“וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה, וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד “ (בראשית ב, כא-כד)
1- האל לוקח צלע אחת, לא נאמר איזו צלע.
יש באדם 24 צלעות. 12 צלעות בכל צד.
כמו כן, לא נאמר איזה חלק של הצלע נלקח מן האדם. כיוון שצלע אחראית לחבר חוליה עם עצם החזה, הרי היא מחולקת לשלושה חלקים:
א- החלק היוצא מן החוליה
ב- גוף הצלע, מרכז הצלע
ג- החלק המחבר את הצלע לעצם החזה
2- האדם אינו אומר שהיא חלק מן ה”אני” שלו, אלא חלק מ”עצמו”, שזהו תוצר של מבנה הנלקח מן העצמות. ה”אני” של האדם, וה”אני” של האישה, נותר יסוד עצמאי לא מחולק, המייצר את האיכות האישית האינדיבידואלית, שאותה לא ניתן לגזור או לחלק.
3- העצם שנלקחה מן האדם, שייכת לצלעות, לא עצם אחרת כגון: גולגולת, ירך וכו’.
דבר זה בא לרמוז על המקום שמשם נוצר חיבור בין איש לאישה. כיוון שצלע יוצרת קשר וחיבור בין שני צדדים (גב וחזה)
הצלע היא זו יוצרת חיבור בין שני חלקים.
4- האיש, אם כן, בחיפוש מתמיד אחר הצלע החסרה שנלקחה ממנו, וכאשר הוא מוצא את אשתו הוא דבק בא והם הופכים לבשר אחד, ליחידה אחת.
האדם במסע תמידי אחר החלק החסר שלו. איש לאשתו. החיבור של איש לאשתו מתרחש דרך הצלע החסרה.
5- כלומר: דרך הצלעות והרגישות שיש בהן, ניתן להבין על האיכות של הקשר הזוגי, באיזו צלע הם המחוברים, על איזו צלע נשענת האינטימיות של אותו הזוג.
הצלע אם כן, היא מסד, היא ה”אדמה” לאיכות האינטימית בין איש לאשתו.
6- הקשר האינטימי ואיכותו, נלמדים דרך כלוב הצלעות, מכיוון שהצלעות מגוננות על הלב, והלב זהו מרכז האדם. בני זוג יכולים להיות מחוברים דרך הלב שם קיים ה”אני” במובן העמוק.
אם בני זוג מחוברים דרך המוח, הזוגיות לא תחזיק מעמד.
אם בני זוג מחוברים דרך הצורך המיני, הזוגיות גם כן, לא תאריך ימים.
זוגיות צריכה להיות נשענת ומחוברת דרך הלב, דרך ה”אני”.
7- הדרך לבחון את ה”צלע” עליה נשען החיבור האינטימי:
כאשר איש ואישה מתקרבים זה לזו במובן האינטימי, נוצר סוג של “מתח” בריא בין שניהם.
מתח שאם הוא אינטימי (לא בהכרח מיני) ונוגע בלב, אז אחת מן הצלעות תגיב להתקרבות.
תגובה של תחושה כלשהי: כאב קל, דגדוג, אי נוחות או אי שקט.
ככל שבני הזוג יותר זמן ביחד. יש צלע אחת ואולי שתיים, שעשויה להראות יציאה מסימטריה.
זוהי האינדיקציה לאופן בו האיש והאישה מתחברים אחד אל השנייה. כל אחד על פי תפיסתו את הזוגיות.
דבר זה ניכר היטב בתנוחת השינה בלילה. כאשר התנוחה של בני הזוג מושפעת עמוקות לאור הנוכחות של השני, אז לאור תנוחת שינה מסוימת – צלע אחת עשויה לכאוב או לחוש באי נוחות. זוהי הצלע עליה הזוגיות האינטימית נשענת, ודרך אותה הצלע נוצר החיבור האינטימי.
הצלע ה”כואבת” היא זו נלקחה מן האדם, ודרכה נוצרה האישה, על פי הסיפור המקראי.
זוהי הדרך לזהות את היסוד שמשם נוצר הבסיס לקשר האינטימי.
כל אחד שייבחן את עצמו:
(מומלץ לחזור ולקרוא את ארכיטיפ ע”א ואת ארכיטיפ ע”ד, אז יהיה קל יותר להבין את ההקשרים של מאמר זה)
הצלעות – ימין ושמאל, אחורית אמצעית, קדמית:
צד שמאלי של צלעות (ברוב המקרים) פגיעות רגשית, הכלה רגשית, פסיביות רגשית, נטייה נקבית.
היסטוריה של הדחקות רגשיות.
צד ימין של צלעות (ברוב המקרים) דומיננטיות, זכריות, יזמות, התפרצות. היסטוריה של עשייה.
צלע גבית, היוצאת מן החוליה: האופן בו היסוד שהאדם נישען עליו לאור ההיסטוריה שלו, מקבל ביטוי ויוצא מן הכוח על הפועל.
האופן המעשי בו ה”גב” של האדם מהווה מנוע לתנועה קדימה (ביחד לזוגיות). באיזה אופן ההיסטוריה של האדם מהווה תשתית ליצירת זוגיות אינטימית שניתן לבסס ולייצב אותה.
מרכז הצלע: אזור צלע אמצעי נושא את התוכן המרכזי של איכות הצלע.
(איכות הצלע נלמדת לאור החוליה שעליה היא מחוברת ולאור העצבוב היוצא מחיבור חוליה והצלע לאיבר פנימי או לפריפריה)
צד קדמי של הצלע המחובר לעצם החזה (עם שתי הצלעות האחרונות, שהן צלעות “צפות”)
כיצד הצלע (ביחס לחיבור באינטימי) מלמדת על תחושת ה”אני” של האדם, כיצד האדם מחובר ישירות לבן- בת הזוג. כיצד יש אינטראקציה ישירה, מיידית, בא האדם “מתערבב” עם בן- בת הזוג.
כאבים בעצם החזה, המיקום של פרק הצלע עם העצם החזה, מלמד על הכאב והקושי שיש לאדם בחיבור האינטימי עם בן- בת הזוג, כאשר הצלע הכואבת היא זו המלמדת על מוקד הקושי של האדם ל”התערבבות” של ה”אני” שלו עם בן- בת הזוג. ועל קושי של אי יכולת להתחבר לצד השני.