כליות כ”ג, שלבי ההתפתחות ט”ו, העבודה ד’ – ארכיטיפ קי”ו

י”א – בן שבעים לשיבה:

איכויות של ילד הנולד עם פוטנציאל של “שיבה”:

ילד זה, כאשר הוא רק מתחיל את צעדיו הראשונים, ניכר בתנועות שלו, בהתנהגות שלו שהוא נושא עמו תבונה מסוימת שאינה קשורה למקום ולא להורים שדרכם בא לעולם.
הוא אף עשוי למלמל מילים עם עברות משפה מסוימת שאינה מדוברת במקום שבו נולד.
למשל: הוא יקוד קידה הדומה לקידה יפנית, או שיבקש לגעת אף באף כמו האסקימואים, או שיקוד מצח למצח כמו הטיבטים, וכך הלאה.. הוא יראה סוגי מחוות גוף והתנהגות שאינם קשורים לקונטקסט התרבותי של ההורים שהולידו אותו.

סוגי מחוות התנהגותיות אלו, יהיו ברורות מאוד לצופה, ואף יותירו בצופה (בהורים בדרך כלל) השתוממות עמוקה על ביטויי התנהגות אלו.
זהו סימן לילד הנושא בתוכו מטען נוסף, עמוק ורחב, שעשוי להראות להורים את קו החיים העתידי של הילד הקטן. מטען שמהווה רמיזה לסוגי האיכויות של הילד, שעשויות להיות לו לדרך מעשית כאשר יגדל.

בדרך כלל ילד זה הנושא עמו מטען מסוג זה, סובל בילדותו מפערים רבים ביכולת הלמידה שלו. יש בו צד מבוגר, עם תבונה עמוקה של “איש שיבה” אך הוא ילד, דבר היוצר קושי עצום בעיקר בנושאים הדורשים מן הילד ריכוז, הקשבה והתפתחות של יכולת למידה.
מן הזווית של המערכת – קיים סיכוי גבוה ביותר שהוא יכנס לקטגוריה של בעיות של קשב וריכוז ואולי אף יקבל תרופות לנושא זה, עקב חוסר הסובלנות של מערכת ורצונה ב”שקט תעשייתי” כאשר עליה להתמודד עם כיתה של 35-40 ילד.
ילד מסוג זה, כאשר הוא יקבל למשל – רטלין והתגובה האופיינית של ילד מסוג זה תהייה בהתנתקות, הסתגרות, אפאטיות, חוסר חשק לכלום, כמו שהוא הפך לבובה.
דווקא תגובה מן הסוג הזה, מהווה סימן לפוטנציאל גובה שנותק ואינו מוצא דרך לביטוי, דרך הרטלין המשתק אותו.

את הסימנים לילד הבא עם דרגת “שיבה” מולדת, ניתן לראות בדרך כלל הגיל ילדות צעירה, מגיל שנתיים ועד לגיל חמש בערך.
מגיל חמש לערך, סימני המחוות ההתנהגותית המהוות סימן לתוכן עמוק, כמו שנסגרות ונעלמות. הן נכנסות פנימה לתוך נפשו של הילד, ומאפשרות לו לפתח את הכלים ההכרחיים לחיים הנוכחיים שלו. עד למקום שבגיל בוגר יותר, תוכן זה יפתח מחדש ואז יהיה לו תוקף ומשמעות חדשה.

זיקה גופנית של אדם בגיל זה:
זהו הגיל שחייו של האדם נכתבים לו על פניו, דרך קמטים, שיער, צבע עור, טקסטורת העור. וכך גם בגופו דרך מחלות או סימפטומים פיזיים.
הנקודה המרכזית היא: “אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים” (ברכות י-א)
כלומר: למרות שחיי האדם בנקודת זמן זו, מתחילים את תהליך הסיכום שלהם. אין הדבר כך, ולא נסגר הגולל על חיי אותו האדם ועדיין יש הרבה פוטנציאל ואפשרות של התקדמות והתפתחות בגיל שיבה.
גיל המאפשר חשיפה של איכויות נפש עמוקות ביותר ללא ההפרעות הביוכימיות של הגוף.
גיל זה מזמין את האדם להיכנס פנימה, לתוף השקט, לתוך תפילה ומדיטציה.
ומשם ממשיכה הדרך.