בלוטת התריס – סינכרוניזציה רגשית

בלוטת התריס, מכונה אף בלוטת המגן – עקב המבנה הוויזואלי שלה, מושג הנלקח מיוונית עתיקה:
Thyreos – מגן. Eidos – צורה. מכאן השם Thyroid – תירואיד.

זוהי בלוטה אנדוקרינית הממוקמת בקדמת הגרון, העוטפת את קנה הנשימה. בעלת שתי אונות, המתפקדות במקביל, ולעיתים מכפות זו על זו (כאשר יש להוציא בניתוח כירורגי אונה אחת, עקב גידולים בדרך כלל, האונה השנייה תפצה על חיסרון הראשונה)

המיקום הפיזיולוגי של הבלוטה, בגרון (מרכז רגשי) הינו חלק מאיכותה: קומוניקציה רגשית, יכולת בביטוי אישי, יכולת לשתף לבטא נושאים הנובעים מן הלב. יכולת לקשר רגשי עם העולם החיצוני. סינכרוניזציה בין המתרחש מחוץ לאדם, מול התכנים הפנימיים ואם יש קשר חיבור בין העולם הפנימי של האדם למתרחש מחוצה לו.

הבלוטה מקבילה לחוליות צוואריות 4-5.
היא מגיע למשקל של עד 30 גרם באדם בוגר, צורתה כפרפר (בעל שתי כנפיים) אורכה לאורך קנה הנשימה מגיע עד 6 סנטימטר באדם בוגר.
התפתחות הבלוטה בעובר, מתחילה בשבוע 6 – 10 ברקמות הנפרדות מעצם בית החזה (sternum) שעולות ומתחלקות לרקמת שורש הלשון, ומשם מופרדות הרקמות המתפתחות לבלוטת התריס הבלוטה מתחילה את התפתחותה במקביל ללב – מול הסטרנום, מושב המיתר הקיומי, ומשם לכלי הדיבור, הלשון – כלי קומוניקטיבי לביטוי האנושי המרכזי – הקול, שהוא היכולת הקומוניקטיבית המילולית, מכאן הקשר הפיזיולוגי בין הבלוטה לסינכרוניזציה הרגשית.
הבלוטה מורכבת מכ – 30 מיליון זקיקי תאים (follicular cells) הערוכים לפעילות ההפרשה על ההורמונים הרלוונטיים.

תהליך הבקרה של פעילות הבלוטה מתחיל בהיפותלמוס (בלוטת תת רמה) שהיא קשורה ישירות לתפקודים מוחיים: ל”רכב” במודל המרכבה, המושפע ישירות מסוג תפיסת העולם שהאדם אוחז בו.
ההיפותלמוס משחרר TRH (thyroid releasing hormone ) העובר להיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) שהיא המקשרת והאחראית לרוב הפעילויות ההורמונאליות המחברות את מערכת העצבים וההורמונים ליחידה אורגאנית אחת. אף היא ממוקמת במוח, ולכן מגיבה לגישת החיים, לתפיסת הקיום (attitude) של האדם (לגישת הקיום של האדם, יש אם כן חשיבות מרכזית לאופן בו מוכתב התהליך המטבולי של התגובות ההורמונאליות)
היא מפרישה מן האונה הקדמית את TSH (thyroid stimulating hormone) הזורם בזרם הדם (זרם החיים, הקשור ישירות ללב – מושב המיתר הקיומי)
הורמון זה מפעיל את ההפרשות של שני הורמונים מרכזיים בבלוטת התריס:
1- תירוקסין המסומן כ – T4 (thiroxine tetra iodo ) עקב ה- 4 מולקולות יוד שיש בו.
2- תירונין תלת יוד, המסומן כ – T3 , (trio do thytonine) בעל 3 מולקות יוד.
90% מן ההורמונים המופרשים בבלוטת התריס הם T4, ו 10% הם T3.
התלויים ברמות היוד שיש בדם.
הבלוטה אם כן, תלויה רבות ברמות ואיזון היוד הקיים בזרם הדם. עודפים או חסכים של יוד בזרם הדם, יובילו לשינויים מרחיקי לכת במטבוליזם האנושי.
הארכיטיפ של יוד בטבלה המחזורית: קומוניקציה.
מעגל זה הינו דו כיווני (מעגל הבקרה) המאזן את מטבוליזם בגוף האדם, כל חיי האדם.

הורמון חשוב נוסף המופרש בבלוטת התריס הינו ה – קלציטונין (clacitonin ) המגיב לריכוז הסידן בזרם הדם ובעצמות, וכן לריכוז הזרחן בדם ובעצמות.
הארכיטיפ של סידן: יצירת מבנה, ביטחון, מסגרת, אפשרות להישענות על אדם נוסף, או להוות משענת למשהו אחר.
הארכיטיפ של זרחן: אנרגיה, תנועה, שינוי, יצירת גבול, יצירת קשר.

על השאלה – מדוע יש להקדים הקדמה על ההופעה האנטומית והפיזיולוגית של האיבר כאשר מציגים את תוכנו ומשמעותו הרגשית, מחשבתית ואף הרוחנית.
כיוון שצורתו הפיזיולוגית של האיבר (ההופעה המורפולוגית של האיבר) הוא עצמו מגלה את איכותו העמוקה, איכותו הסומאטית (נפשית-גופנית)

תפקודים מרכזיים של הבלוטה:
תפקודי הבלוטה נכרים בכל הרקמות בגוף האדם, כיוון שעיקר פעילותה באיזון המטבולי של תהליכי חום וקור, תנועת נוזלים, תהליכי עיכול ותנועת מעיים, תהליך ייצור אנרגיה בתא, בקצב המטבולי BMR – Metabolic Rate Basal, בפעילות הלב ודופק הלב, וכן בחלוקת תאים, בוויסות תהליכי צמיחה של תאים, גדילה והתפתחות, והתמיינות רקמות.
לכן יציאה מאיזון של הבלוטה משתקף דרך אפיונים קליניים רבים.

על הכלל להבנת הקליניקה של בלוטת התריס:

בלוטת התריס מגיבה לדינאמיקה הפנימית של האדם, והסנכרון הקומוניקטיבי של האדם עם סביבתו. כאשר איזון זה מופר, ואדם אינו מצליח (כפי החוויה שלו, וכפי הפוטנציאל הרגשי שיש בו) לגשר על פערים בין העוצמות הנפשיות שיש בו לאופן בו העולם מבחוץ מבין אותו או מגיב אליו, שם עלולה להיווצר תגובה פתולוגית בבלוטת התריס.
בעיקר ביחס להדחקות רגשיות, אשר הפכו להיות סיבה לחולי.
לכן – פתולוגיה של בלוטת התריס הינה תוצאה ולא סיבה.
היא תהליך פיזי שהחל בהליך רגשי, קיומי, עד שהפך לסינדרום קליני עקב קשיים רגשיים האופייניים ומקבילים לבלוטת התריס.

אי איזון בבלוטת התריס מלמד אם כן, על מצבים רגשיים אינטנסיביים שיש באדם שאינם מסונכרנים עם העולם הסובב, רצונות ומאווים שאינם נאמרים ואינם מתבטאים, מודחקים או לא מובנים ואינם מונגשים לעולם באופן הנכון והאוטנטי.
הדבר מלמד כי קיימת באדם דואליות רגשית: זו שפנימית לאדם וזו החיצונית, כאשר הדבר יוצר קושי, קונפליקט, ומורכבויות רבות נוספות הקשורות לאדם איתו קיימת המעורבות האינטימית (ברוב המקרים, בדרך כלל – היציאה מאיזון בבלוטה היא תגובה למורכבות רגשית בתוך יחסים אינטימיים)

מכיוון שהמניפה הסימפטומטית רחבה מאוד, עם מכלול רב של מערכות הקשורות לכל סינדרום של הבלוטה, ומכיוון שכל סימפטום בפני עצמו, יש לו חשיבות המלמדת על התהליך הפסיכו – סומאטי האופייני לו (התהליך בו רגש הופך למצב גופני) הדרך להבין את הסיבה המרכזית שהובילה אדם להופעה של סינדרום בבלוטה הינה דרך שני הצעדים הללו:
1- ההדגרה הקלינית של הסינדרום (היפו, היפר, תופעה אוטואימונית, וכן חסכים של יוד וכו’)
לכל מחלה יש את הארכיטיפ שלה, הממקדת את אופיו של הסינדרום ביחס לדינאמיקה הנפשית שקדמה לו.
2- כאשר אוספים את מכלול הסימפטומים שהאדם חווה, וכן את אותם הסימפטומים הקשורים לאופיו של הסינדרום, תשומת הלב המרכזית הינה על הסימפטום הדומיננטי ביותר בהופעה הקלינית של המחלה, או (וזה חשוב יותר) על הסימפטום המציק ביותר והקשה ביותר להתמודדות של האדם החולה, כפי שהוא חווה את הדבר.
הסימפטום המציק ביותר, הוא זה המרכז לתוכו את הסומטיזציה (הרגש שהפך להפרעה גופנית, עקב הקושי לעבד אותו, לעסוק עימו ולהתייחס אליו) העכשווית הרלוונטית ביותר לעיסוק ולהבנה על הסיבה של הופעת הסימפטום.

הסימפטום המציק ביותר (כפי חווית האדם) מגלה את הנושא המרכזי שהביא לידי יציאה מאיזון של הבלוטה, ולכן מחדד את דרכי ההתמודדות עם הנושא הרגשי המרכזי, שעומד מאחורי החולי.
בבהירות זו תלויה היכולת לרפא את מחלה, ולכן היא כה עקרונית.

במאמרים הבאים נתמודד עם הסינדרומים המרכזיים של בלוטת התריס, והמשמעויות הרגשיות שניכרות דרך הסימפטומים. כפי שהסימפטום מלמד.