מטרונה שאלה את ר’ יוסי בר חלפתא, אמרה לו: לכמה ימים ברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו?
אמר לה: לששת ימים.
אמרה לו: ומאותה שעה ועד עכשיו מה הוא עושה?
אמר לה הקדוש-ברוך-הוא יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני.
אמרה לו: וזוהי אֻמָּנוּתוֹ? אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ובשעה קלה אחת אני יכולה לזוגם.
אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש-ברוך-הוא כקריעת ים סוף.
הניחה ר’ יוסי בן חלפתא והלך לו.
מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות-שורות ואמרה: פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני, וזיווגה אותם בלילה אחד.
למחר באו לפניה – זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה זרועו פרוקה, זה רגלו שבורה. אמרה להם: מה לכם? זה אמר איני רוצה בזו. וזו אמרה: איני רוצה בזה.
מיד שלחה והביאה לר’ יוסי בר חלפתא.
אמרה לו: רבי, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת היא, כל מה שאמרת יפה אמרת!
(מדרש רבה, בראשית ג)
כאשר איש ואישה מתקרבים זה לזו, נוצר מתח רגשי ואנרגטי ביניהם המייצר תגובה פיזיולוגית.
האזור המגיב למתח זוגי הנו בצלעות, בעצם החזה ובחוליות המחוברות לצלעות.
יש שהמתח הזוגי מורגש באזור הקדמי, על עצם החזה. זוהי אינדיקציה שכיחה ביותר למפגש בין ה”אני” של האדם ל”אני” של בן\ בת הזוג.
יש שהמתח הזוגי מורגש בחוליות הגב. זוהי אינדיקציה לתחושת חוסר הביטחון שיש לאדם בעת שהוא מתקרב אינטימית לצד שני. מתעוררת בתוכו השאלה והספק אם יש לו את העמידות שתפשר לו להיות נוכח בתוך ההתפתחות וההתקרבות ההדדית.
ויש שהמתח האינטימי מורגש על פני אחת מן הצלעות.
כל צלע הנה אספקט רגשי בעל אופי קונקרטי לה עצמה. וכאשר היא הופכת למורגשת או מגיבה למתח הרגשי הנוצר באדם כאשר הוא מתקרב ביחסים אינטימיים, זוהי האינדיקציה למקום באדם, שמשם הוא מתחבר אל בן\בת הזוג. וכן על הקשיים האפשריים העשויים להתעורר בתוך הזוגיות.
הנה תיאור החיבור הזוגי המתבטא על פני הצלעות:
צלע א’:
חיבור זוגי עם צורך וורבאלי, צורף לדבר, לתקשר, לצאת לעולם, ליצור מתוך הזוגיות אינטראקציה עם העולם. הזוגיות היא פלטפורמה ליצירת קשר במימד נוסף בעולם.
האתגר והקושי יופיע במקום שם בן\ בת הזוג אינם חשים בצורך לקומוניקציה או מתקשים בכך.
צלע ב’:
חיבור זוגי, עמוק, אינטימי, שהעולם אינו שייך ולא שותף לו. צורך להתכנסות של תכנים זוגיים השייכים רק לבני הזוג. צורך להיות קשוב\ה היטב לצד השני, עם “אצבע על הדופק” באופן תמידי, לאור הצורך להיות חלק מן המקצב של החיים, לקחת חלק במקצב חיים של הצד השני.
הקושי יופיע במקום בו הצד השני, יתרגם את הצורך להתכנסות זוגית, כמו סימביוזה מעיקה.
צלע ג’:
צורך זוגי, המברר את המרחב האישי מול המרחב הזוגי. מתעוררת השאלה על היחס והגבול בין ה”ביחד” ל”לחוד”.
מתעוררת השאלה: עד כמה אני ניזון מן הזוגיות, ועד כמה אני הוא זה המזין את הזוגיות.
כמה אני דומיננטי ביחס של “מקבל” מול “נותן” בתוך הקשר האינטימי.
יכולת הזנה בתוך קשר, להיות מזין או ניזון מאופיו של הקשר האינטימי.
הקושי עשוי להופיע במקום זה כאשר צד מסוים הופך ל”נותן חסות” לאחר. וכך עשוי לחנוק את הצד השני, ולבלום הזנה חוזרת ומאוזנת.
צלע ד’:
היכולת לשתף את הצד השני ולהיעזר בו לשם השותפות של המסע בחיים. היכולת לגיוס כוחות משותפים. היכולת לדעת כיצד עובדים ביחד. מה מקומו של כל אחד בתוך הזוגיות, וכיצד תהליך זה מקדם את התא המשפחתי למקום עתידי טוב יותר.
הקושי כאן, מתבטא כאשר הצד השני אינו רואה את הדרך ואת כיוון ההליכה המשותפת באותה העין.
צלע ה’:
יכולת לעבוד עם התכנים המתעוררים בזוגיות ולגדול דרכם. יכולת לעבוד עם רגשות קשים, כעס, תסכול, מירמור, חסכים. ומתוכם לעבוד מול בן\בת הזוג ולשנות גישה לגבי נושאי חסר או קושי, המעוררים בטבעם כעס ומחלוקת.
האופן בו האדם יודע להפריד את הרגשות שלו, וכיצד נוצרת ההשלכה על האחר בזוגיות. הידיעה כיצד קיים גבול שם ה”בעיה” שייכת לאדם, ובן\ בת הזוג רק משקפים את הקושי שמתעורר לאור החיים המשותפים. קיימת נטייה לתגובות אימפולסיביות הנוטות לצד האגרסיבי. הקושי כאן קשור למקום שם נוצרים “התבצרויות”, עם קושי לפשרות, וקושי לסליחה מול מקומות מאתגרים.
צלע ו’:
כיצד האדם “מעכל” מצבים שונים של החיים, מול הצד השני. כיצד האדם לומד לקבל דרך הצד השני, סוגי מצבים שאין הוא מכיר ואינו יודע “לעכל” אותם. ודרך הזוגיות נוצר תהליך גדילה ולמידה של יכולת הבנה, עיכול רגשי, גישות שונות למציאות, שבתחילת הקשר האינטימי הן זרות לאדם, והופכות לאורך הזמן, לגישות שהאדם לומד ומאמץ דרך המגע עם הצד השני.
האופן בו האדם מקבל דרך הצד השני זוויות להתמודדות שאין לו אותן הטבע המולד שלו. כיצד האדם “סופג” את השני, כיצד קיימת אפשרות להיות במקום של קבלה מן האחר, ללא יציאה מאיזון של ה”אני” שלו.
הקושי כאן עשוי להתרחש כאשר קורה דבר מה בחיים המשותפים שם יש אירועים שלא ניתן להתגבר עליהם, או שונות גדולה בניהם, והם הופכים לחצץ מפריד בין האדם לבן\ בת הזוג.
צלע ז’:
עיקרון ה”עונג” בקשר האינטימי. האם יש בזוגיות “מתיקות”, טעם טוב של הנאה, הפקת הנאה בתוך אופיו של הקשר. האם הקשר מעניק לאדם יכולת לחוות עונג.
עונג כמקור מזין, מחזק, מעשיר, המאפשר התחדשות בתוך הזוגיות לאור חיים בתוך עולם מאתגר השואב כוחות, ומביא להתשה של האדם.
הקושי פה, בדרך כלל, סב סביב הבנה שונה וצרכים שונים של מהו הדבר המביא ל”עונג” באדם.
לכל אדם יש צרכים מסוגים שונים. והזוגיות עשויה להיהפך לעוד גורם מתיש שיש לעבוד בו.
דבר שגורם לאיבוד הטעם בשהייה ביחד.
צלע ח’:
יכולת להיעזר בתכנים המתרחשים בתוך החלל האינטימי לשם ההתפתחות העצמית של האדם.
יכולת לשנות תכנים באופי שלהם, ולהמיר מצבים נגטיביים לפוזיטיביים או ליהפך.
יכולת לחזור לאיזון בתוך הקשר הזוגי לאור מטענים שהצד השני או האדם עצמו, מביאים לתוך הזוגיות. בעיקר כאשר אנשים מביאים לתוך הקשר מצבים שונים של רצונות, או כאשר כל צד חוזר מיום עבודה קשה, ומתעוררת השאלה כיצד ניתן להיות ביחד.
הקושי כאן בדרך כלל הנו בתחושת הקור ההדדית המתפתחת לאורך השנים לאור החיים השגרתיים וחיסרון החיות של שמחת החיים. השעמום והשיממון של חיי היום יום, הביאו לשחיקה של החיים האינטימיים. דפוס חיים הופך ל”גולם שקם על יוצרו” – נוצר קושי לשנות, לחדש ולרענן לאור דפוסים זוגיים שהשתרשו.
צלע ט’:
צורך להפיק את המרב מן הקשר, דחיפה של קשר אינטימי לקצוות שלו. יצירה של קשר אינטימי הזקוק למתח אינטנסיבי כדי “להרגיש” את חיים. חיבור זוגי מתוך תהליכים קיצוניים של הליכה על הקצוות.
הקושי הנו בצורך לריגוש קבוע. וריגוש אינו יכול להיות קבוע. משם הזוגיות עוברת תהליך ממצא מהר מדי.
צלע י’:
הבנה באדם, שאינטימיות אמתית זקוקה להבשלה, לזמן, לתהליכים המתרחשים על פני שנים. אדם עם גישה של “ריצה למרחקים ארוכים”.
אדם עם הרבה סובלנות בתוך הזוגיות למצבים מורכבים.
יכולת של האדם “להמציא” טכניקות חדשות בכל פעם שנוצר קושי או קונפליקט.
איכות זוגית של “מים שקטים, חודרים עמוק”.
הקושי עושי להיות במקום זה, כאשר צד אחד הוא זה האחראי על הזוגיות, ואין הדדיות באחריות ליצירת הקשר האינטימי, או כאשר הקצב שונה.
צלע י”א:
צורך לראות “פרי” מן השהייה ביחד. צורך של האדם שהזוגיות תיתן ותאפשר “פרי”.
בכל המובנים, פרי של ילודה, או יצירתיות משותפת ועשייה יצירתית משותפת ועוד.
יכולת של האדם בתוך הקשר האינטימי, להוציא את התכנים שאינם מרכזיים ואינם חשובים, ולהישאר עם המרכז של איכות הקשר.
המקום שמיניות תופסת החשיבות של יצירת קשר אינטימי.
במקום זה קיים בדרך הבדל גדול לגבי ההבנה המשותפת על סוג ה”פרי”. מה נחשב ל”פרי”. צד אחד לא רואה או מבין “פרי” באותו האופן.
צלע י”ב:
צורך המתפתח באדם, לסנכרן את האינטימיות במקביל לחיי חברה, או משפחה מורחבת.
כיצד האדם “שומר” על האיכות האינטימית שיש לו, במקביל לחיים משפחתיים “שבטיים”, אשר עשויים לחדור ולהשפיע על האיכות הזוגית.
המקום שמיניות הופכת לדפוס התנהגותי בתוך הצורך האינטימי.
הקושי האינטימי כאן הנו באי היכולת של צד אחד להכריח ולהנכיח סנכרון, מול צד שני שאינו רואה בסוג מסוים של הסנכרון צורך מיוחד, ולא מבין את המשמעות של המאמץ של הצד השני.