“מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה. אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש (מתעטש)והיה נשמתו יוצאה מנחיריו. עד שבא יעקב אבינו בקש רחמים על זאת ואמר לפניו: רבון כל העולמים! אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי. ונעתר לו הקב”ה שנאמר: ‘ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה’. ושמעו הדברים כל עמי הארץ, ותמהו; שלא היה כמותו מיום שנבראו שמים וארץ” (פרקי דרבי אליעזר נ”ב)
התעטשות זהו רפלקס (לרוב רפלקס לא רצוני) של כלי נשימה עליונים, בעיקר של האף, המהווה חלק מתהליך הניקוי וההגנה של כלי הנשימה מפני גורמים שונים הזרים למערכת. אשר הצטברותם עשויה לחולל מחלות שונות, ולכן יש צורך אורגני לפנות אותם לצורכי ניקוי כלי נשימה עליונים.
האף הינו האיבר המעורב ברפלקס העיטוש, לכן רפלקס העיטוש קשור לחוש הריח ולתהליכי הנשימה מן האף.
האף וחוש הריח קשורים לחיבור, קומוניקציה וסינכרוניזציה עם העולם החיצוני. לכן כל חולי שהאף קשור בו, מלמד על רגישות של האדם באינטראקציה עם העולם הסובב.
ברוב המקרים עיטוש קשור לתהליכים אלרגניים, הקשורים לרגישות סביבתית, או עונתית.
עיטוש אלרגני משקף על רגישות בתקשורת אקטיבית עם העולם. יש באדם רגישות גבוהה עד לדרגה של תחושה כי הסביבה החיצונית “אלימה” בנוכחות שלה, והאדם עצמו פגיע ורגיש מול סביבה אגרסיבית. לכן האדם מתפתח תהליך אלרגני עם עיטוש.
עיטוש מלמד כי האדם מאבד את היציבות ואת ה”מרכז” שלו עקב האינטראקציה עם העולם הסובב.
יש לאדם “מרכז” מודע שהאדם מכיר בתוכו, אך מרכז זה חשוף ורגיש, ומושפע בקלות לאור תקשורת סביבתית.
אדם חש כי הוא חסר הגנה וכי השפעות חיצוניות חודרות עליו ומשבשות את ה”גרוויטציה” הנפשית שלו. האדמה שלו מתערערת.
עניין העיטוש אם כן, הינו להוציא מן המערכת את הגורם הסביבתי שחדר לתוך נפש האדם ומהווה גורם מערער, היוצר אי יציבות ומשבש את ההרמוניה הפנימית של האדם.
עיטוש המתעורר בחשיפה לאקלים (כגון, אבק, חמסין, אביב, שערות חתולים וכו’) מסוים מלמד על רגישות מבנית אלרגנית. יש באדם נטייה גופנית נפשית (מן הזווית המולדת, בדרך כלל) למצבים מסוימים, אשר חשיפה להם מעוררת את ההליך האלרגני.
אך כאשר האדם אינו אלרגי בדפוס מוכר, צפוי וידוע. ויש גלי עיטוש המופיעים באופן מקרי. יש צורך לזהות את הנסיבות בהם העיטוש מתעורר, ולאור איזה מצב נפשי התעורר העיטוש.
דוגמאות נפוצות:
א- נער\ה צעיר שחוזר לבית הוריו, ושם בבית ההורים הוא מפתח תהליך אלרגני של עיטוש. זוהי אינדיקציה שהשהות בבית ההורים מהווה סוג של חדירה או הפרעה בתהליך ההתגבשות הנפשית של הנער. הנער זקוק לסביבה שם הוא מתמודד לבדו, וכך הוא נבנה ומחזק את היסוד הפנימי בזהות שלו. בבית ההורים הוא כביכול חוזר להיות ה”ילד” דבר שערער את הצורך להפוך ל”מבוגר”.
ב- אדם נפתח תהליך אלרגני ועיטוש בתחילת השבוע, או לאחר סוף השבוע
ביטוי ל”אלרגיה” של האדם למקום העבודה, או לקושי של לפתוח שבוע חדש עם כל סוגי ההתמודדויות שהשבוע מביא עמו.
מקום העבודה גורם לערעור פנימי באדם, המרכז שלו נפגע, אך האדם נאלץ להתמודד, דבר הגורם לתגובות אלרגניות עם עיטוש.
ג- אדם חוזר לביתו בערב, לאחר יום עבודה, ובבית כאשר הוא נכנס, בא גל של עיטושים.
זוהי אינדיקציה לקושי של האדם בתוך ביתו, אולי לאור יחסים בבית עם משהו מבני הבית, אולי לאור הקושי בהמשך יום העבודה והקושי להמשיך את המסע של היום.
החוויה של “בית” גורמת לאדם חולשה וערעור פנימי.
ד- סטודנט צעיר, המשתדל בכל כוחו לאמץ את “שרירי המוח”, כדי להבין וללמוד, אך הוא חש קושי גדול, כמו שהמוח לא מצליח לקלוט למרות המאמץ הסיזיפי.
אז הוא מתפתח סימפטומים של אלרגיה עם עיטוש.
המאמץ הלימודי אינו טבעי לאותו האדם, עליו כביכול לבנות בתוכו איכות שאין לו אותה באופן טבעי. והמאמץ לריכוז או למידה גורמת לאדם לפיזור של יסוד פנימי בזהות שלו. הוא כמו שמתפזר ברוח ושוכח את עצמו לאור הקושי הלימודי. זהו המקום שם מופיע התהליך האלרגני עם עיטוש המלמד על סוג הקושי שהוא חווה.
אם כן, רפלקס העיטוש ומגמתו:
להשיב לאדם את המרכז הפנימי שהתערער לאור אינטראקציה עם העולם החיצוני. וזאת על ידי דחייה של הגורם החיצוני שחדר פנימה לתוכו.