“כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו” (מסכת ראש השנה, יז, א)
א- קבוצת תחושות שלישית (קטגוריה שלישית) נובעת מפעילותו של המוח, השכל.
מצד אחד יש למוח קשר לכל סוגי התחושות, כיוון שהמוח אוחז ב”מושכות” של המרכבה, שהם מערכת העצבים הפריפריאלית היוצאת מחוט השדרה.
מצד שני – תחושות הגוף, איכותן ומשמעותן נובעות מן הדרגה והיסוד שעליו האדם ניצב.
1- אם התשתית הקיומית של האדם, בנויה ונשענת על הגוף לבדו, אז תחושות גוף נובעות מסיבות פיזיולוגיות בלבד, עם משמעות גופנית בלבד ואפשרות לתחושות עם קשר רגשי כלשהו.
2- אם אדם מבוסס בקיומו על התנועה הרגשית, אז תחושות הגוף הן תוצר המבטא את התנועה הרגשית.
3- אם האדם מבוסס על השכל, האינטלקט, ביסוד שעליו הוא נשען בתפיסת המציאות שלו, אז תחושות הגוף קשורות לפעילות המוחית.
ב- לתחושות גוף הנובעות מפעילות מוחית יש איכות הקשורה ישירות לדפוס המחשבתי וההתנהגותי שהאדם הורגל בו, ובנה בתוכו.
המוח “אוהב” דפוסי תנועה מוכרים, הוא זקוק לדפוס ידוע כדי להכיר את כיווני התנועה. יותר קשה למוח עם התחדשות, עם “הפתעות” של תנועה לא מוכרת.
למרות שהמוח מהווה כלי למידה יוצא מן הכלל, הוא אינו אוהב שינויים. בעיקר כאשר הוא הופך ל”שליט” על המרכבה, אז הוא מתעקש לשמר את המוכר והידוע וחושש מן החדש. החדש מאיים עליו, מאיים על שלטונו.
ג- תחושות המשקפות “מוח” שליט, קשורות לתחושות עם שני כיווני תנועה.
הראשון:
כיוון תנועה שהאדם למד, רגיל בהם. תחושות שהוא זקוק להם כיוון שכך הוא מכיר וכך הוא מורגל. תחושות שגירוי מוכר מעורר תחושה, ריח מעורר רעב, מראה מעורר תחושה רגשית, צבע וצורה מעוררים תחושות קור או חום, מקום עם אווירה מסוימת מעורר רצונות מסוימים (כגון אדם שמנסה להיגמל משתיית אלכוהול, והוא נכנס לבר ששם היה מורגל בשתיית האלכוהול, ומעצם השהות שם, התשוקה למשקה חוזרת אליו)
גירוי חושי המפעיל דפוס התנהגותי.
השני:
כיוון תנועה שני נוצר מן המוח עצמו, מן הדפוס המורגל לאכול בזמן מסוים, אז האדם אוטומטית חש ריור ורעב.
תחושות שאינן זקוקות לגירוי או למידה, אלא שהן אוטומטיות ופועלות מעצמן והמוח מחייב את התחושה ומחייב תגובה של האדם לתחושה.
ודבר זה פועל דרך כל הדפוסים עליהם חי האדם.
דרך פעולה זו, היא זו היוצרת התמכרויות, כאשר המוח רגיל לדפוס, אינו מעוניין בדבר חדש, ומייצר את התחושה עליה האדם נישען, ואז הדפוס מאלץ את האדם להגיב ולהזין את רצונה של התחושה.
תשוקות, התמכרויות, דחייה ומשיכה, הן צורות ה”עבודה” של איכות התנהגותית זו.
הרגל קבוע היוצר תחושה, ומכריח תגובה.
ד- לימוד התחושות של דפוסי התנהגות, איזה תחושת גוף הם יוצרים, מאפשר לימוד של האופן בו הדפוס מוטבע בתוך המערכת ההתנהגותית.
וכך לפתוח חלל לשינוי בדינמיקה שם האדם כלוא.
ה- הדפוסים ההתנהגותיים, מהווים כלא ללא סורג, שהאדם חי בתוכו, ללא יכולת הימלטות.
כלא שבמקרים רבים האדם מודע להיותו בכלא. הוא מודע לכל צדדיו של דפוסי התנהגות כולאים, הוא אף יודע לספר כי שכב שנים על ספת הפסיכולוג, כך למד לדבר להכיר היטב את התנהגות הדפוס. אך על אף המודעות, הוא נותר במקום, לא זז צעד אחד קדימה, המצוקה לא השתנתה בצעד אחד.
זוהי אינדיקציה שעבודת המודעות הקוגניטיבית הנובעת מפעילות המוח, השכל, אינה מסוגלת לפתור לעצמה את בעיותיה (בעיה הקשורה ישירות למוח ולאופן פעולתו)
האדם זקוק להכיר את הכללים של אופן פעולת ה”מוח”, כיצד הוא עובד, כדי להתמודד עם הצורך לשנות את אשר זקוק לשינוי.
ו- המוח למד בגיל מסוים דפוסים, שהם הפכו למבנה קשיח. דפוסים שהיו בדרך כלל הכרחיים בשעתם, והתאימו למקום, לגיל, ולתקופה. אך כעת זמנם עבר והם אינם חולפים עקב העיקשות של המוח ודפוסים המסרבים להיעלם.
מן הזווית של ה”מוח”, לוותר על דפוס זהו סוג של מוות, שהמוח לא יכול להרשות לעצמו. הוא לא ימות אלא יאבק לשמר צדדים שכבר אינם רלוונטיים, אך הפכו לטבע שני לאדם, ומשם לשליטים.
המוח במצב זה, הפך ליסוד שהאדם נישען עליו, ודרכו הוא בא לעולם.
ז- איכויות של אדם “מוח”:
אדם עם נטיות ביקורתיות, חריפות שכל, אנליסט, קר רוח, עשוי להיות אכזרי, ענייני בהחלטות שלו, לא מערב רגש – ואפילו סולד מן הרגש ומזלזל בקיומו.
אדם קשה, נוקשה, ישיר, מקובע, עם דפוסים ידועים מראש בהתנהגותם.
מצד אחד אדם זה “הגיוני”, מצד שני יש בתוכו עמוק חרדה עמוקה משינוי, עם נוקשות חריפה.
ככל שנוקף הזמן, אדם “מוח” נוטה לאבד את תחושת החיים, את שימחת החיים, הוא הופך לנטול חיות. הוא הופך ליבש, עם מראה יבש. כאשר האדם “מתעורר” לדבר זה, הוא עשוי להזדעזע מן הכלא בתוכו הוא חי.
ח- תחושות גוף נוקשות, ומיקומן בגוף, הן המגלות את אופיו של הדפוס ה”מוחי” העקשן.
נוקשות הנה תחושת הגוף מרכזית המלמדת על דפוס מנטאלי שנרכש בעבר, היה רלוונטי בעבר, וכעת אינו נכון יותר להמשך התקדמות המערכת. אך עקב ההרגל והעיקשות על תפיסת עולם ישנה, אותו האזור בגוף עם זיקה לדפוס המחשבתי, הופך לנוקשה.
נוקשות – יכולה להופיע על מבנה שלד שריר, שם ניתן לזהות ישירות את הדפוס המסרב לשינוי.
כמו כן – כל מחלה שיש בא עיבוי ונוקשות של רקמה רכה כגון גידולים מסוגים שונים באיברים פנימיים, אף הם חושפים דפוס עיקש שעבר זמנו.
ט- הדפוסים ההתנהגותיים הכולאים את האדם, מהווים מחסום למקומות היותר עמוקים והיותר קיומיים בנפש האדם.
וככל שהאדוות של קולו של ה”אדון” השוכן בלב האדם, מגיעים לאוזנו של המוח, כך האדם יותר טרוד וחי בתחושה כי משהו באופן שהוא מנהל את חייו אינו כשורה, אינו נכון.
והוא יעשה הרבה כדי להשתיק את אדוות קולו של האדון, לרוב דרך התנהגות הרסנית של התמכרות לדבר מה ממסך ( סמים, אלכוהול, ספורט אתגרי, או כל דבר אחר שיש ביכולתו להסיח את דעת האדם)
אלמלא היו אדוות האדון מגיעות לאוזנו של האדם, לא הייתה בעיה כלל. מכיוון שקיים באדם צדדים שיש הכרח קיומי לגעת בהם, להגשים אותם, ללכת לאור צליליהם. משם נובע הקושי של המוח, שמבין כי השינוי בו עצמו הכרחי, ועליו להתגמש ואולי לוותר ואולי אף למות (מותו של דפוס והרגל)
י- משם נפתחת הדלת לשינוי ההכרחי.