המילה כליה, מלמדת על הדבר הבא:
כליה \ כל-יה: כל מה שאמיתי ועמוק באדם, טמון בכליה. כביכול יה, קיים בתוך הכליה.
וכאשר אדם נתן מעצמו את כל מה שהיה בתוכו, את כל הטוב שהיה בו ואת כל המשאבים שלו.
את כל-יה שהיה בו הוא נתן, הדבר הותיר אותו ריק, כמו שלא נותר בו דבר.
האדם הגיע לקצה הדרך ולקצה היכולות.
זהו המקום בו הכליה עושה “סומטיזציה” לסוגי חולי שונים.
הכליה מאבדת את כוחה לסנן וליצור מים ייחודיים, בעלי טביעת האצבע של ייחודיות האדם.
המים הופכים להיות עכורים, לא נקיים, מלוכלכים. לא בגלל שהאדם “מלוכלך” אלא בעקבות התרוקנות ה”יה” של הכל-יה.
אז תפקודי הכליה מתחילים להיחלש,
אז חומרים שאמורים לנוע או להיפלט, נאגרים בתוך תאי הכליה.
אז מחיל להיאגר רעל ולכלוך בתוך הכליה שמאט ומכביד יותר על תפקודי הכליה.
לכן מחלות כליה מלמדות על הישחקות של מישור קיומי בסיסי ועמוק ביותר בנפש האדם.
הינה דוגמאות:
א- דלקות כליה אקוטיות:
מחלה עם קשר לדלקות שתן, ולחיידקים העולים דרך השופכן (יורטר) לכיוון הכליות.
דלקות כליה על בסיס דלקות שתן, אופייניות יותר בנשים, לאחר מגע מיני, עם כי אחוז ניכר של נשים בוגרות סובלות מדלקות כליה חוזרות לאור זיהומים בשלפוחית ללא קשר למגע המיני.
בדרך כלל בנערות או נשים צעירות, דלקות בכליה לאחר מגע מיני, מלמד על קונפליקט עמוק ביחס לדינמיקה הזוגית.
מצד אחד היא נפתחת רגשית באופן מלא ועמוק, ומוכנה לתת ולהתמסר. ומצד שני יש בה אי נחת, אי שקט לגבי הנכונות של אותה הזוגיות, חוסר ביטחון בוודאות או ברלוונטיות של החיבור הזוגי. היא חשה כי אולי זוהי טעות.
ולהיות בתוך מגע מיני עם קונפליקט זה , מאפשר דלקות בכליה.
בנשים בוגרות, כאשר אין מגע מיני ברקע, ויש מערכת יחסים יציבה, ומופיעה דלקת אקוטית בכליות, זוהי אינדיקציה לאישה שמדחיקה רגשית הרבה ממה שקורה לה בתוך הזוגיות.
יש בתוכה תוכן עשיר שאינו מוצא את ביטוי, היא “עובדת” קשה כדי שהזוגיות או הבית ישמר יציב. יש בתוכה סימביוזה ואכפתיות אמפטית עמוקה ביותר כלפי בני המשפחה שלה, היא חווה את האחר באופן עמוק עד לדרגה שלחוש את מצבו של אדם קרוב לה גורם לה כאב עמוק בתוכה.
מצב זה של נתינה, קשר עמוק ואכפתיות, כאשר היא עצמה “מודחקת”, מהווה בסיס להתרוקנות מן משאבים שיש לה, ולכן הכליה נחלשת.
ב- אבנים בכליות:
מוצאים קשר ישיר בין עישון סיגריות, תזונה עשירה במלחים וחלבונים, צריכת אלכוהול וצריכת תרופות כימיות הגורמות להצטברות רעלים בכליות – לבין התפתחות האבנים בכליה.
יש אזורים גאוגרפיים, שם המים המקומיים עשירים ומרוכזים ברמות מלחים ומינרלים גבוהה במיוחד – דבר המכביד על הכליות וגורם לאחוזים גדולים מן האוכלוסייה המקומית לפתח אבנים בכליה.
וקיימת כמו כן אפשרות גנטית משפחתית הנוטה לכיוון התפתחות אבנים בכליה.
אך לא כל מי שנמצא בקבוצת סיכון כלשהי, מפתח אבן בכליה.
מעבר לנושא קבוצות סיכון, יש גורם נוסף הקשור ישירות לאורח החיים הפנימי, לגישה של האדם לעצמו ולחייו, לאופן בו האדם חווה את העשייה שלו בחיי היום יום.
וזהו הגורם המרכזי המאפשר שאדם בקבוצת סיכון כלשהי, עשוי להכשיר את הקרקע להתפתחות האבן בכליה.
נכון להיום אחד מכל עשרה גברים במערב, מפתח או יפתח אבן בכליה.
ובנשים אחת מכל שלושים, מפתחת אבנים בכליה.
זוהי נטייה יותר זכרית מן הזווית הסטטיסטית. וזוהי סטטיסטיקה המעידה כי הלך הרוח המוביל להתפתחות אבן בכליה שייך יותר לדינמיקה זכרית, עקב תפיסות תרבותיות הקשורות למושג האחריות, העבודה, האופן בו האדם חש את עול החיים על כתפיו.
כך שלנושא הסטטיסטיקה לאבנים בכליות – יש קשר תרבותי במובן של תפקיד גבר ואישה.
נפרולוגים מראים סטטיסטיקות כי יותר מחמישים אחוז מן הציבור שפיתח אבן בכליה, עשוי לשחזר את תופעה זו לאחר זמן לא רב. כלומר- תהליך ייצור האבנים הופך להיות כרוני ומחזורי, לאחר הגילוי האבן הראשונה.
דבר זה (הישנות התפתחות האבן) מצביע על מקום באדם שלא הצליח לשקם את עצמו לאחר חווית עייפות – קריסה – או תחושת נאנקות של עול חיים שלא ניתן להרפות ממנו.
כביכול האדם נשבר ולא הצליח להתרומם מן המקום השבור.
אבנים בכליות זוהי תופעה הצביעה על מאבקים קשים לאורך זמן רב, שעניינם להצליח לעמוד איתן מול משימות קשות ומתישות ולעיתים סיזיפיות, הקשורות לנושאים שליבו של האדם קשור בהם עמוקות. קשר עבוטות עם דבר מה שלא ניתן להפריד אותו.
האדם מגיע לדרגות עייפות שגורמות ליסודות בתוכו להישחק, עד למקום שהוא כבר אינו יכול לחוש את עצמו במובן הראשוני, איך הרגיש את עצמו בעבר – כאשר החל המשא שלו ביחס לנושא שבו הוא אוחז. תחושת ה”אני” שלו כמו שאבדה או שנטשטשה בתוכו, והוא עובד מתוך כוח אוטומטי, ללא החיוניות הראשונה שהייתה שם בתחילה.
כאשר הוא מתעורר לרגע קל – ביום מן הימים, ורואה את מחיר שהוא שילם, זהו המקום בו מתחילה להיווצר בתוכו סומטיזציה של אבנים בכליות.
80 אחוזים מן האבנים בכליות בני אדם, הם משקעים של סידן בכליות (קלציום אוקסלט או קלציום זרחתי- פוספט)
הרכב מינרלי זה משקף על אדם שמרוכז שנים רבות שעבודה שעניינה לגבש לעצמו ולבני ביתו – בית ומקום מוגן. לאדם שמפתח אבנים מסוג זה, הביטחון הבסיסי הקשור בביטחון החומרי של בית, רכוש, כסף וכו’ – הופך להיות מטרה וערך שהאדם עמל קשה כדי לבסס את עצמו ומשפחתו במקום זה.
נושא ה”אדמה” הופך להיות עבורו דבר עקרוני שיש לעבוד קשה למענו.
השחיקה מגיעה לדרגה שהאבן באה לשקף לו, מה יותר חשוב לו:
החיים שלו עצמם או היכולת שלו להעניק לעצמו ולבני ביתו כסף, בית, ויציבות חומרית.