ארבע רמות ה”אני” – כפי שהן מתבטאות דרך האיברים

ארבע רמות המרכבה:
1- כרכרה – הגוף הפיזי
2- סוסים – רגשות ותחושות
3- רכב – שכל, מוח עצבים
4- אדון היושב במרכבה – המיתר הקיומי

על פי סדר זה, ייתכן כי אדם יהיה מבוסס בתפיסה העצמית שלו, בחוויית ה”אני” שלו, באחת מן הרמות של סדר המרכבה.
אדם גוף – אדם רגשות – אדם מוח או אדם המגשים את קולו הרך של המיתר הקיומי.
מכאן אנו למדים כי לכל איבר יש ארבע רמות של תפיסה עצמית.
ארבע איכויות היושבות זו על גבי זו.

הנה ארבע האיכויות על סדר האיברים שבגוף:

א – לב: מקום מושבו של האדון (המיתר הקיומי)
1- האיבר לב
2- רגשות ואינטואיציה
3- תפיסה עצמית גבוהה (למה האדם מחובר, הגורם לו לחוש את עצמו אחרת)
4- זהות שאיננה אישית יותר, אלא אוניברסאלית, גלובלית

ב- כלי הדם: אופי התנועה של החיים, דפוס תנועת החיים.
1- כלי הדם העורקיים, נשלטים על ידי הלב – מוסרים למערכת את רצון הלב.
כלי הדם הוורידים מוסרים ללב את האינפורמציה של מה שקרה בפריפריה, במגע הפיזי של האדם עם העולם, חזרה ללב.
נימי הדם – זהו מקום הקומוניקציה ומעברים בין כלי הדם העורקיים לוורידיים.
2- זרם החיים, אופן הזרימה של מקצב החיים, הגלים של העליות ומורדות של מקצב הזרימה בחיים. לממד זה יש דפוסי זרימה רבים, כל אדם כפי אישיותו.
3- זרם חיים על פי עקרונות שהאדם חי וניזון מהם, כגון חיים על פי כללי יוגה, או כללי נזירות.
וכן – חיים על פי ספרי ההלכה (יהדות, איסלם וכו’)
זרם חיים המוכתב מעקרונות שייתכן כי האדם יזדהה איתם, כך שאולי הם נכונים לו.
וייתכן כי אותם העקרונות הם תוצר חינוכי שאינו טבעי לאדם, והוא מחויב לריתמוס של חיים עקב תכתיבים חברתיים לתוכם נולד, אז האדם חי בזרם חיים שאינו טבעו ולא נכון לו (בעיות בכלי הדם)
4- זרם חיים שאינו ידוע מראש, אלא הוא קשוב ופתוח, ואינו מוגדר בדפוס (ההליכה אחר ה”טאו)

ג- מוח: מקום מושבו של הרכב, בית המחשבות.
1- האיבר מוח
2- פיקסציות מחשבתיות, קיבעון יצירתי, נוקשות בתפיסת העולם, צורך בסמכות חיצונית שהיא תהייה זו המכתיבה לאדם את החלטותיו, בחירותיו ודעותיו.
3- נטיות שתלטניות, אדם ביקורתי מאוד, חריף שכל, חד ומדויק.
אך קר ונטול רגש ועשוי להיהפך בקלות רבה לאכזרי.
4- מוח, שכל, אינטליגנציה, גאונות. כאשר מוח מבין את מקומו, והוא מעמיד את עצמו כמשרת לטובת שירותו של האדון. זוהי תחילתה של גאונות.

ד- כבד: יכולת לעבוד עם רגשות.
1- האיבר כבד
2- אימפולסיביות, רגש לא מעובד, רגשות מודחקים, כעסים ורגשות נגטיביים לא מדוברים הנאגרים ויוצרים נזק מערכתי לאדם (כולסטרול גובה)
3- רגשות מבוקרים, יכולת לעבוד עם רגשות, יכולת לתכנן את הדינאמיקה הרגשית.
יכולת לראיית העתיד, להבנה של נושאים דקים (דבר מתוך דבר)
4- ראיית הנסתר, ראייה של נושאים שלא רואים בעין, אלא יודעים עקב התנסות אמת, לאחר שאותה ההתנסות עברה התבררות לאורך זמן.

ה- קיבה: תהליך עיכול המצרף התנסות לקומת האדם.
1- קיבה – הפרעות רגשיות קשות – נטיות דו פולאריות, עד לסכיזופרניה.
2- יכולת לעכל את אירועי החיים.
3- הבנה של נושאים עוד לפני שנוצר מגע של האדם עימהם.
4- יכולת הגישור בין חוויה ליסוד המרכזי של האדם. היכולת לצרף אירועים למבנה השלם של קומת האדם, מתוך הידיעה מה שייך לאדם ומה אינו רלוונטי.

ו- מעי הדק: עיקרון המגנט
1- האיבר מעיים – עיקרון המגנט איננו קיים, ולא פעיל (מחלות אוטואימוניות – מחלת קרוהן)
2- בלבול מה לספוג עקב השפעות חיצוניות שעיוורו את האדם, חינוך או דמות דומיננטית מדי.
רגשות סוערים שאינם מאפשרים לאדם להבין מה נכון לו. (הצטברות גזים כלואים במעיים)
3- קריטריונים מוצקים שהיו נכונים בעבר, אך אינם נכונים יותר בהווה או כלפי היעד העתידי של חיי האדם, לכן “קיבעון תפיסתי” גורם לספיגה לא תקינה (עצירות ולפוליפים במעיים)
4- ספיגה ומשיכה של כוח המגנט המבוסס על ידיעת קולו נגינתו של ה”מיתר הקיומי”

ז- מעי גס: עיקרון הטהרה
1- מעי “מלוכלך” – עקב איבוד הקשר של האדם עם עצמו (טחורים, דימומים, פיסורות)
2- נטיות קפריזיות: לעיתים קיים קשר של האדם עם עצמו ולעיתים קשר זה אובד, דבר המתבטא בסימפטומים קליניים של המעי גס (שלשול – עצירות לחילופין)
3- תפיסות היו נכונות לאדם בעבר, אך התיישנו, דבר שמוביל לעיקשות יתר (עצירות, פוליפים, סרטן) קיבעון באופי בו האדם עושה דברים.
4- הטהרה של האדם גמישה, ומשתנה על פי עיקרון האבולוציה אותו ה”מיתר הקיומי” החי בלב, מודיע למעי הגס דרך ה”לחישה”.

ח- ריאות: עיקרון הגבול
1- האיבר ריאות – אדם פרוץ, ללא גבול, נחדר בקלות על ידי העולם החיצוני, אדם חשוף ללא יכולת הגנה עצמית (מחלות ריאה, רמה חיסונית נמוכה, מחלות וויראליות)
2- קונפליקטים תמידיים ביחסים עם העולם, לעיתים האדם סגור ולעיתים פתוח. חוסר וודאות לגבי הזהות האישית. נטייה לעצב, דיכאון ודכדוך (דלקות ריאה, הצטברות ליחה)
3- נוקשות יתר ביחס לאופן בו האדם יותר קשרים עם העולם, אדם הנוטה לתפיסות חד ממדיות ביחס לקשר חברתי, דבר שהופך אותו לנוקשה – אולי הוא “מרוויח” מזה מעמד, אך מפסיד את היכולת להיות בקשר של “לב” עם העולם. הוא נותר תמיד רחוק, מנותק, עם חווית זרות ביחס לאחר (גידולים, סרטן)
4- ידיעה מוצקה ועמוקה של האדם, מהו הדבר שעליו יש להגן, משם נובעת גמישות מול העולם, נושמת וחיה, שאיננה מצמדת לדבר – כולל ליסוד שעליו יש להגן לשמור.

ט- עור: גבול ותיחום חיצוני של האדם.
1- גוף: עור גס, ללא ברק. עור עם סוגי מחלות רבות (לא קשות בהכרח) העור איננו בריא, נראה “מלוכלך” למרות שהאדם נקי.
2- רגשות: פיגמנטציה, העור עם צבעים שונים. אין בצבע העור הומוגניות, או לא אחיד.
3- שכל, רכב, מוח: עור נוקשה – מאבד את גמישותו, תפיסות עולם נוקשות. אדם “ערכי” מדי, אידיאליסט (מחלות קולגן – סקלרודרמה)
4- המיתר הקיומי: עור בוהק, שומר על צעירותו, האדם עם מראה צעיר מכפי גילו. רעננות על פני העור.

י- שלד שריר: מערכת הביטוי של הרצון הבא מן המיתר הקיומי
1- גוף: מבנה בסיסי, גס, גרמי, נוקשה (ללא גמישות) ללא חן תנועתי
2- רגשות: סוגי כאבים על פני שלד שריר, הבאים והולכים כמו גלי הים
3- שכל, מוח, רכב: נוקשות יתר, קושי תנועתי, כאבים מקובעים במקום אחד (על פי מיקום הכאב יודעים את מקום הקיבעון בנפש)
4- אדם מודע לקולו של המיתר הקיומי, מקשיב לו ויודע אותו קונטיבית, ויודע לבטא את הרצון באופן הנכון, המאוזן והמדויק. דבר המתבטא בחיוניות וגמישות תקינה של מערכת שלד שריר, בכל גיל ושלב בחיים.

מסקנה וסיכום ביניים: המערכת האנדוקרינית, המטבולית.
1- על פי הסימפטומים וסוגי המחלות שיש לאדם, ניתן להבין את רמת האבולוציה ששם הוא קיים. הקריטריון האבולוציוני נקבע על פי איכותו של המיתר הקיומי בלב האדם. הוא זה המכתיב את כיוון ההתפתחות. כך שעיקרון האבולוציה הינו אישי (ולא חיצוני)
2- על פי מיקום הסימפטומים בגוף, ואופיים של הסימפטומים (אופן הופעתם, גלי, תמידי וכו’) ניתן להבין את החזית האבולוציונית ששם קיים האדם.
3- חשוב ועקרוני להבין את נקודה הבאה:
המבנה הפיזיולוגי של האדם מגיב ומשקף את דרגת האבולוציה של האדם, כאשר בכל רמה, הרובד התאי (היסטולוגי) בגוף פועל באופן שונה.
המכאניקה התאית בגוף האדם איננה אחידה, אלא משתנה על פי מיקומו האבולוציוני של האדם.
4- המערכת האנדוקרינית היא זו המגיבה ומנהלת את הסנכרון של דרגות ההתפתחות של האדם ואת הופעתם בגוף דרך סימפטומים.
5- לכן בכל שנוי וקפיצת מדרגה באדם, יש שינויים מטבוליים המלמדים על קפיצה זו.
(שינויים אלו בעלי הופעה סימפטומטית עליהם נדון במקום אחר)
שינויים מטבוליים או סימפטומים הורמונאליים, מלמדים מהו שינוי מדרגת הקיום של האדם.
שינוי שעשוי להיות רגרסיבי או פרוגרסיבי, אותו נזהה על פי הסימפטומים של המערכת האנדוקרינית .