מחלות אוטואימוניות חלק ח’ – הרס עצמי – הרצון להפסיק להיות

משמעות מחלה אוטואימונית:
תהליך של הרס עצמי. האדם הורס את עצמו. תוקף את עצמו (מע’ החיסון מזהה חומרים “טובים” כאויבים)
משמעות רגשית:
האדם כביכול, מעוניין להפסיק לחיות, להפסיק להיות, אך הדברים אינם במקום סופני, התאבדותי.
האדם היה רוצה להפסיק להיות במקום מסוים, בסיטואציה מסוימת.
במקום להפסיק להיות – האדם “יוזם” תהליך של הרס עצמי, דרכו מתבטא הקושי של האדם מול סוגי ההתמודדויות ששם לא היה רוצה להיות.
המקומות בגוף האדם, וסוג המחלה האוטואימונית, ששם מופיע הסימפטום, מלמדת על המקומות הרגשיים ששם האדם לא היה רוצה להיות, ששם קיים קושי מן הסוג המביא אדם עד לדרגה של הרס עצמי.
המכנה המשותף בין כל סוגי התופעות האוטואימוניות, הינו אם כן – הרצון להפסיק להיות ולחיות בתוך סיטואציה מסוימת, כאשר אופייה של המחלה, ומיקומה בגוף, מלמד ומשקף על אותו המקום הרגשי שקיים שם הרס עצמי באדם.
וכן – סוג המחלה ומיקומה בגוף, מלמד מהו האתגר הרגשי שעמו האדם מתמודד.

הינה כמה דוגמאות:

1- אלרגיות המתבטאות באף סתום, נזלת מימית, וסינוסים גדושים:
משמעות ה”אף” – האופן בו האדם יותר איזון וסינרגיה בינו ובין סביבה (אקולוגית, אך בעיקר הסביבה האנושית)
קיים קושי באדם למצוא את מקומו ביחסים האנושיים עם הסביבה האנושית.
קושי חברתי, ביטחון עצמי נמוך או חיסרון האמונה של האדם בעצמו.
קושי קומוניקטיבי חברתי, האדם אינו מצליח לתקשר את עצמו חברתית.

2- פסוריאזיס:
מחלת עור דלקתית.
משמעות ה”עור” – גבול מול העולם, גבולות – מה ייכנס לתוך האדם ומה יידחה על ידו.
גבולות בנושא הקשר הקומוניקטיבי עם העולם.
המגע המיידי של האדם עם העולם מתבטא דרך העור.
מיקום הפסוריאזיס מגלה את המקום ששם יש לאדם קושי המוביל אותו ל”הרס עצמי” ורצון להפסיק להיות, בהקשר של המגע המיידי שיש בינו לבין העולם, כאשר האתגר המיידי שהאדם ניצב מולו, קשור לאופן בו הוא מתחם ומגן על עצמו.
דוגמאות:
א- פסוריאזיס על המרפקים:
נושא הטריטוריה – מביא את האדם לקושי ולהעדפה לא להיות, ומשם להרס עצמי. עדות שדבר מה חדר את הטריטוריה של האדם, והפך לאתגר שהביא לדרגה של הרס עצמי את המקום השמור של האדם.
ב- פסוריאזיס על החזה:
האופן בו האדם מציג את החזות, את התדמית הציבורית שדרכה הוא היה מעוניין להיראות, מביא עימו קושי עד לרמה של העדפה סמויה להפסיק לחיות. דבר המתבטא דרך הפסוריאזיס, עקב נושא התדמית וקושי שאותה התדמית אכן תתקיים. בדרך כלל קרה דבר מה שהביא לידי ערעור התדמית.
ג- פסוריאזיס האזור אברי המין:
אפשרות למקרים בהם נוצר באדם ערעור בזהות המינית או ביכולות המיניות, לאור אירועים שקרו בחייו שהביאו לירידה בביטחון העצמי, בתפקוד הקשור לנושא הזהות המינית. ברוב המקרים אין הדבר קשור ישירות לנושא התפקוד המיני, אלא ליכולת של האדם בזכר או כנקבה. האם האדם יכול להיות מספיק “זכרי”, האם יש לאישה לגיטימציה לנשיות שלה.

3- דלקות מעיים: קוליטיס, מחלת קרוהן – Crohn’s disease:
המעיים איבדו את הקשר ללב – האופן בו המעיים יודעות מה לספוג ומה לדחות נובע מן הקשר של המעיים ללב.
מה הם ייספגו במובן הגופני, מזון חומרי. וכן מזון נפשי, רגשי, רוחני הקשור ליסודות מהם האדם יגדל לכיוון העתיד והחזון הרצוי. ידע זה (של החזון) בנובע מן הלב, שם שוכן ומתנגן ה”מיתר הקיומי”.
מחלות אלו הן אינדיקציה כי האדם הפך לנוקשה מדי, עקב מבנה ערכי מדי, דבר המעיד על התנתקות מן הלב. מן הקשר המיידי לקו החיים של האדם.
דבר זה קורה בדרך כלל – עקב אירועים המחייבים מן האדם גיוס של כוחות רגשיים שאינם קיימים לו באופן הטבעי, ועליו לגייס את כוחות שאין לו. מצב זה עשוי להיות קשה ומתיש שיביא לתוצאות של התקשחות במקומות המחייבים קשב וגמישות.

4- סקלרודרמה – scleroderma: מחלה המביאה לנוקשות של רקמות החיבור (קולגן) עשויה לפגוע בעור, בכלי הדם ובפרקים.
משמעות המחלה – הקרבה של האדם את עצמו, למען הישגים חברתיים או מקצועיים. האדם נאלץ לוותר על נושאים מרכזיים באישיות שלו, וחיזוק של מקומות חיצוניים שאינם חשובים באותה המידה להוויה המרכזית של מה שהוא הטבע העמוק שלו.
דבר זה הוביל לרכישה של איכויות שאינן טבעיות לאדם.
הוא נאלץ להקריב את עצמו למען אותה המטרה – מצב זה בנה בו הזנחה של מקומות רגשיים עקרוניים יותר.
התוצאה הינה התקשחות של רקמות הקולגן – עקב השיכחה העצמית (של מקומות חשובים יותר בנפש האדם)
המקומות על פני העור ששם מופיעים האזורים הנוקשים מעידים את מה האדם הזניח או את מה שכח, עם האפשרות שמקומות אלו יעידו על ניצול של איכויות פנימיות לצרכים שאינם קשורים לאותה האיכות.
דוגמאות:
א- סקלרודרמה על הירכיים:
האדם בא לעולם דרך האנרגיה המינית, ניצול של האנרגיה המינית לשם בנייה של תדמית, מעמד, מקום חברתי או הישג כלכלי (דרך ההופעה המינית)
עבודה ממקום פנימי זה, מובילה לבסוף לשיכחה של יסודות נפשיים אותם האדם הקריב למען אותה המטרה.
ב- סקלרודרמה על הבטן התחתונה:
האדם וויתר על יכולת ההולדה. יכולת הורית. יכולת לתת לידה לדבר אחר.
ג- סקלרודרמה על שריר הדלתואיד:
האדם תחת מאמץ תמידי לעשייה ולביטוי רגשי המעיד על יכולותיו מול העולם.
היה עליו להקריב מעצמו את הזמן שלו עם עצמו. זמן לאינטימיות, זמן להתכנסות פנימה לשם ההתחדשות.

5- מחלת בכצ’ט Behcet מחלה היוצרת כיבים הנראים כמו אפטות ברקמות רטובות (בחלל הפה, בעין, בנרתיק וכו’)
מיקום הכיבים מעיד על סוג הקושי.
כיב משמעותו: פצע רגשי פתוח, חי, חשוף, שהאדם מודע, קשוב וחי בזמן הווה את הקושי של אותו הפצע.
פצע שאינו מבריא לבדו, פצע חי ומציק תמידית בנוכחותו.
דוגמאות:
א- כיבים בחלל הפה:
חניכיים: כעס כלפי נושאים בחיי האדם ששם הוא חש כי אינו יכול להעביר לצד השני את כוונותיו, והוא נותר ללא יכולת תגובה חוץ מהתפרצויות זעם (עקב ההצפה הרגשית)
כיבים בלשון: קושי של האדם לבטא את מילים הנכונות באופן ובזמן הנכון.
קושי בדיבור.
כיבים בחיך: רגשות או כוונות שהאדם אינו מצליח להעביר לחיים המעשיים, או לאנשים אחרים – האדם כביכול אוגר את מה שהוא רוצה לומר עם כוונה עכשווית, אך אינו מבטא את הרצון.
ב- כיבים באזור הגניטאלי:
חוויות מיניות שהביאו לתחושה של “פצע” נפשי באדם עקב אותן ההתנסויות.
ברוב המקרים – האדם חש מנוצל. קרו דברים שלא היו בהסכמה. האדם אולץ למעשים שלא נכונים לו מן הזווית המינית.
ג- כיבים בתוך הלוע:
קושי של האדם לדבר – דיבור על נושאים מסוימים, בעיקר רגשיים.
יש נושאים מסוימים – קשים לאדם. אזורים רגישים שקשה לבטא אותם.
קיים רצון אז לביטוי ולשיחה על אותם הנושאים, אך רגישות גבוהה מדי ביחס אליהם, דבר היוצר קושי ותחושת פצע חי בגרון.