבטא בדרך הראשונה שהוסבר בחלק א’ ו ב’.

דגומאות – א – aconite – במצבו האקוטי ניתן לראות התפרצות מידית ומהירה של תופעות בכמה מישורים, ברובד הגופני, זה יתבטא בחום מידי ומהיר, שעולה באחת. ברובד הנפשי נראה התפרצות מהירה של חרדות וחוויית מידיות של המוות שבא כעת ממש. ברובד הכרוני נראה חוויית טראומה שנותרה בתוך המערכת לאורך שנים רבות, ומדי פעם יש לה ביטוי עוצמתי ומידי של חוויית טרור או פחד שמתלווה עם חרדת מוות. (מקרה של אישה כבת 22 שנה, שנכחה בפיגוע רצחני טרוריסטי, הרבה מחבירה נהרגו בפיגוע זה, היא עצמה לא נפגעה פיזית. היא נכנסה לשוק נפשי ולא יצאה מן הבית כשנתיים ימים, מתוך תחושה שאם היא תצא החוצה יקרה לה אסון, אקונייט הבריא את המצב לחלוטין, כאשר רואים במצב זה את הצד האקוטי והכרוני של הרמדי) כך שביטוי האקוטי שזור בהיבט הכרוני של אקונייט.

ב- aurum metalicum – ברובד האקוטי – יש נטייה לסינוסיטיס, כאבי ראש מגרנתיים בעיקר בצד ימין שמתלווים עם כאבי עצמות, העצם בגולגולת כואבת אצל אורום מטליקום. יש תעוקת חזה שבאה בעוצמה פתאומית, וכן אי סדירות בדופק הלב בשעה שיש תעוקת חזה. יש חרדות שמופיעות באחת כמו – גובהה- כישלון – והתקף לב או מחלת לב. ברובד הכרוני – אורום מטליקום הינו רמדי סיפיליטי (המושג “רמדי סיפיליטי” בא מתאוריית השכבות הגנטיות או ה”מיאזמות” שיש בתוך האורגניזם בהומאופתיה, או באופן מולד או באופן נרכש, כאשר המיאזמה או השכבה הסיפיליטית קשורה לנטיות של הרס עצמי ברובד הנפשי והגופני כאחד) כך שתהליך ההרס הרקמתי של הגוף או תהליך ההרס הנפשי, מתרחש לאיטו, באופן הדרגתי מאוד ולמשך תקופות חיים ממושכות. בסופו של מהלך, אורום מטליקום מתכוון באמת לשים קץ לחייו, יש לו כוונות אובדניות אמתיות. כאשר רואים מצב קליני של אורום מטליקום, בו יש כוונה אמתית של האדם למות, קודם כול יש לקחת זאת בשיא כובד הראש, וכן יש להבין שאף אל פי שהאדם מראה אופן “אקוטי” של מצב נפשי, מצב זה נבנה באופן הדרגתי מאוד לאורך השנים, אך לא היה לו שום ביטוי מיוחד ברובד הסימפטומטי. גם אנשים שבאחת שמים קץ לחייהם, עקב מפלה עסקית או כישלון אחר דומה באופיו, עדיין האפשרות הפנימית לראות במוות אפשרות, מתפתחת באדם לאורך זמן רב כפוטנציאל נפשי. לכן באורום מטליקום שני הרבדים של אקוטי וכרוני, יש הכנה עמוקה יוצר של הצד הכרוני של הנטייה להרס העצמי. נטייה שיכולה להתבטא ברובד האקוטי והכרוני באופן השזור זה בזה.

ג- calcarea carbonica – ברובד האקוטי יש לקלקרה קרבוניקה ביטויים רבים, הם נעים בעיקר סביב האטה של חילוף חומרים בגוף, ולכן הרבה חוסר באיזון של משק הנוזלים בגוף עם נטייה להצטברות נוזלים. ולכן הביטוי האקוטי של קלקרה קרבוניקה גם הוא כמו אצל אורום מטליקום, מקבל ביטוי על מערכת שבונה את המצב של “קלקרה קרבוניקה” לאורך שנים רבות. הביטויים האקוטיים הינם של מחלות חום הקשורות ל”בלדונה” (הרמדי האקוטי המשלים של קלקרה קרבוניקה) נטייה למערכת שלד שריר חלש, ולכן נטייה תופעות אקוטיות של צוואר או גב תפוס עקב מאמץ לא שגרתי, וכן נטייה להתקררויות ומחלות אקוטיות רב גוניות על בסיס מערכת איטית וקרה שנוטה לחולשה (דלקות גרון, סינוסיטיס, פוליפים, בעיות עיכול רבות ועוד) קלקרה קרבוניקה הינו הרמדי המרכזי במטריה מדיקה ההומאופתית שקשור לחוויית ה”אדמה” של האדם – כלומר – של תחושת יציבות ובניית הביטחון הקיומי והזהות הנפשית סביב הביטחון של “אדמה”, כמו בית, משפחה, עבודה ופרנסה, ועוד. אם משהו מן הביטחון הזה נלקח מן האדם, ואם האדם בנה עצמו על סמך מה שיש לו, כדי לבסס את האדמה שלו בעולם, אזי האדם עשוי לחוות מצב רגשי אקוטי של קלקרה קרבוניקה, בוא הוא חש כי היסודות לקיומו להבטחת הסדר והביטחון שלו נלקחו ממנו, ולכן רואים אפשרות לקלקרה קרבוניקה אקוטי ברובד הרגשי אצל אנשים שחווים שנוי דרמתי מהיר בחייהם, כגון יציאה לפנסיה, איבוד נכסים, גירושין, שינוי במקום העבודה ועוד, ואז ניתן לראות אדם עם התקף פניקה וחרדות עקב איבוד הביטחון ותחושת קרקע היציבה שלו, וכן עקב התחושה שה”עתיד” נלקח ממנו, ותחושת איבוד הקיים מוביל לחרדות רבות כגון – רעידת אדמה, חושך, טיסות ומקומות סגורים, עוני וזקנה, מחלות קטסטרופאליות שלו ושל קרוביו וכן תחושה שהוא חדיר ורגיש מאוד למראות של דברים בעלי אופי אגרסיבי. ברובד הכרוני – נראה תהליך הדרגתי של שחיקה עקב מסירות ואחריות ועבודה מאומצת לאורך זמן רב, וכן שינויים מטבוליים שקשורים לבלוטת התירואיד (tsh t3 t4) נראה נטייה לעייפות כרונית, ולבעיות של מבנה עצם חלש כגון – אוסטאופורוזיס, ואוסטאופניה (תהליך ראשוני יותר של איבוד סידן מן העצמות) אנו רואים כי הרובד הכרוני בקלקרה קרבוניקה מתפתח לאיטו לבא לידי ביטוי באופנים אקוטיים – שהם עצמם ביטוי למערכת עם נטיות כרוניות. כך שכול מחלה אקוטית הינה ביטוי לתשתית כרונית עמוקה יותר בתוך המערכת – ויש לדעת לזהות על פי התופעה האקוטית את התשתית הכרונית, שכן היא זו שצריכה את תשומת הלב הטיפולית.

ד– opium – ברובד האקוטי רואים נטיות עצביות שיכולות לבוא לידי ביטוי באפילפסיה, או רעד לא רצוני או שיתוק חלקי ואפילו מלא של הגוף כולו. נטייה לשיתוק של המעיים – דבר שמוביל לעצירויות, וכן נטייה לתגובות חרדה ופחד שמוביל לשוק, ולעצירת המערכת, האדם “עומד מלכת”. אופיום הינו רמדי מרכזי לחווית שוק ופחד שגורמים לשיתוק שמתבטאות בתופעות עצביות ונפשיות כאחד. ברובד הכרוני – רואים שוק נפשי ש”חי” באדם לאורך שנים רבות וגורם לשיתוק ועצירת המערכת, ואז רואים חוסר תחושה עצבית מערכתית, ולמשל- שיתוק ואי תחושה של פי הטבעת ולכן עצירות או להיפך – דליפת צואה ללא תחושה או כוונה בדומה ל aloe. וכן ברובד הכרוני רואים בעיות שינה רב גוניות – הנפוצות הינן “הליכת ירח”, הירדמות ספונטנית במשך היום, נטייה לשינה כבידה ועמוקה כך שלא ניתן להעיר את האדם, עם נחירות עמוקות וקולניות ועוד. כל זה בא מתוך עצבוב לא תקין וחווית שוק השמורה במערכת בזיכרון שנהפך לגופני ומשפיע בעיקר על הפן העצבי.

גם כאן אנו רואים תופעה זהה שכול רמדי בא לידי ביטוי באפשרות אקוטית וכרונית, והן שזורות זו בזו, ולמעשה מלמדות זו על זו. כאשר יש קשר התפתחותי בתוך המערכת לצד הכרוני שבה לידי ביטוי בצד האקוטי. וחשיבות ההבנה של נקודה זאת ברובד הקליני, קשורה לעד כמה יהיה הריפוי יסודי באמצעות הרמדי, שכן אף פעם המחלה האקוטית היא רק בפני עצמה, היא לא כזאת, והיא מבטאת תמיד רובד עמוק יותר שמהווה את הבסיס לחולי, ולעיתים רבות השכבה הכרונית תבריא באמצעות המחלה האקוטית שמגלה את המצב הכרוני הנסתר. המגמה של המערכת במחלות אקוטיות רבות הינה בלהבריא רבדים עמוקים דרך הסומטיה הגופנית של מחלה אקוטית, ולכן הטיפול הנכון במחלה האקוטית, נהפך לעקרוני ביותר בעבור ההתפתחות הנכונה של החולה, ובעיקר בטיפול במחלות כרוניות, אשר טיפול נכון בהן עשוי להוביל למגמה בה המערכת “תיעזר” במחלות אקוטיות על מנת שלהבריא משהו עמוק יותר – נושא אשר ידוע בהומאופתיה כ”חוק הרינג” (חוק הרינג מלמד כיצד להבין את כיוון תהליך ההחלמה – כאשר הכלל הבסיסי הינו – כיוון החולי מן הפנימי לחיצוני ומלמעלה למטה ומן המרכז לפריפריה של הגוף – משקף תהליך הבראה נכון – והכיוון הפוך, התהליך משקף העמקת החולי – למשל – כאבים ראומטיים בכתפיים שלאחר טיפול ירדו לכפות הידיים, נחשב לטיפול טוב – כיוון הבראה לא נכון – כאשר מטפלים בתופעות עור כגון אגזמה, ולאחר “ההבראה” יש אסטה אלרגנית)

ומכאן החשיבות להכיר את התרופות ההומאופתיות בצד האקוטי שלהן על מול הצד הכרוני. נושא שמראה את המחלה האקוטית כביטוי לשכבה עמוקה ש”רוצה” להבריא ואת הזיקה הישירה של כל רמדי בהיבט הכרוני שלו שעשוי להתגשם בצד האקוטי שלו, ואז אם מזהים את הדינמיקה הזאת – אזי ההבראה הינה יסודית יותר ועמוקה יותר. וכאן סיבת ההזהרה והסכנה שמזהירים בהומאופתיה מטיפולים סימפטומטיים.

1- אנרגיה – ל calendula יש תחושת עייפות כללית, הכוח הוויטאלי של קלנדולה חלש, למרות שהם אנשים עם חיות רגשית אנרגטית אשר מבטאת את עצמה טוב ובנוכחות מודעת. קלנדולה יוצר ביו ריתמוס של תחושת “מסך” אנרגטי, שמה שהוא לא יעשה כדי לצאת ממצב זה, לא יעזור והוא יחוש עייפות ולאות לא טבעיים למצבו וליכולותיו הרגילות. תחושת “מסך” זה מוביל לרגישות גבוהה ללחות ולקור, ולתגובתיות חזקה מאוד לכאב, כאב נחווה בקלנדולה ללא פרופורציה לסיבת הכאב. העייפות והלאות של קלנדולה יכולים להיות במצבים כרוניים ואקוטיים כאחד, במצב הכרוני – העייפות תתלווה כרקע למצב נפשי שידובר בהמשך, וברובד האקוטי ניראה עייפות מידית לאחר פציעה, עייפות ללא פרופורציה לעוצמת הפציעה, כלומר – אדם נחבל קלות יחסית ומיד חש עייפות ולאות וקושי כללי בתפקוד. מצב זה משקף כי “מצב” קלנדולה היה כבר בתוך האופציה המערכתית של אדם כזה. כך שהעייפות גם היא נכחה לפני פציעה שהובילה לתשישות, אך העייפות הייתה בדרגות “נסבלות”, והפציעה חשפה את התמונה של קלנדולה באופן מובהק יותר. כלומר – הביו ריתמוס של קלנדולה כבר קיים בתוך המערכת ולכן האדם עשוי להפוך ל”קלנדולה” מסיבות קלות יחסית, כאשר העייפות שיוצרת תחושת מסך, היא זו שקדמה לשאר ההופעה הסימפטומטית.

2- זיקה פיזית – קלנדולה ידוע כרמדי לפגיעות עור ורקמות רכות כמו arnica ו – bellis perenis (שלושתם ממשפחת המורכבים) קלנדולה באיכותו הגשמית, מרפא ומחדש את האפידרמיס של העור, הוא מחטא ומביא להחלמה של דלקות עור קשות כמו אבצסים, פגיעות עור שלא מחלימות לאור מצב סוכרתי, וכן גנגרנות מסיבות סוכרתיות או זיהומיות. קלנדולה משפיע גם על רקמות שלד שריר, בפגיעות אקוטיות של גידים ומיתרים, כאשר פגיעות ספורט של קלנדולה מתאפיינות בתשישות אך עם צורך להיות בתנועה שמשפר את הכאב בדומה ל – rhus tox – ויש אפשרות אחרת בקלנדולה שהתשישות מובילה לרצון לשכב ולא לזוז וכל תנועה מחמירה בדומה ל- bryonia- כך שקלנדולה נמצא בין שניהם. יש לקלנדולה נטייה לאיבוד שמיעה באקלים קר ולח, אך כדי שתנאים אלו יתקיימו ואדם יאבד שמיעה בקור ולחות, יש תופעות מוקדמות של תשישות ורגישות כללית (דבר שהוא כשלעמו peculiar – שכן העייפות הייתה אמורה ליצור יותר נטייה לאפטיות וחוסר תפקוד – ירידה ביכולת התגובה של המערכת , אך בקלנדולה יש תשישות ורגישות נפשית עירה חיה ופעילה)
יש אפשרות לתחושת בחילה שמתלווה לפציעות אקוטית בקלנדולה, עם כאב או רגישות בטבור.

3- רגשות – מצבו הרגשי של קלנדולה מאוד פתוח בתחילה ורגיש לאחר ואמפטי מאוד למצבו של האחר, לרוב יש לו רגשות חיים והוא מתקשר את עצמו טוב ובאינטליגנטיות רבה, הוא נוכח עמוק במה שמתרחש סביבו והוא יחווה את מה שקורה בתוכו וייתן לזה לפעול עליו. הוא רוצה ואוהב תקשורת ושיתוף רגשי ולרוב הוא אדם חם ונעים – זה במצבו ה”בריא”. במצבו ה”חולה” – הוא עשוי להיפגע רגשית מהר ועמוק ואז תגובתו תהייה בתחילה בעלבון שיראה לעולם, ובכעסנות לא מתפרצת, וכן ברגישות גבוהה של תגובות מהירות ולא פרופורציונליות, אך תגובותיו עדינות ולא אגרסיביות. ברובד עמוק יותר, קלנדולה יגיב באי שקט ובחרדה ובנטייה להתכנסות פנימה עם תחושת חרטה. כאשר קלנדולה נהפך למצב רגשי כרוני , נראה תמונה קרובה מאוד ל- natrum muriaticum – שם יהיה כאב רגשי ועצבות עמוקה כעננה על הלב, דבר שמעיב את מצבו הנפשי של קלנדולה על בסיס יום יומי, ויהיה קשה ברובד הכרוני למטופל קלנדולה לתאר ולהסביר מדוע הוא חש את העצב שעוטף אותו, ולכן מצב זה עשוי לבלבל עם natrum muruaticum, אך קלנדולה יותר חי ויותר תקשורתי וקל לו יותר בקשרים אנושיים באופן יחסי ל – נתרום מוריאטיקום, שהוא סגור יותר אם קושי גדול יותר להתפתח ולדבר על עצמו. קלנדולה ידוע ברמדי “אקוטי” אך למעשה יש לו שני אספקטים, ושני אלה באים לידי ביטוי ישיר גם בספירה ברגשית, כשם שקלנדולה עם זיקה לפציעות עור ומערכת שלד שריר , כך הוא נוטה להיפגע רגשית בעיקר בתוך מערכות חברתיות אינטימיות או זוגיות. רוב המצבים הכרוניים של קלנדולה ברובד הרגשי, יהיה לאור יחסים זוגיים שבהם הצד השני עשה לו משהו, והוא כבר עבר על ה”משבר”, אך המשבר או רצף המשברים, הותיר בליבו עננה, שלא ניתן להסיר או להמשיך הלאה באמת, וכך הוא נותר עם תחושת כאב שלא עוברת ושהזמן רק מעמיק אותה, כאשר בעבור זמן נותר רק העננה של כאב ונשכחת הסיבה הראשונית להופעת הכאב. כך שקלנדולה כרוני יראה הרבה בתוך מערכות יחסים שניראות טוב בסך הכול, אך יש אצל קלנדולה עננה שלא מניחה לו – דוגמה – זוג נשוי כ25 שנה, היא בגדה בוא לפני 20 שנה באירוע חד פעמי, הם דיברו על זה ועבדו על הזוגיות ועקב העבודה שיפרו את הקומוניקציה ואת ה”ביחד” שלהם לעומקים חדשים. אך אצל האיש נותרה עננת כאב שהאפילה ויצרה אצלו למשך השנים תחושת יגון ללא הסבר ויכולת להגיד מדוע כך הוא חש. וקלנדולה ב 200 סי מנה אחת שחררה לחלוטין את התחושה הזו שליוותה אותו זמן רב.
(תחושה זו של כאב מבטאת את הנטייה האידאית הרגשית של קלנדולה, הוא כמו ואומר- איך ייתכן שהיא עשתה ככה? איך ייתכן שאנשים אוהבים ונשואים עושים ככה אחד לשני?? ומקום אידאי זה, הוא ששומר את הפצע הנפשי – דבר שידובר בהמשך)

4- פילוסופיית חיים וגישת יסוד – קלנדולה מפתח גישה של אפטימיות עצובה. הוא חש צער ועצבות לאורך שנים רבות, אך הוא לעולם לא מאבד תקווה מן האפשרות לחוות יחסים כמו האופן שהוא רוצה ומקווה לעצמו, ולכן הוא מתמיד לנסות ולהישאר פתוח לאפשרות שיש לו סיכוי, וזה למרות פגיעות נפשיות מצטברות לאורך השנים. יש לקנדולה חווית אידיאל על יחסיים אידאיים, וזה למרות שהוא שבע מאמורות וקשיים שגרמו לו למפחי נפש רבים לאורך השנים, אותה אידאיות רגשית לעולם לא עזבה אותו, הוא נותר “רענן” בפוטנציאל בנפשי שלו, וזה אל אף הכאב שמלווה אותו כעננה. כך שגישת היסוד של קלנדולה הינה עם אמונה ותיקווה שיש אפשרות אחרת, דבר שלא נראה אצל נטרום מוריאטיקום, שלאחר פגיעה אחת או שתיים, נסגר הגולל אצלו לאופציה נוספת של יחסים טובים ואוהבים.

1- אנרגיה – sulphur מוחמר ב – 11 בבוקר – כול התופעות הפתולוגיות של סולפור מוחמרות בשעה זו. מדוע בשעה זו? 11 בבוקר הינה השעה של קצת לפני שיא היום, לפני שהחום שמגיע לשיאו, וכן לפני שהשמש מגיעה למרכז השמיים. סולפור הינו רמדי “מדברי” הוא אוהב יובש וחום, הוא חש צמאון אינטנסיבי, חם לו תמיד ועורו יבש . ועדיין הוא מעדיף חום ויובש. סולפור הינו רמדי של “אש” ואש צריכה מקורות אנרגיה שדרכה היא מתפתחת וקיימת כ”אש”, היא צריכה לקיומה לשרוף משהו. ולכן ב11 בבוקר כאשר היום לקראת הגעתו לשיא של ה”אש” שלו, בצהרי היום, סולפור יחווה החמרה, שכן הוא צריך עוד אש אך האש מזיקה ומכלה אותו. (יש לנושא זה גם אספקטים נפשיים – עליהם נדבר בהמשך) הנקודה להתבוננות היא – שההחמרה של סולפור ב 11 בבוקר, משקפת כבר את אופיו של הציר שסביבו סולפור סב. ומיד כשנוצר הביו ריתמוס של סולפור בתוך האורגניזם (החמרה אנרגטית ב11 בבוקר), נוצר כמעט מיד שאר ה – peculiarities – של סולפור, כגון – עור אדום ומתקלף, עם ריח גופריתי, וגירוד אינטנסיבי ונעים בשעת גירוד, וכן נטייה להחמרה בעמידה, תחושת שריפה, רעב תמידי עם תחושת “חור” בבטן, רקמות רטובות חמות ואדומות, החמרה ודחייה ממים ורחצה בעיקר במים קרים, ועוד – כולם קשורים לתופעת ה”אש” של סולפור, וכיצד כל זה בא לידי ביטוי בהחמרה ב 11 בבוקר.

2- איברי זיקה – סולפור הינו הרמדי הגדול ביותר במטריה מדיקה, ולכן יש להבין את הדינמיקה שהוא מייצר, יותר מאשר לחפש איברי זיקה כמו בשאר ברמדיס, שכן סולפור משפיע על כול האורגניזם באופן גורף מדי, ולכן יש הרבה שמפספסים אותו עקב ה”יותר מדי” שלו בתוך הרפרטורי. לרוב סולפור משפיע על העור, העיכול (תחושת ריקנות בבטן, או שלשול עם ריח גופריתי וחם) מערכת שלד שריר (יציבה כפופה – צורך להיות בתנועה והחמרה בעמידה) ועוד. ולכן עקב הרב גוניות שלו ניתן לא לראות אותו שכן “מרוב עצים לא רואים יער”. לכן קטגוריה 1 (אנרגיה) ו2 (איברי זיקה) קשורים עמוק בסולפור. את הדינמיקה של סולפור ניתן להבין בכמה ממדים, ובהרבה מקרים קליניים, הפן הנפשי יעזור מאוד לזיהוי הדינמיקה. דבר שיוסבר בקטגוריה הבאה.

3- רגשות – נקודה מרכזית במה שהופך את סולפור לרמדי מרכזי כל כך, טמון בהיותו שלב הכרחי של התפתחות האגו באדם. התפתחות האגו קשור לאינדיבידואליות של ידיעה עצמית, או בניה של שונות מן העולם והחברה. שלב שמתחיל בגיל צעיר יחסית ויכול להימשך שנים רבות ( כמה שנים יימשך? דבר זה תלוי בגורמים רבים, שרובם קשורים לנסיבות תרבותיות או חברתיות) לכן אנו רואים בסולפור נטיות אינטלקטואליות מובהקות שבהן השכל נהפך לגורם הפעיל, וכן אנו רואים נטייה לעקשנות בעיקר בילדים (דבר שהכרחי לילד על מנת שלחזק את ה”אני” שלו מול העולם המרכזי, ולכן הוא יהיה עיקש באופן שעשוי להראות סתמי ולא מעשי או לא נבון, באופן יחסי לתבונתו של הילד) חלק מן ההתפתחות התקינה של הילד קשורה ליכולת ביטוי של תכנים נפשיים – שכן דרך תהליך הביטוי של יכולות ותכנים, הילד פוגש את עצמו, וכך הוא לומד ובונה את מבנה ה”אני” שלו – כלומר הצורך לביטוי הינה דינמיקה הכרחית אצל סולפור, ולכן אנו מוצאים שסולפור הינו רמדי שמוחמר מאוד מ”הדחקות” של חומרים “מדחיקים” כמו משחות עור וכדומה. כאן אנו רואים שוב את ההקבלה בין מהלך גופני לבין מהלך נפשי זהה לחלוטין, שבוא סולפור לא סובל הדחקות, שכן עליו לבטא את עצמו באופן שמגדר את עצמו שניפרד ואחר, ולכן כל השפעה מדחיקה יוצרת החמרה קשה אצל סולפור, גופני ונפשי. גופני התופעות עור, ונפשי בנטייה לעקשנות ועצלנות, שאומרת “אותי לא ישנו, ולא יצליחו להזיז ממקומי, אני זה מה שאני, מה שרואים זה מה שיש”. מכיוון שתהליך בניית ה”אני” קשור בגורמים רבים כמו משפחה, מקום חברתי, ביטחון גשמי, חוויה גופנית של בריאות ויכולת, אנו רואים שלסולפור יש אפשרות לחוש חרדה עמוקה על חשש לאובדן של נושאים אלו. ואז נראה חרדה לבריאות של עצמו או של קרוביו, וכן חרדות כלכליות שאולי הוא לא יצליח לשרוד ולספק לעצמו את צרכיו, דבר שימיט עליו איזה אסון. וכן פחד ממקומות גבוהים, דבר שקשור לחוויה של המשמעות של “להיות גבוהה” בסולפור. כך שרגשית יש להבין את סולפור במובן של שלב התפתחותי הכרחי בתרבות בה אנו חיים. תרבות שמעוניינת לראות אנשים שונים זה מזה ומראים איזו מיוחדות, כאשר בסולפור ה”מיוחדות” קשורה להתפתחות הצדדים המחשבתיים והאינטלקטואליים.

4- פילוסופיית חיים וגישת יסוד – סולפור מפתח בתוכו את הצד המתבונן וביקורתי, הוא יבוא למצבים מתוך משקיף מתבונן, שיש לו כבר דעות והבנות מוקדמות לגבי מה שהוא “מתבונן” בו. הוא חריף וקר, וקשה מאוד לשכנע אותו, יש לו דעות מגובשות, והוא יכול להביא נימוקים רבים שיצדיקו את נקודת מבטו. לרוב הוא יביא תאוריות (שעשוית להיות מעניינות ורלוונטיות ועדכניות) שמגבות אותו בצדקת דבריו, וכן הוא יראה אידיאלי וערכי, ובעל מבנה מסודר ומוצק. הוא יבוא לחיים מתוך תחושה של תאוריות אידאיות אוטופיות ואף יוכל להוכיח את הפער שקיים בין תאוריות שהוא מאמין בהן לבין במקום בו הוא חי בהווה. הוא יראה כהוגה ופילוסוף, ובאמת יחיה את מה שהוא מאמין בו. או לפחות כך הוא יאמין, שהוא מהווה דוגמה לאמונה שלו ושהוא חי את אמונתו אל אף הריחוק של אידאה מול המציאות.