כליות י”ג, שלבי ההתפתחות ה’ – ארכיטיפ ק”ו

ח- בן ארבעים לבינה: תוצאות חיים.

בגיל זה, האדם מגיע לפרקו, לגיל “העמידה”, למקום ששם האדם עומד, יציב, לאור כברת הדרך שכבר עבר.
זהו זמן בחיי האדם שהגוף, מן הזווית הפיזיולוגית מאט תפקודים פיזיולוגיים רבים, ויכולות שהיו טבעיות לאדם עד לנקודה זו, אינם יותר באותה איכות טבעית. חוסן גופני יורד באופן טבעי בשלב זה, ויכולות גופניות שהיו בעבר זמינות וטבעיות, יורדות באופן מוחשי וקונקרטי לאדם.
לכן נקודה זו בחיי האדם מהווה צומת חשובה.
1- דבר ראשון זוהי נקודה בחיי האדם שעיקרון השמירה על הקיים מן הזווית הגופנית, הופך לעקרוני ביותר להמשך החיים. טיפול נכון של האדם בעצמו במובן הפשוט עשוי להכתיב בריאות או חולי כבר בשלב זה.
לכן מומלץ בגיל זה לשמור על פעילות גופנית סדירה ועל תזונה מודעת ובריאה, מכיוון משלב זה, האדם ייפגש עם דעיכה פיזית שאין ממנה מנוס.

דעיכת כוחות הגוף עלולה לחשוף מחלות שונות המחולקות לשתי קטגוריות:
הראשונה – מחלות “גנטיות” תורשתיות, העוברות במשפחה. נטייה מולדת של האדם לחולי מסוים.
השנייה – סוגי מחלות שהן ביטוי לחיים שהאדם חי עד לנקודה זו. מחלות המשקפות אורח חיים מסוים, אולי קיצוני מדי, אולי מתיש מדי ללא תשומת לב של האדם לעצמו, כו’.

2- נקודה שנייה: מעצם האטה של תפקודים גופניים, קיימת אפשרות שיפתח באדם דלת למקומות פנימיים עמוקים יותר, עם פוטנציאל רגשי – מחשבתי – רוחני, עמוק יותר, בעקבות ההאטה הגופנית. ודבר זה תלוי בדרך מתפתחת שהאדם עשה עם עצמו כל חייו בשלבים מוקדמים עוד לפני שהגיע לנקודת זמן זו בחייו. למעשה שלב זה זהו הזדמנות לאדם שחי נכון, כיוון שעד לנקודה זו קיימת מציאות שמעצם התפקודים הגופניים, האדם חווה סוג של חסימה שאינה מאפשרת לו יציבות מחשבתית או רגשית (עקב מבנה גופני מהיר, או עם להט רגשי ועוד) וכעת מעצם ההאטה קיימת האפשרות להיכנס פנימה עמוק יותר.

לכן שלב זה (גיל העמידה) מהווה צומת שבה האדם נפגש עם תוצאות של חיים המביאים סוג של פרי המכונה “בינה”. ודרגת הבינה שיש באדם הנה תוצר של חיים שהאדם חי עד לנקודה זו.
בינה זוהי איכות באדם המתפתחת לאור התנסויות שהאדם חווה המאפשרות לאדם לדעת נושאים עמוקים באופן מבורר, עם ידיעה מוצקה ומבוררת – לאור התנסות החיים של האדם.
בירור שהוא תוצר של חיים מתפתחים, מהווה תשתית להבנה ולחכמה. שהם פרי לתהליך שהאדם חי כל חייו.
בשלב זה, על האדם לדעת ולהצליח לתת תשובות לעצמו על נושאים בסיסיים ועקרוניים ביותר.
תשובות לשאלות:
א- מדוע אני פה.
ב- לאן פני מועדות.
ג- מה עלי לעשות פה, ומהי הדרך הטוב ביותר עבורי לעשות את מה שאני צריך לעשות.
אלו שאלות יסוד שהתשובות שהאדם נותן לעצמו, מלמדות על דרגת הבינה המתפתחת באדם.

נקודה נוספת הקשורה לגיל זה, זוהי היכולת באדם להבין “דבר מתוך דבר”.
איכות זו אף היא עקרונית, והיא תוצר של דרך שאדם עשה עוד לפני הגיע לצומת זו בחייו.
והיא חלק מן החכמה המצטברת, וביטוי לתהליך ההתבררות הפנימית שמתרחש לאורך השנים.
וזוהי האיכות המאפשרת לאדם להגיע להרבה מקצת, להיות עם מעט וממנו להפיק הרבה.

בכל אדם יש מידה מסוימת של בינה. יש שאיכות זו מהווה תוצר המסכם תהליך של חיים שהאדם חי עד לנקודה זו, ויש שהיא ממשיכה את תהליך האבולוציה הפנימית, ואם זהו מצב – זוהי אינדיקציה שהאדם במקום הנכון, ועשה את הדרך הנכונה עד לנקודה זו.

שלב “בינה” שאינו נכון, שאינו מתקדם נכון, זהו מקום באדם הנאחז בנעורים בכל כוחו ומנסה לשחזר את כוחות וחווית החיות שהייתה לו בעבר כאשר חש עצמו חזק לאור כוחות הגוף הטבעיים.
ניסיון לחזור אחורנית בזמן וכמו לשמר גיל צעיר יותר בגיל מבוגר, זהו ניסיון שלא יצליח. ויביא לעצירה של האפשרות לקדם את איכות הבינה הפוטנציאלית של האדם.

מן הזווית הגופנית, רפואית:
זהו השלב שהחולשות הטבעיות המולדות באדם נחשפות, לאור כוחות גוף היורדים בעוצמתם.
אך נטיות מולדות אינן “גזירת גורל”, ויש חלל רחב לאפשריות רבות לשאלה מה לעשות עם נטיות לחולי מולד.
גם בשלב זה, חולי מולד והאופי של הופעתו באדם, המיקום בגוף, סוג החולי, הסימפטומים הנלווים לחולי, ועוד.. כל אלו מלמדים על נקודות בחיי האדם המהוות “הפרעה” בדרך להשגת בינה בדרגה גבוהה יותר. סוג החולי מלמד (גם עם הוא גנטי) מלמד על מקום העבודה הפנימי שיש לאדם להתבונן לעסוק עימו בכדי להסיר מעל עצמו מכשול ומסוכה המורכבת מסיבות גופניות ורגשיות, שמוצאות ביטוי בחולי בגוף ובאופן הופעתו.

סיכום: גיל ארבעים מהווה צומת חשובה בחיי האדם. מצד אחד גיל זה מהווה סיכום למה שהיה עד כה, ומצד שני זהו שלב המאפשר ופותח דלת לעולמות פנימיים עמוקים וגנוזים הממתינים לשלב זה בכדי להיפתח ולהפוך לדבר מוחשי ומוגשם הנובע ממקורות גבוהים ולא גשמיים.
זהו השלב המאפשר בירור עמוק ואמיתי לשאלת היסוד הקיומי, האם האדם גוף – אפר ועפר, או שמקורו של אדם אינו בגוף, והגוף “לבוש”, עוגן ומכסה לנפש האדם.
בשלב זה, נפתחת האפשרות לבירור התנסותי ואמיתי של נקודה זו, ואם אכן היא בוררה היטב, מתקיים באדם התפתחות איתנה ועמוקה של שלב הבינה.