התנסות ששית – וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה
על עיקרון המושג – אמונה:
מקובל לחשוב על מושג ה”אמונה”, ביחס לתוכן בו האדם מאמין. אחד מאמין באלוהים, השני מאמין בוורסיה אחרת של אלוהים, השלישי מאמין שאין אלוהים – יש רק טבע, הרביעי אומר יש שם אלוהים הרבה וכו’…
התפיסה המקובלת על מושג ה”אמונה” היא ביחס לתוכן בו האדם מצהיר על “מסגרת האמונה” שלו.
אך אין הדבר כך.. כל אותם האנשים המצהירים על “מסגרת האמונה” בהם מחזיקים בה, מספרים על תפיסת עולמם ולא על “אמונתם”…
אחד מחזיק בהשקפת עולם שיש אלוהים, השני מחזיק בתפיסת עולם שיש אלוהים אבל הוא לא קשור לעולם – הוא אדיש, השלישי אוחז בגישה באין אלוהים – יש רק את חוקי הטבע, הרביעי אוחז בגישה שיש שם אלוהים רבים – וזוהי תפיסת העולם שלו.. וכך הלאה..
כל אלו הטוענים כי הם מאמינים, אינם מדייקים בדבריהם, הם למעשה מצהירים על גישה ועל תפיסת עולם שאולי מייחדת אותם כקהילה או כיחידים.
הבלבול של המושג החל להשתרש באופן זה עקב דתות שונות שאימצו את המושג כחלק מתפיסת העולם שלהם.
כל דת ע”פ גישתה – אימצה מושגים שהם הצהרה על תפיסת עולמם בשימוש של מילים הנעזרות לתאר את אותה הגישה דרך המושג האמוני.
רוב הדתות הן תוצאה של אדם אחד שהוא היה בעל אמונה, אך ממשיכיו אינם כמוהו, הם אימצו את ההישג אליו אותו אדם הגיע, כאשר אותו האדם תיאר מהלך אמוני, דרכו ביסס ידע או תוכן שהפכו בסיס לקהילה.
אך את נושא האמונה עצמה – לא ניתן להפוך ליסוד עליו קהילה נשענת, על תוצאות ההליך האמוני – כן, אך לא על האמונה עצמה… היא עצמה איננה קשורה כלל לתוכן שהוא ה”בדיעבד” שלה.
מהי אם כן האמונה עצמה:
זוהי תכונה פוטנציאלית בנפש האדם כמו כל שאר האיכויות האפשרויות, כגון – איכות גיבור, איכות נדיבות, איכות עזרה לזולת, איכות התמדה, וכך הלאה…
יש בנפש האדם פסיפס על אפשרויות רבות, לעיתים אחת מהן תתפתח למבנה של אישיות סביב איכות אחת ספציפית כגון גבורתו של שמשון, או חכמתו של שלמה או פקחותו של דויד אביו של שלמה ומסירותו של אליהו וכל הלאה..
איכות אחת מני רבות תהפוך לאורך חיי האדם לאיכות שהיא ה”עמוד שדרה” של מבנה האישיות כולה.
אחת מן אותן האיכויות האפשריות שיש במרחב יסודות הנפש (כאפשרות ופוטנציאל) זוהי איכות האמונה..
ויש אנשים לאורך ההיסטוריה האנושית שאיכות זו התפתחה בתוכם עד שהפכה למרכז האישיות שלהם, דבר שהפך את אותם האנשים למיוחדים מאוד, אחד מן הבולטים שבהם הוא אברהם העברי (העברי – בכל העולם מעברו האחד של הנהר והוא מעברו האחר של הנהר)
לכל תכונת נפש יש מאפיינים, מהם המאפיינים המתארים את איכות ה”אמונה” כתכונה פעילה בנפש האדם:
1- שהייה בהווה ללא תזוזה מן ההווה לעבר או לעתיד – הִנֵּנִי.
2- היכולת להמתין, להיות קשוב ודרוך ולא להירדם – וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם-יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ (שמואל א, ג-ט)
3- חלל נפשי פתוח המוכן לכל מה שהתהווה בתוך אותו החלל – עַל-מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל-מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה-יְדַבֶּר-בִּי (חבקוק ב,א)
4– יכולת להחזיק בעמדה אחת, במחשבה אחת ללא הפרעות או הסחי דעת – וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-יְהוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ (ישעיהו כח, יג)
5- ראיית חזון, יכולת להחזיק בחזון בהווה עד למימושו – כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ כִּי-בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר (חבקוק ב, ב-ג)
6- אנושיות, אהבה, הענקת החסד לאחר מן האיכויות הנלוות לאמונה – וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן (בראשית יב, ה)
7- ביטחון בהתרחשות – וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (בראשית לז, כד)
מהן התוצאות של תכונת אמונה פעילה בנפש האדם:
1- יכולת לעשות שינוי אמיתי (טרנספורמציה) היכולת להשתנות – וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ (מלכים א יט –ט)
2- אושר ושמחה – רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר-בִּי וּמִלָּתוֹ עַל-לְשׁוֹנִי (שמואל ב, כג-ב)
3– יצירתיות פעילה – וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה (בראשית ב, יט-כ)
4- שקט פנימי שאינו מופרע מן המתרחש בחוץ – וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר (בראשית לט-כ)
5– הנינוחות באי הידיעה, היכולת להישען על אי הידיעה – מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי-גָבֶר וְאָדָם מַה-יָּבִין דַּרְכּוֹ (משלי כ-כד)
6- הפתיחות לשמוע עצה, דעה שונה – בְּנִי אִם-תִּקַּח אֲמָרָי… לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה (משלי ב-א,ב)
7- חברות אמת, קשר אמתי לאנשים אחרים , יכולת להיות ביחד באמת עם אנשים אחרים – וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק (קהלת ד –יב)
וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
הצדקה שהאל ייחס לאברהם, הן תוצאות האמונה הפעילה שנבנתה כתכונה פעילה בנפשו.
לפעילות תכונה זו יש תוצאות רב גוניות, להן קרא האל “צדקה”, כיוון שהן התופסת של אברהם עצמו לקיים מעת האל.
הקיים מעת האל – מספיק, אך יש בכוחו של האדם בעל האמונה להוסיף עוד נדבכים על הקיים מעת האל, ונראה כי האל מוקיר את תוספתו של האדם לקיים.
התופסת של בעל האמונה לקיים – היא התפתחות היסוד האינדיווידואלי המייחד אותו, ייתכן שיסוד אישי זה ינבט וייתכן שלא..
הדרך שאברהם הותיר מאחוריו מלמדת כי איכות האמונה כיסוד פעיל בנפש האדם, הינו תנאי להתפתחות האיכות המייחדת (האינדיווידואלית) של האדם כמוסיף ערך מוסף לקיים בעולם כולו, דבר שהאל מוקיר ומעוניין בו.