התנסות רביעית – אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ
התנסות שלישית ממשיכה עצמה לרביעית כאשר אברהם רואה אותו ואת לוט כאחים.
אח – לשון איחוי, שבר שנשבר וחזר להיות אחד, שלם ובריא – כמו בראשיתו.
לוט אינו אחיו: תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת-לוֹט, וַיָּמָת הָרָן עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא- כז,כח)
יש להם קרבה משפחתית, אך הם אינם אחים.
כאשר אברהם מזהה את אשתו שרה כאחותו, ובכך מגלה קרבה עמוקה ושורשית לשרה, אותו המקום (דרכו ראה את אשתו כאחותו) חורג מגבולות היחסים הביתיים האינטימיים, למעגלים רחבים יותר.
כעת לוט מהווה צד נוסף של חלקי האחדות, אברהם מזהה גם בו את המקום ששם הם אחד, ששם אין ביניהם הבדל במובן השורשי, רק שבהופעתם הם נראים שונים ומבטאים איכויות שונות הנגזרות מן האחדות, אך במהותם הם אפיון נוסף של צדדים שונים של השלם.
דבר המלמד על תחושת ה”אני” של אברהם (תחושת הזהות הפרטית) שהיא עצמה גדלה ועוברת מפעם לפעם מטמורפוזה.
שלבי התפתחות של ה”אני” של אברהם עד לנקודה זו:
א- “אני” פרטי, המתייחס לעצמו, כולל את דיבור האל עליו, המתייחס לאיש אברהם הפרטי, האישי. יש אותו (את אברהם) ויש את העולם, כאשר קיים דו שיח נורמטיבי כפי שהוא ידוע עד להיום בין אדם לסביבתו.
השיח עם העולם הוא כפי מקומו של האדם.. מתוך מקומו הוא רואה ומבין את הסובב ומשם הוא שופט ומעריך טוב מול רע, וממקום אישי זה הוא עלול להשליך את הפריזמה של ה”אני” האישי על כול דבר ונושא עמו הוא בה בקשר.
סוג זה של “אני” היה ויהיה מאז ומעולם, ורמת “אני” כזה היא זו המייצרת אין ספור בעיות קומוניקטיביות בין אנשים עקב פריזמה אישית ופגשה פריזמה אישית שונה ומשם מאבקים אין סופיים עקב פריזמה אישית שונה על סיטואציות חיים שונות. דבר המביא לטעויות רבות בין בני אדם לאין שיעור.
ב- “אני” שמכליל בתוכו את אשתו שרה (כאשר הוא מזהה אותה כאחותו) עכשיו זהותו גדלה להכליל בתוכה אדם נוסף, ולראות את השורש הזהה שיש להם. כעת לו לאשתו יש יחסים מרמת קרבה כה עמוקים שהיא זה הוא. אין הדבר אומר שיש ביניהם סימביוזה ללא הפרדה, הם יודעים את השונות ומכבדים אותה עקב הקרבה של יניקת החיות משורש אחד. במקום זה יש קשר עמוק, כבוד הדדי ולגיטימציה מלאה של שני הצדדים לחוויית הקיום המשותפת.
ה”אני” של אברהם רחב יותר עם חלל גדול יותר כעת, כאשר ביחסים אינטימיים הדבר אפשרי וקל יותר להגיע למקומו של אברהם עקב הקרבה האינטימית והחיים המשותפים.
ג- “אני” שגדל למעגל הכללה רחב יותר כאשר מעגלי אנשים נוספים נכללים בו.
גם את לוט הוא מזה כ”אח”, דבר הפותח את חלל ה”אני” של אברהם למרחב חדש רחב יותר.. מכאן הוא רואה עוד אנשים רבים דרך שורש האחדות שכולם נובעים ממנו, אך שונים בהופעתם ובמהלך חייהם.
ד- מכאן – המשך תהליך ההתפתחות של “אני” שזהותו הבסיסית נעוצה בשורש האחדות, יכולה לגדול עוד ולראות את היישוב המקומי כחלק מ”אני”, ולאחר מכן את כל תושבי המדינה כחלק מ”אני” עד שלבסוף כל בני עולם הם חלק מ”אני”.
לבסוף העולם כולו מוכלל בזהות האישית של האדם הפרטי הוא אברהם – הראשון ל”אני” מסוג זה.
איכויות מתפתחות: אני פרטי המתפתח לאני עולמי
1– מכיוון שלוט הוא חלק מאברהם עצמו, הוא מאפשר לו לבחור לפניו את חלקו בארץ כפי רצונו. לוט בוחר במקום שנראה פורה ומתאים ביותר לגדול עדריו.
יש בבחירה זו אי צדק כלפי אברהם, כיוון שהוא בעל רכוש כבד מאוד ביחס ללוט.. היה נכון שהוא ילך למקום ששם יש מרעה לעדריו ולוט ילך למקום היחסי המתאים לכמות העדרים שיש שלו.
אך ממקומו של אברהם אין כעס, ולא תחרות, לא איבה ולא צרות עין… להיפך – יש בו פתיחות אמתית להצלחתו של לוט, ללא כל חשש ומורא על עצמו ועל רכושו, אין בו מרמור ולא תחושת ניצול. אין בו מן התחושה כי הוא יאלץ לעבוד קשה יותר למחייתו. הוא פורש מלוט נקי כבדולח. ללא רבב, ללא כל רגש נגטיבי מכל סוג.. הוא טהור.
איכות זו הינה תוצר ישיר של התפתחות “אני” שגם האחר מוכלל בו.
מן הזווית של אברהם: הוא זה אני… לכן אני רוצה שיהיה לא טוב, הטוב שלו זה הטוב שלי, יש לו כביכול אינטרס שיהיה לו טוב (כי במקור, בשורש – הוא זה אני)
2- חופש: סוג זה של “אני” מאפשר חופש, האדם נותר נקי, משחרר את האחר ללא פנקסאות וחשבונות בין אישיים. אני חופשי, תהייה גם אתה חופשי.
זהו חלל המאפשר לאחר להיות מה שהוא בטבע שלו, ללא כל נגיעה אישית המנסה לכפות עליו מוטיבים תרבותיים, חינוכיים או אישיים מכל סוג.
מקום זה כמו כן, משחרר את אברהם עצמו להיות אדם חופשי.. פתוח המוכן להמשך המהלך.
3– יש לאברהם קשרים אישיים הדוקים ואישיים מאוד, אך אין attachments – היצמדויות, לאדם השני.
קיים איזון עמוק בין אכפתיות אמתית לחלל שאינו סוגר על האחר, ומאפשר לו חופש תנועה מלא להמשיך את קו חייו ללא מגבלה.
4- “אני” עולמי מאפשר לאדם ביטחון עמוק שהוא לא יחסר – למרות שייתכן כי המציאות איננה נראית כך. אין בו פחד הישרדותי, הוא יודע שצרכיו יסופקו לו. הוא ובני ביתו לא ידעו רעב ומחסור.