ל 90- 95 אחוז מן הציבור הסובל מיתר לחץ דם אין ידיעה או הבנה גופנית אנטומית לסיבה להופעת התופעה. כאשר ברור הקשר הרגשי ואורח החיים המייצר את תופעה זו.
בשאר החולים ביתר לחץ דם, ניתן לזהות סיבה קלינית קונקרטית, הקשורה ברוב המקרים לכליות.
מחלת כליות היא ככל הנראה הסיבה השכיחה ביותר ליתר לחץ דם מסיבה ידועה. יש לחדד כי הגדרה זו הינה בעייתית מכיוון שיתר לחץ דם עשוי לגרום אף הוא לאי ספיקת כליות ובמקרים רבים קשה לקבוע האם יתר לחץ הדם מהווה סיבה או תוצאה, בכל הקשור לפגיעה כלייתית.
יתר לחץ דם הנגרם על ידי פגיעה ברקמת הכליה נגרם בדרך כלל בעקבות אגירת מלח (נתרן) ונוזלים. ולעתים, הפרעה בזרימת הדם לרקמת הכליה תורמת לעליית לחץ דם על ידי עלייה ברמות הרנין (הורמון מרכזי המשתתף בהליך הורמונלי של וויסות מלחים, לחץ דם ורמות הנוזלים החוץ תאי, מעגל הורמונלי זה מורכב מ: רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון המערב תפקודי ריאה וכבד, בתהליך מטבולי של תנועת נוזלי הגוף)
לכן התזונה המומלצת ביותר במחלות כליה הגורמות ליתר לחץ דם, הינה בהימנעות וצמצום מלחים, וכמו כן חלבונים, הנוטים להכביד על תפקודי כליה. בירידה בתפקודי כליה, ניתן למצוא חלבון בשתן. דבר המשקף על פגיעה ביכולת הסינון בכליה.
1- הצירות עורק הכליה (renal artery stenosis) גורמת ליתר לחץ דם ב- 1-3 אחוז מן הסובלים מיתר לחץ דם. כשהעורק מוצר, לחץ הדם יורד בקטע העורק שמעבר להצירות. הכליה אינה מזהה שירידת לחץ הדם נובעת מהצירות העורק אלא מגיבה כמו שלחץ הדם בגוף נמוך ויש צורך להעלות אותו – ולכן מנסה להעלות את לחץ הדם בכלל האמצעים העומדים לרשותה.
האמצעים העיקריים הם הפרשות הורמונים כמו רנין ואלדוסטרון המופרש מיותרת הכליה וגורם לכיווץ כלי הדם על ידי ספיגה ועלייה של ריכוז המלחים בכליה.
דינמיקה נפשית: הצירות כלי הדם משמעותם – הולכת חיים שאין כלים ודרכים להכיל את עוצמת הזרימה.
תהליך התפתחות הדרגתי לאורך שנים של “לתת” לעולם, להיות בעומס ללא שעות וגבול. להרגיש אחריות טוטליות שאין ממה אפשרות לרפיון.
אדם שנושא את העולם על כתפיו. סגור – מופנם – לא תקשורתי רגשית – לעתים מתפרץ רגשית לאור העומס והעייפות המצטברים בתוכו – בדרך כלל יש היסטוריה של אינסומניה כרונית – אדם שניתן לסמוך עליו, שלוקח על עצמו הרבה – לא מתלונן אף פעם – סוג של “איש ברזל”.
לבסוף תנועת הדם בכליות נפגעת, כתגובה להליך רגשי זה.
גישה בסיסית של מחויבות. גישה רצינית, נטולת הומור, “החיים הם עבודה תמידית”.
2- דלקת פקעיות (גלומרולים) כרונית של הכליה – דלקת זו נגרמת בדרך כלל על ידי תהליך שבו הגוף מייצר נוגדנים כנגד מרכיבים של פקעיות הכליה – תהליך אוטואימוני. מצב זה יכול להתעורר בעקבות תהליך זיהומי כגון חיידק סטרפטוקוק, מצב זה מתאפיין בהופעת דם וחלבון בשתן, בצקות והפרעה בתפקודי הכליה.
דינמיקה נפשית: מחלה אוטואימונית משמעותה – האדם אוכל את עצמו מבפנים. נטייה של הרס עצמי עם קול פנימי עמוק של אי רצון לקחת חלק בחיים.
נטייה זו מתלקחת בכליה בדרך כלל לאחר מחלות דלקתיות – כלומר – לאחר קונפליקט ומאבק פנימי בין המחויבות לתת את כל מה שיש לאדם ובין כעס, סירוב ותחושת אי צדק כלפי מי שמקבל מן האדם הנותן.
רקע קודם של אדם רציני ומחויב, שלאור גישה של “ללכת לקראת אנשים אחרים”, נשחק עמוקות עד למקום בו רגשות של מרמור, כעס, תסכול החלו לחלחל פנימה ולהרוס את היושרה ואת ה integrity- של אותו האדם. עבור אדם מסוג זה, תסכול או מרמור שחודרים ל – integrity הפנימי, מהווה רעל המכרסם את היסודות העמוקים ביותר.
3- פגיעה כלייתית על רקע חסימתי – הנובעת מאבנים ומהגדלת הערמונית. עקב החסימה נוצר נמק בתאי הכליה, עקב מחסור בהספקת דם, דבר הגורם לעלייה בלחץ הדם לאור אזורים בכליה המנסים לפצות על אזור פגוע.
דינמיקה נפשית:
פגיעה בכליה עקב חסימה מבלוטת ערמונית מוגדלת – משמעות התופעה:
דיכוי ודעיכה של העיקרון הזכרי בדימוי העצמי של האדם. תהליך זה מתרחש על פני שנים רבות, זוהי אינה תופעה אקוטית.
כאשר הגדלת הערמונית הביאה לידי פגיעה בתפקודי הכליה, זו אינדיקציה לשחיקה עמוקה ביותר לאור מאמצי על של האדם כדי להתגבר על תחושות חולשה מחסור בכוח הזכרי.
כמו כן שחיקה עמוקה ביכולות המיניות – עם אפשרות לשימוש מיני לאורך שנים כדי לחזק את המקום הזכרי, לאור פעילות או יכולת מיניות. כאשר אסטרטגיה זו אינה נוגעת למעשה במקום החלש. דבר זה מהווה הליך מחליש ומדלדל את חיוניות היסוד בגוף הגבר – דבר המוביל להיחלשות של הערמונית והכליה.
חסימה מאבנים הגורמים לפגיעה בתפקודי כליה:
תהליך ארוך וכרוני של נשיאה של עול קשה, כאשר האדם מעולם לא אמר או אראה את הקושי שהוא סובל בנשיאה של אותו העול. זהו הליך פנימי ועמוק של אנשים המסוגלים לסחוב “הרים” על גבם, כאשר הם נראים כלפי העולם מחוייכים.
עד לרמה של שחיקה המייצרת אבן שהיא רק סימבול ל”אבנים” שהם סוחבים על גבם שנים, ואילו הפגיעה הכלייתית משקפת שחיקה בכוח הבסיסי, בחיוניות היסוד שלהם.
בדרך כלל אנשים אלו לא מודעים בחיי היום יום שלהם לעומס שהם לוקחים על עצמם, זהו חלק מהם, חלק מן האישיות שלהם, והם רואים באורח חיים זה דבר טבעי, הגיוני, ואין הם מבינים אפשרות להתנהגות שונה או אחרת. יש בתוכם מבנה ערכי מוצק מאוד בדרך כלל, והם שופטים את העולם מתוכו, וגם את עצמם.
4- מחלה פוליציסטית של הכליה – זוהי מחלה משפחתית בעלת תורשה דומיננטית (50 אחוז מצאצאי החולים לוקים במחלה) הבאה לידי ביטוי קליני בעשור הרביעי או החמישי לחיים. התסמינים האופייניים היא כאב במותן, דם בשתן, גוש שניתן לחוש בו בבדיקת המותן (ציסטות) ובמשך השנים התפתחות יתר לחץ דם.
דינמיקה נפשית: משמועתה של הופעת ציסטה על הכליה – ניסיון להמציא יכולות וכוחות לשם התמודדות עם החיים, שחרגו מגבולות הכוחות הפוטנציאליים שיש לאדם.
גם עם מחלה זו היא גנטית והאדם נולדת עימה, נטייה זו עשויה להיות חלק ממבנה האישיות שלו, כמו כל נטייה גנטית מולדת אחרת.
כשם שמבנה גופני מולד – נולד גם עם נטיות בתכונות נפש, כך כאן בכליה פוליצסטית מולדת – זוהי דוגמה לאדם שנולד במקביל עם נטיות באופי שלו, הקשורות לנטייה להקצנה, למתיחת הכוחות ומגמה להמציא כוחות חדשים כדי להתמודד טוב יותר עם סוגי ההתמודדויות של חיי היום יום.
אלו אנשים יציבים, עם שורש עמוק במה שהם עושים. טוטאליים באופן העשייה, בעלי תושייה ורצון חזק, הם בתוך התהליך של מה שהם מעורבים בו, ללא מנוחה וללא יכולת לעצור. הם אנשים שיכולים לשאת שעות עבודה רבות ולא להראות חולשה, או שחיקה. למעשה רק המחלה עצמה היא זו שעוצרת אותם. אם לא היו חולים לא היו עוצרים.