“אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן” (מסכת סוכה, נג-א)
הקטגוריה החמישית לתחושות, היא חוויית ה”אני”, תחושת ה”אני”, ומיקומה בגוף.
א- תחושת ה”אני” באדם, מהווה תמצית של סך כל החלקים המתקבצים ליישות אחת, שהיא בעלת איכות קונקרטית המגדירה את האדם, היוצרת באדם את תחושת ה”אני” שלו.
ברוב בני באדם, כאשר הם מתכוונים לדבר על עצמם הם שמים יד או מכוונים אצבע על החזה.
דבר זה מהווה אינדיקציה שתחושת ה”אני” של האדם שאוב מן ה”אדון” השוכן בלב האדם.
כל הצדדים באדם תורמים לתחושת ה”אני” באדם. הצד החזק והדומיננטי בין החלקים השונים הוא זה הקובע את המשקל של תחושת ה”אני” ומשם את מרקם הזהות שיש לאדם.
דוגמאות לדבר:
כאשר הצד האינטלקטואלי הוא הצד הדומיננטי. האדם נשען על ה”ראש”. הזהות שלו נבנית לאור תפקודי ה”ראש”. תחושת ה”אני” שלו תהייה בראש.
כאשר הצד המיני מהווה את מרכז החוויה של האדם, האדם יחוש את עצמו דרך המיניות, דרך אזור האגן. תחושת ה”אני” שלו תעבור דרך האגן.
כאשר האדם כולו נשען על תגובות רגשיות, הגרון יגיב לתנועה זו, והאדם יחוש את עצמו דרך הגרון.
תחושת ה”אני” שלו תרוכז בגרון.
כאשר האדם כולו הוא רק הגוף, אז בדרך כלל הזהות שלו קיימת בבטן, תחושת ה”אני” שלו קיימת בבטן.
ב- תחושת ה”אני” באדם, זהו המקום העמוק ביותר שסביבו סבה תנועת המערכת.
ההבדל העקרוני בין מערכת השלד ועמוד השדרה בתוכה, המלמדים על ה”עצמי” של האדם, אינו אלא ביסודות ובתשתית למערכת האנושית. העצמות המאפשרות יסודות המהווים את התשתית למרכבה האנושית, כל עצם היא חלק המרכיב את היסודות, לכל עצם יש משמעות עם עצמאית, כאשר כל העצמות כמכלול מהוות את התשתית, לכן הם מבטאות את ה”עצמי”.
סוף תהליך המרכבה זהו תחושת ה”אני” שהיא עמוקה יותר, יסודית יותר ומכלילה בתוכה את כל חלקי האדם, הבנויה על האיכות השוכנת בלב האדם, המחברת אליה את כל חלקי המערכת שהעצמות נותנות את התשתית לדבר זה.
ג- כאשר האדם מגבש בתוכו את תחושת ה”אני”, על תחושה זו, נבנית מערכת של קשרים עם הסובב, שנתיבי קשר אלו, הם תוצר וביטוי למקום ממנו נובע ה”אני” של האדם.
מקום זה מייצר קומוניקציה עם העולם, המשקף לאדם את עצמו כמו מראה, ועקב ההשתקפות החוזרת שהאדם מקבל על עצמו מן הסובב, הוא חש ביתר שאת את היסוד בתוכו שמייצר לו את תחושת ה”אני”, וכך תחושה זו הולכת המתגבשת ליסוד פעיל באדם ההופך אותו לאינדיבידואל.
ד- האיכות העמוקה של ה”אני” שואב את כוחו מן ה”אדון” השוכן בלב האדם. כוח בלתי נדלה, משאבים עם עושר עצום.
כאשר הזהות של האדם נבנית לאור הקשר וידיעה של איכות ה”אדון”, תחושת ה”אני” של האדם מבוססת את יסוד שלא ניתן שלא יהיה, הוא קיים תמיד.
במשברי זהות, משברים בהם האדם איבד את תחושת ה”אני” שלו, יסוד זה התפרק, או התמוסס, או נעלם… אז האדם עובר משברים שהם מן הקשים ביותר.
כל המשברים והמהמורות שהאדם עובר או יעבור בחייו, עם יסוד “אני” מוצק המבוסס ב”אדון”, האדם יידע וימצא את הכוחות להתמודדות, ותצלח לו הדרך, כיוון שהמצפן והכוחות לחציית המשבר שאובים מן ה”אדון”.
אך כאשר האדם איבד את תחושת ה”אני”, זהו משבר קשה וכואב ביותר.
משברי זהות הם תוצר של השקעה לאורך זמן בבניית זהות “כוזבת”, זהות שאינה שואבת את כוחה מן הבאר הנכונה, זהות התלויה בגורמים חיצוניים, או שהיא נשענת על יסודות באדם שהם חיצוניים לאיכות היסוד הטמונה ב”אדון”.
ה- מבני זהות כוזבים אלו נועדו לקרוס בזמן כלשהו, אז האדם יעבור דרך תקופה של “מוות” של הזהות הקודמת ותחייה מחודשת בחשיפת היסוד היותר עמוק והיותר קיומי עליו פסח מלכתחילה.
משבר זהות אופייני בגיל ההתבגרות, שם הנער\ה, פוגשים את עצמם ממקום שונה לאור הפיזיולוגיה המשתנה, דבר המאפשר באופן טבעי, מגע אותנטי עם האיכות העמוקה באדם. ולכן עמידה על האיכות הפנימית שמייחדת את הנער\ה (זוהי הסיבה למרדנות, לסרבנות ולקשיים הרגשיים השונים בגיל ההתבגרות)
זהו משבר טבעי, הקורה בזמן הנכון, כאשר צומת של שינוי פיזיולוגי, טבעי הוא זה ה”יוזם” ומאפשר מפגש אותנטי עם איכות היסוד של האדם.
אך כאשר משברי זהות מתרחשים בגיל מבוגר יותר, לאור מבנה זהות שבנוי למשל על האינטלקט, או על האימפולס המיני, אז האדם יעבור משבר שמטרתו לנקות את השגוי, ולחשוף יסוד קיומי עמוק יותר שלא ניתן להכחישו.
תוך כדי משברי הזהות, יהיו במקביל לקושי הנפשי, שינויים פיזיולוגיים שהם המשקפים את המקום משמם נבעה הזהות הכוזבת. אזור זה יהפוך לרגיש או פגיע ואולי אף לחולה בסינדרום “מאובחן” כלשהו. אזור זה משקף את מה שהאדם עובר, את היסוד השגוי המתמוסס, ואת מה שקיים ברובד עמוק יותר מאחורי הסימפטום הגופני המשקף את התהליך.
דוגמה: אדם שבנה זהות על כוח העשייה שלו, ושכח מדוע הוא עושה, ולשם מה שהוא עושה.
מה שנותר זוהי התחושה שאם הוא עושה, הוא קיים, ואם הוא לא עושה הוא לא קיים.
אז המשבר הקיומי שלו מבוטא דרך כאבי הפרקים, עם אפשרות לדלקות פרקים, ונוקשות.
דבר המבטא את המקום בגוף משמם נובעת תחושת “אני” כוזבת לזהותו האותנטית.
דוגמה נוספת: אדם שבנה זהות על בסיס הסימולציות המניות עם הביטוי החברתי שלהן. ושכח את האיכות היותר אותנטית של ה”אני”. המקום שיבטא את ה”טעות”, זהו אזור האגן, אברי המין. אולי במחלות אולי בדלקות או כאבים מסוגים שונים.
ו- הזדהות של האדם או השתייכות למקום, לדת, לקבוצה, לתנועה פוליטית ועוד… הם השייכים למערכת זהות חיצונית לאדם, שאינה קשורה ביסוד העמוק שלה ל”אני” הנשען על ה”אדון”.
אך אם אדם כולו שאוב להזדהות עם גורמים חברתיים, דתיים, פוליטיים שהאדם גדל או חונך עליהם, הוא עשוי לבנות בתוכו מערכת של קשרים שאינם נכונים לאיכות ה”אדון” שיש בו, ומשם בדרך כלל נובעות לאדם בעיות רבות, מן הזווית הרפואית, ומן הזווית הרגשית.
סימפטומים גופניים רבים שהאדם חווה, באים במקורם העמוק והבסיסי בכדי לעורר את האדם לעובדה שהוא נשען ביסוד הזהות שלו, לא על הדבר הנכון. ומשם נוצרים תופעות רפואיות שעניינם לעורר את האדם ליסוד האמתי שנשתכח, ועל הצורך לחזור ליסוד זה.
אופי המחלה, מיקומה בגוף והביטוי הקליני שלה, מלמד על המקום שבאדם ש”טעה” והלך שולל ובנה בתוכו זהויות כוזבות.
ז- לכן – ביסוד העמוק, כל מחלה היא הזדמנות להתקרבות של האדם לעצמו, לניקוי יסודי של מה שלא שייך לאיכותו הבסיסית, לתהליך למידה הנובע מן הטעות, דבר המוסיף רבות ל”חוכמת החיים” ולתבונה הנבנית באדם לאור התנסויות החיים.