1- כל תחושה, כאב, אי נוחות, תחושות נעימות או סימפטום כלשהו – על פני הצלעות משקפות דרך מיקום התחושה על פני אחת מן הצלעות, את סוג התהליך שהאדם עובר ביחס לחוויית ה”אני” שלו.
2- לכל צלע יש שלושה צדדים:
הצד הקדמי המחובר לסטרנום – משמעותו: האופן בו האדם מציג את עצמו ואת ה”שם” שלו מול החברה והעולם בכלל.
הצד האמצעי, צידי הגוף – משמעותו: מרכז האיכות התוכן והמשמעות של אותה הצלע.
הצד האחורי המחובר לחוליות – משמעותו: ההיסטוריה הנאגרת ביחס לאיכות של אותה הצלע והחוליה.
3- מכל צלע + חוליה, יש עצבוב דרך חוט השדרה של איבר פנימי, הדבר יוצר משמעות משולשת של שלושה איברים, בעלי איכות שונה, החוברים לנושא אחד:
החוליה, הצלע והאיבר המעוצבב דרך מבנה אנטומי זה.
החלק הרביעי שאינו לוקח חלק במשמעות הכוללת של איברי הצלעות, זהו העצב המעצבב היוצא מן החוליות לעצבוב האיבר הפנימי, הקשור למערכת העצבים, הנובעת בשורשה, מן המוח.
4- יש אם כן, ארבעה ממדים לעבודה עם התחושות הנובעות מכלוב בית החזה, הצלעות, החוליות ומערכת העצבים שברקע.
התחושות עצמן עשויות להיות זהות ודומות באופיין בכל הממדים אך ההקשר של הופעתן, ביחס למה הן מופיעות, מהי הסיבה להופעתן – זוהי הדרך להבנה לגבי מה הן אומרות, מהי משמעותן, על מה הן מעידות ולאור זאת – מהי דרך העבודה איתן.
כמו כן – התחושה אמנם דומה בין הממדים, אך זמן השהייה של התחושה משתנה בכל ממד. וזוהי דרך נוספת לדעת מהי משמעותה של התחושה על פני הצלעות.
ארבעת הרמות
א- האדם ביחס לעצמו:
כאב מקומי תמידי על פני אחת מן הצלעות, כאב שאינו עובר, והוא שם כל הזמן.
משמעותו – הצלע הכואבת מלמדת על צד ב”אני” של האדם, שהוא זה המחייב מן האדם תשומת לב. דרך אותה הצלע ניתן לדעת מהי נקודת התורפה בחוויית ה”אני” של האדם, הזקוקה לעיבוד, ולתשומת לב טיפולית.
יש לבחון את הצד בצלע (קדמי, אמצעי או אחורי) וכך ניתן להבין את האספקט המצריך תשומת לב בכל הנוגע לפסיפס של חווית ה”אני” של האדם.
כאב תמידי על פני הצלעות – במיקום מסוים. מלמד על קושי נפשי מצטבר של תוכן מסוים אותו ניתן ללמוד לאור המיקום של הכאב – סוג המצוקה ולמה היא קשורה מתבטאת דרך מיקום הכאב על פני הצלע.
זוהי הצטברות של רגשות וקשיים הקשורים ישירות לחוויית ה”אני” של האדם, ולמקום התורפה בחוויית ה”אני” של האדם.
האינדיקציה לכאב בצלעות המשקף את רמה זו: כאב מקומי קבוע שאינו פוסק.
ב- יחסים אינטימיים:
כאב שמופיע על פני אחת מן הצלעות לאור התמודדות רגשית הקשורה לנושא האינטימי.
המתח המתפתח ונאגר באדם כאשר נוצר מתח אינטימי בינה לבינו (ולהיפך) מלמד על המקום הרגשי ממנו ודרכו האדם יוצר קשר אינטימי, ולאור זאת – סוג היחסים העומדים להתפתח.
ניתן לדעת ולהעריך על איכות הקשר שהאדם בונה ביחסים אינטימיים, על פי הצלע המורגשת בגופו, כאשר נוצר בתוכו המתח האינטימי, וכך ניתן להסיק אם יש מכנה משותף למקומות האינטימיים ששם האדם אינו מצליח לבסס קשר עם איכות כמו שהיה מקווה לעצמו.
מיקומם של התחושות על פני הצלעות מדייקות את סוגי המילכודים שאנשים יוצרים לעצמם ונופלים לתוכם שוב ושוב, ביחסים אינטימיים.
יש לבחון את המיקום ששם מופיעה אי הנוחות על פני הצלע (קדמי, צידי או אחורי) וכך ניתן להבין את ההקשר לסוג הקושי ומתוך כך את הדרך לעבודה והגישה הטיפולית עימו.
כל צלע מלמדת על אסטרטגיה האופיינית לאיבר הקשור אליה – ליחסים האינטימיים שדרכה האדם בונה לעצמו קשר עם הצד השני.
אינדיקציות לאיכות התחושות ומשמעותן:
לרוב תחושות ביחס לנושא האינטימי, הן עוצמתיות.
יש הבדל בסיסי ועמוק בתחושה בין התפתחות של קשר אינטימי חדש, היוצר תחושות עם טמפרטורה חמה, אינטנסיבית, מעקצצת עד לרמה של כאב,
לכאב בבית החזה ובצלעות לאור קשר ארוך המותיר באדם תחושות של סוג הקושי באיכותו של הקשר ובהצטברות של אירועים לא מדוברים שלא קיבלו עיבוד, המותירים משקעים בנפש האדם.
בדרך כלל תחושות אלו (הקשורות להיסטוריה של יחסים אינטימיים) מופיעות בצד האחורי של הצלעות – בחיבור עם החוליה, עם נטייה לכאב מקרין לחזה, כאשר ההתמודדות האינטימית עוברת לזירה העכשווית בזמן הווה.
הצלע הכואבת בעת התמודדות בנושא האינטימי, מלמדת על המקום באדם שדרכו הוא מייצר לעצמו את סוגי היחסים האינטימיים.
ג- יחסי אדם עולם:
כאב על פני הצלעות המופיע וקשור לקונפרונטציה של האדם מול העולם, בכל תחום או נושא.
סוג אי הנוחות ומיקומה על פני הצלעות, כאשר האדם בא המגע עם העולם על כל סוגי המפגשים, מלמד על הגישה – האסטרטגיה הקיומית, ועל הנקודות תורפה של האדם כאשר עליו להתמודד עם סוגי המצבים המשתנים של החיים.
המתח הנאגר באדם לאור העיסוק וההתמודדות עם העולם, מצטבר בחלל בית החזה, שם קיים מרכז ה”אני” של האדם.
אותו ה”אני” נבחן בכל יום דרך כל סוגי ההתמודדויות שהאדם עובר במהלך היום.
התמודדויות אלו באות לשקף, לגבש ולזקק את איכות ה”אני” של האדם לשם הגיבוש של הביטוי האוטנטי של איכות האדם הבסיסי החי בליבו.
איכות זו, מתחילה כפוטנציאל, וממשיכה עם רכישה של מערכות התנהגות הנלמדות מן סובב או דרך הבית בו גדל האדם, אשר במקרים רבים אינן הולמות את יסוד האדם האמיתי, וככל שעובר הזמן – על האדם לחשוף את אותה האיכות היסודית האופיינית לו, באופן האוטנטי והמדויק – כיוון שאיכות זו היא זו המובילה ומייצרת את קו החיים של האדם.
לכן – כל יציאה של האדם מעצמו לעולם יאתגרו את אותו מבנה האישיות שנבנה בו על האיכות העמוקה יותר החיה בליבו. אם אותו המבנה נאמן ליסוד המקורי, אם הוא מבטא את האיכות העמוקה באופן הנכון והאוטנטי.
אם כן – יהיו תחושות נעימות על פני הצלעות.
אם לא – יהיו תחושות לא נעימות, קשות, ועד למחלות כמו שלבקת חוגרת, דלקות בסחוסים, שברים בצלעות לאור שיעול קל ועוד..
כל אלו ילמדו על פי מיקומם על פני הצלע – את אזורי התורפה של האדם, וכיצד הוא רכש לעצמו מערכות התנהגות שאינן נכונות לאיכות היסודית בתוכו, הקיימת בליבו.
זוהי דרך לאבחון עמוק ומדויק לגבי החסמים והמחיצות שיש לאדם בינו לבין עצמו, וכיצד מחיצות אלו יוצרות באדם את רוב סוגי המצוקות שלו.
זיהוי המקום הכואב על פני הצלעות בהקשר זה, באים לשקף לאדם על מקום העבודה שלו, על האתגר וחזית ההתפתחות שלו.
אלו הם סימני דרך לכיוון ההתפתחות הנכון ואין לראות בדבר כגנאי או כ”גזירת גורל”.
אינדיקציות לאיכות התחושה בהופעתה:
1- ככל שהאדם חש את המתח ואת הקושי מול סוג התמודדות כלשהי, התחושה המקומית על פני הצלעות, תהייה חזקה יותר.
2- ככל שהנושא עימו האדם מתמודד, קשה לו יותר, התחושה תהייה חדה וכואבת.
3- סוג התחושות יאפיינו את סוג הקושי הקיים.
כאב חד: קושי נפשי חי וכואב.
כאב עם זרם חשמלי: הקושי לצור תנועה בנושא מסוים, קושי מול מציאות סטגנניטית.
כאב חם או קר – כאב עם טמפרטורה: מלמד על כעס (חם) מול פחד (קור) ביחס לנושא ההתמודדות.
ד- יחסי אדם אלוהים:
הנושא הרביעי, דק ועדין וקשור לממדי הנפש והרוח הגבוהים של האדם:
כאשר האדם לומד, או עוסק בתכני רוח ונפש, עליו להיות מודע וקשוב לצלעות ולחלל בית החזה, כיוון שהתחושות המופיעות באזור זה, בעת האדם עסוק ב”רוח”, מלמדות על התשובות והתגובות שהאדם עשוי לקבל מממדי מציאות גבוהים, ביחס לעיסוק ה”רוחני” לאופיו ולאיכותו.
אם אותו העיסוק נקי דיו, קיימת האפשרות לדיאלוג שאותו ניתן להבין דרך תחושות מבנה בית החזה והצלעות. מיקום התחושה על פני הצלעות ואופי התחושה, כאשר הלימוד של סוגי התחושות באזור זה, הופכות לשפה ממש, בקשר של אדם עם עולמות עליונים.
הצלעות בהקשר הזה, הופכות ל12 אבני החושן שעל האפוד על בית החזה של הכהן הגדול.
מכיוון נוסף – הצלעות באותו ההקשר הופכות למיתרי “כינורו של דויד”.
כיצד תחושות על פני הצלעות הופכות למנגינות הבאות לאדם כתשובה לאופן ולאיכות סוג העיסוק הפנימי שלו.
הצד הגבוה של האדם, מתרגם לתחושות דרך כלוב בית החזה – כיוון ששם מתגורר הלב, שהוא המשכן ליסוד אלוהים בנפש האדם.
כאשר יסוד זה, מתעורר באדם והופך למודע וקוגניטיבי, דינאמיקה שמקבלת תחושות, רגשות ומילים – אז במצבים אלו, הצלעות ובית החזה הופכים לכלי מיתר, כאשר התחושות על פני המבנה האנטומי הזה, מלמדות על התוכן ועל המרקם הנפשי ההופך לפעיל באדם ביחס לתהליך שהוא עובר ואיזה תוכן מתקבל בו.
אילו כלים נפשיים פעילים באדם ביחס לסוג העבודה הגבוהה שהוא חי, פועל ועושה – נלמדים על פי הצלע ה”פעילה” המגיבה לאותה העבודה.
אינדיקציות להופעת איכות התחושות ברמת זו:
1- בדרך כלל התחושות על פני הצלעות, קלות, דקות ונעימות.
2- האדם חש את הדברים על גופו, ובנפשו, ובמקביל קיים בו צד הנותר מתבונן, צופה, ומתוך כך “יודע”.
האדם מתנסה ומתבונן במקביל.
3- התחושות בדרך כלל, מופיעות בעוצמה, וכאשר באה בעקבותיהן הבנה, תובנה, ידיעה, השראה – אז תחושות הגוף, על פני הצלעות, נעלמות, ומותירות תחושות קלות ונעימות.