שלד שריר י”ג, הצלעות א’ – ארכיטיפ ע”ד

י”ב גבולי אלכסון מפוצלין לששה סדרים מפסיקין בין רוח לרוח, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית. גבול מערבית צפונית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית. גבול צפונית מזרחית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית. גבול דרומית מערבית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית (ספר יצירה ה-ב)

לריבוע (צורה גאומטרית המייצרת חלל) יש 12 צלעות, היוצרות מבנה.
נדרש 12 צלעות לשם יצירת חלל.
אופיים של הצלעות (מאיזה חומר הן עשויות, כיצד הן נראות, כיצד הן מחוברות) מאפשר חלל מסוג מסוים ביותר, הנותן מקום לדבר מסוים שידור בתוכו. אותו הדבר שגר בחלל, זהו היסוד ה13.
במקרה של חלל בית החזה, יש לנו 12 צלעות המייצרות חלל, שם דרים האיברים הפנימיים החשובים:
1-לב (העמוק ביותר – מושב האדון)
2- ריאות (המחפות ומגוננות על הלב – מערכת ההגנה והגבול)
3- כבד וכיס מרה (בצד ימין של חלל הצלעות – בית חרושת, מעבדה רגשית, אלכימיה של יסודות באדם )
4- טחול לבלב (צד שמאל של חלל הצלעות – עונג, הנאה, ביסוס ה”אני” לאור התנסויות החיים)
5- כליות (שהן בצדי הגב – עבודה עם מים. מים כיסוד בממנו חיים נובעים. מים כיסוד היודע לשמר ידע)

תפקידן של הצלעות הנו בהגנה על האיברים הפנימיים, ויצירת חלל המתאים לאיכות הפנימית של איברים אלו.
כיוון שדרוש 12 צלעות לשם יצירת חלל, לכן יש לכל צלע חשיבות בפני עצמה, כאשר כולן ביחד יוצרות שלמות אחת, לשם מטרה אחת.

משמעות הארכיטיפ של הצלע בגוף האדם הינה בהיותה מחברת עמוד שדרה וחוליות לעצם בית החזה (sternum) הצלע מחברת את ה”אחורה” של הגוף (עמוד השדרה) עם ה”קדימה” של הגוף (החזה)
משמעות הצדדים:
צד אחורי, עמוד שדרה גב: ההיסטוריה, היסודות מן ההיסטוריה הפרטית המאפשרות תמיכה, יציבות, משענת דרכה האדם נתמך לשם הליכה לעתיד שלו.
צד קדמי, חזה, שרירי החזה, שדיים בנשים:
א- החזות של האדם, כיצד האדם היה רוצה שיראו אותו, החזות מן הזווית של הכוחות ואיכויות שהיה רוצה שהן אלו שייצגו את מקומו בעולם. התדמית שאותה הוא בונה לעצמו. ה”שם” שהיה מעוניין שיהיה לו. הכוחות שהיה רוצה להציג לעולם.
ב- בנשים: נתינה, הענקה, יכולת להזין משהו אחר, יכולת להיות בעבור משהו אחר, יכולת לשים עצמה בצד לשם התמיכה במשהו אחר.

כאשר 12 חוליות החזה נפגשות עם עצם החזה (sternum) דרך הצלעות, וכך נהפכות למכלול אחיד, הן יוצרות מבנה שמשמעותו:
א- חווית ה”אני” של האדם, במובן הבסיסי (אני חש את עצמי)
ב- היסודות שמהם מורכב ה”אני” של האדם
ג- תפיסת ה”אני” של האדם במובן החברתי (כיצד הייתי רוצה שיכירו אותי)
ד- היסודות שעליהן האדם עומד ונתמך לשם המשך ההתקדמות של “אני” משתנה ההולך וקדימה ועובר תהליכי אבולוציה.

כל צלע, אם כן, מביאה עמה איכות עצמאית, בפני עצמה, ששייכת רק לה, אך שזורה עם המכלול שהוא חלק מבניין ה”אני” של האדם.

הנה תיאור 12 האיכויות הנצרכות לבניית ה”אני”.

צלע ראשונה:
יכולת ביטוי, קומוניקציה, יכולת לעשות, יכולת ליצירת קשר עם עולם החיצוני.

צלע שנייה: מתחברת ל manubrium עם sternum בפרק המכונה: angle of Louise
א- יכולת לתחושה עצמית, לחוש את “עצמי”, להיות המגע עם מה שקורה לי עכשיו. יכולת בהווה לשקול את מצבי, לדעת את המתרחש ולבחור תגובה הנכונה לאיכות ה”עצמי”.
ב- יכולת התכנסות, הקשבה, שהייה במקום משם נובעת היצירה.
ג- יכולת לחוש ולדעת את הקצב, הזרם של החיים, למצוא את הדרך “לזרום” איתם ללא איבוד האיכות האישית.

צלע שלישית:
יכולת למציאת המקום בחלל הפתוח.
יכולת לשזור את עצמי בתוך האיכות הסביבתית.
יכולת להגנה עצמית, הגנה מן הסובב, הגנה מן האינטראקציה עם העולם מבחוץ, יצירת גבולות של מותר ואסור ביחס למה שאני מרשה שייכנס לתוכי, או שיידחה החוצה.
יכולת לדאוג לעצמי, צרכים, גבולות, סביבה ובית גידול שמתאים לי.
מתוך כל אותן האיכויות: יכולת להעניק. יכולת הענקה זקוקה לכל מה שקדם כדי שתהיינה הפרופורציות הנכונות המתאימות לאדם המעניק ולאדם שמקבל.

צלע רביעית:
יכולת לחשב את צעדי, לאור מציאות משתנה, לנוע “בין הטיפות”, ולא להתרטב. בתוך התנועה של החיים. כלומר: להמשיך את התקדמותי הפרטית בתוך הדינמיקה של העולם הגדול, ולמצוא את דרכי הייחודית למרות השפעות חברתיות ומשפחתיות העשויות להיות שונות במגמתן לאיכות שלי.

צלע חמישית:
יכולת עבודה עם נושאים מאתגרים, רגשות שליליים ומה עושים איתם. יכולת לעבד אירועים קשים –עד טראומתיים.
יכולת הפרדה, תיחום פנימי בין עניין לעניין.
יכולת לתכנן תכניות, לראות המשך ועתיד, חזון עתידי, לאן אני הולך, מהו הכיוון.

צלע שישית:
יכולת “לעכל” סיטואציות, בכל המובנים.
עיכול של תוכן לימודי, עיכול של מצבים חברתיים, עיכול של יחסים אינטימיים, עיכול של אירועי חיים.
העיכול של כל הנושאים הללו, הופכים את מה שעוכל לנושאים המצטרפים לחוויית ה”אני” של האדם.

צלע שביעית:
א- כיצד האדם שואב עונג, הנאה ממה שהוא עוסק עימו.
ב- יכולת “לברור מוץ מן התבן” – יכולת הגדרה פנימית מהו עיקר וטפל באדם שעל פיו האדם יודע לברור בכל סיטואציה את מה שחשוב לעצמו, ואת מה שהוא ידחה.
יכולת לצור “קריטריונים” פנימיים הבוררים עיקר מטפל בכל סיטואציה אותה האדם פוגש.

צלע שמינית (מחוברת בסחוס לצלע שביעית)
יכולת לאסוף את כל התנסויות האדם, להפוך אותן ל”אדמה” שעליה האדם עומד.
האופן בו התנסויות חיי האדם מצטרפות, מוסיפות או גורעות, מעצימות או מחלישות את האדם.
האופן בו האדם נבנה ממה שעסק עימו. באיזו מידה עיסוקו של האדם בנה אותו או הרס אותו.
עד כמה האדם נהנה ממה שהוא עושה, ואיזה “רווח” יש לו מן המעשיים שלו.

צלע תשיעית (מחוברת בסחוס לצלע שמינית ושביעית)
יכולת להפיק יותר מעצמי, יכולת עמידות של עשייה לאורך זמן, ללא מקורות הזנה, אלא רק מכוחותיי שלי לבדי, מן המשאבים שיש לי עד לנקודה זו, ממה שאני בניתי לעצמי ככוחות ויכולות שאינם תלויים בגורמים חיצוניים.
יכולת העמידות של האדם תחת לחץ או תנאים לא ידידותיים, אלא עוינים.

צלע עשירית (מחוברת בסחוס לצלע תשיעית, שמינית, שביעית)
איכות מופלאה לצור כמו באלכימיה “יש מאין”.
איכות שיודעת לקחת קצת ולהפוך אותו להרבה, איכות היודעת את העושר של ההסתפקות בקיים, אך למרות ההסתפקות – אותה האיכות יודעת להרבות את המעט ולעשות ממנו הרבה.

צלע אחת עשר (צלע “צפה”)
א- יכולת ההולדה, התוצר האמתי של חיי האדם, של העבודה הפנימית. הפרי של חיי האדם, האם יש פרי לחיי האדם ואיזו איכות יש לאותו הפרי. פרי שהוא תוצר של מסכת החיים וההתפתחות שעבר האדם.
ב- יכולת העדיפה של ה”לא שייך”, יכול זיקוק וטיהור של מחשבות, רגשות, אינטואיציה. תהליך זיקוק וטיהור המאפשר קשר עמוק של האדם ליסוד עליו הוא נשען וממנו הוא יונק את חיותו.

צלע שתיים עשר (צלע “צפה”)
יכולת לסנכרן תהליכים, מערכות. סנכרון של מחשבות, רגשות – פנים וחוץ בהשפעות השונות. מטרת יכולת הסנכרון: לצור הומיאוסטזיס פנימי, של איזון לאור כוחות שונים הפועלים על האדם, פנימיים וחיצוניים.

כאשר יש כאב, חולי, או כל סימפטום באשר הוא על אחת מן הצלעות, על פי מיקומו של הסימפטום ניתן להבין ולדעת על המקום המאותגר בחוויית ה”אני” של האדם.
וכן סוג החולי המתרחש על הצלעות, משקף על סוג של התמודדות העומדת בפני האדם.
על כך המאמר הבא.