שבעת הכיוונים באדם באים בשלושה צמדים, וצד אחד שביעי שהוא בפני עצמו:
צמד ראשון: ציר הזמן – עבר עתיד, קדימה אחורה.
כיוון א’: קדימה, החזות הקדמית של הגוף.
משמעות הכיוון: העתיד בציר הזמן. החזון. לאן האדם הולך. כיוון ההליכה. הידיעה לאן ללכת. החומרים וסוגי המשאבים שהאדם זקוק להם כדי לנוע קדימה לכיוון העתיד והחזון שלו.
איברים של כיוון קדמי:
פני האדם: היסודות של אישיות האדם, החלק הפנימי של האדם נחשף דרך הפנים שלו.
חזה: האופן בו האדם תופס את עצמו במובן של כוח ה”אני”, כריזמה, אגו, “כיצד אני מעוניין שהעולם יראה אותי”
בטן: היכולת להיחשף במקומות החלשים של האדם, להראות לעולם צדדים חלשים (יש לנושא זה כמה אספקטים, עליהם נרחיב במקום אחר, הקשור לתפקודי מעיים)
אברי המין כלי השתן: מקומות עם זיקה ליסוד בזהות האדם של זכר או נקבה, לוויטאליות המינית, לזיכרונות הקשורים לנושא זה, וכן לנושא השתן שהוא קשור ליכולת עמוקה של בירור נושא המים באדם (על נושא זה נרחיב במקום בפני עצמו, הקשור לכליות)
ירכיים קדמיות: מאגרי כוח ואנרגיה, לתנועה, יוזמה, עשייה, כוח התמדה, הקשורה באופן עקיף לוויטאליות מינית.
ברכיים: תנועה קדימה, אומץ, ביטחון עצמי לנוע למקום חדש, יוזמה בתנועה למקום חדש המבקש לצור דרך ונתיב אישי.
כף רגל עליונה: האופן בו האדם מייצב את עצמו ביחס לרצונו להגשים את עתידו (שורש)
כיוון ב’: אחורי הגוף, החלק האחורי של הגוף.
משמעות הכיוון: העבר בציר הזמן. הצטברות תוצאות החיים והמסע של האדם. ההיסטוריה שיש לו. המקום שם ההיסטוריה אגורה. העקרונות שעליהן האדם נתמך וחש תמיכה – המשאבים הפנימיים שהאדם יכול להישען על יסוד חזק מספיק כדי לנוע קדימה (עיקרון אבא) כוחות פנימיים הדוחפים את האדם קדימה לאור עבודה שנעשתה בעבר, ולאור משאבים היוצרים תחושת תמיכה.
איברים של כיוון אחורי:
ראש אחורי: ה”תת מודע” של התודעה מאוחסן בעצם האוקסיפוט (צד אחורי בגולגולת)
צוואר: יכולת בנשיאת אחריות של נושאים לאורך זמן רב, לכן צוואר קשור למימד העבר ברצף הזמן.
גב: תמיכה, עקרון של נושא התמיכה, יציבה ויכולת ההשתנות שלה – עד כמה היציבה בחיי האדם אכן יציבה, ועד כמה היא גמישה ומוכנה להשתנות. אב תומך או מסרס, חינוך תומך או מקבע.
שרירי העכוז: משבאים של שימוש באנרגיה המינית, עד כמה אנרגיה מינית מהווה מנועה וכוח עליו האדם נשען לצורכי התבטאות בעולם.
רקטום, פי טבעת: מנגנון עם משמעויות רבות וכיוונים רבים: שליטה, הנאה, עיסוק עם תוכן קשה וגס ולמרות זאת להישאר נקי, כוח חיסוני, כוח בקרה על דחייה של נושאים קשים – יכולת דחייה של נושאים קשים, כיווץ והרפיה, כוח בסיסי של הישרדות (על נושא זה נרחיב בהקשר של הרקטום כאיבר הקשור למעי הגס)
ירכיים אחוריות ושוקיים: מצבורי אנרגיה הקשורים ליכולת התנועה קדימה לאור התנסויות העבר.
צמד שני: ימין ושמאל
ציר תנועה בין ימין לשמאל. כיצד האדם חווה את עצמו בתנועה המחייבת יציאה קלה מאיזון דרך הפולאריות של שמאל וימין, בתוך חווית ההווה שלו, כאשר הוא נע קדימה. התנועה קדימה מחייבת וויתור זמני על יציבות שכבר נרכשה, ודרך התנועה של ימין ושמאל באה לידי ביטוי האופן בו האדם “מתגונן” מפני האי וודאות של ההליכה קדימה.
ברוב התורות שמקורן בעולם העתיק החלוקה בין ימין לשמאל, מתארות את שני הצדדים כך:
ימין: זכרי, משפיע, חזק, דומיננטי, עושה, מתמטי, מדויק, משימתי, תכליתי, רואה בתוצאות קונקרטיות את עיקר התכלית, מדבר את שפת השכל והרציונאל.
שמאל: נקבי, מכיל, פיוטי, יצירתי, עגול, שלו, צורך לשהייה, הווה, שקט, התכנסות, הכלה, היריון, הקשבה, קשר וחיבור, רוך ועדינות, מדבר את שפת הרגש ואינטואיציה, אמנותי.
בכל אדם יש צד דומיננטי וצד יותר חלש. וכן בחלקי הפנים ברוב בני האדם קיימת אי סימטריה של צד ימין ושמאל ומשקפים את נקודות החוזק מול נקודות התורפה.
במקרים רבים, אי איזון סימטרי בין הצדדים, כדוגמת ימין מאוד חזק ומתוח מול צד משאל רפוי, אינו מלמד בהכרח על צד זכרי חזק מול צד נקבי חלש, אלא על מערכת הגנה הקשורה לצורך פנימי של האדם לפתח ימין חזק (צד זכרי) כדאי להגן על מקומות עדינים בנפש האדם.
לכן מושג הארכיטיפ הנו “כותרת” לנושא עליו מתבוננים, במקרים רבים הנושא מרמז על דבר שמתהפך בתוכן הפנימי שלו ובמשמעותו כאשר הדבר מופנה לתוך חיי הנפש של האדם.
אדם קשוח (ימין חזק) למעשה צריך הגנה על יסוד נקבי חי, לכן הוא עשוי להופיע כקשה.
ואילו אדם עם צד שמאל דומיננטי, עשוי להיראות יצירתי, מכיל ורך – אך זהו צד שבא לחפות על קשיים ביכולת הנקבית לקבל צדדים אגרסיביים או דומיננטיים של האישיות.
לכן בכל הקשור לנקודה זו, יש להימנע מ”החלטות” מהירות מדי על משמעות האי איזון הקיים, שכן אי האיזון בדרך כלל בא להגן על הדבר ההפוך לו. וקצת יותר תשומת על אי איזון בין ימין לשמאל, ותמונה רגשית שונה לחלוטין עשויה להיגלות.
אי האיזון בין ימין לשמאל, משקף על נקודות החוזק והתורפה שהאדם חווה כאשר הוא יוצא מאיזון, ועל איזה צד בתוכו הוא נשען כאשר קיימת יציאה מאיזון.
צמד שלישי: ציר אנכי, ורטיקאלי
ציר אנכי, ורטיקאלי, ציר שנע מן הרגליים כלפי הראש, ולהפך – מן הראש כלפי כפות הרגליים.
מאבק בין עולם הרוח לעולם החומר. הקונטרסט שבין האידיאה למציאות.
ראש: תנועה של האדם כלפי השמיים, כלפי עולם הרוח. ל”ראש” קשורה יכולת ראיית העתיד, החזון, המקום שמשם האדם שואב את יכולת הראייה שלו, ממקומו בהווה כלפי העתיד שלו, בדומה לצמד הראשון של ציר הזמן קדימה ואחורה, אך בציר הוורטיקאלי נושא “ראש” עניינו המקורות של הכוחות הבאים לאדם מגבוהה, ומושכים אותו קדימה (השראה, יצירתיות, מעוף רוחני, רעיון מבריק, תוכן של חוכמה וידיעה)
כפות רגליים: הצורך של האדם לאדמה, לשורש, ליצירה של חיים הנעוצים בחומר ונותנים ביטחון. צורך לקרקע רעיון ולהפוך אותו למציאות חומרית. צורך בבית, ביסודות חומריים קונקרטיים כמו כסף, רכוש, בית, משפחה, הגשמה של רעיונות, הצלחות שניתן למדוד שמהן האדם נבנה.
קיים מתח על ציר זה, בקרב רוב בני האדם אין איזון בין הצד העליון של הגוף (מן המותניים לראש) לצד התחתון של הגוף (מן המותניים לכפות הרגליים)
יש לבחון את סוג האי איזון שקיים, וכל ניתן לדעת את החלקים עליהן האדם מבסס את עצמו.
דוגמה:
א- ירכיים מלאות מול כתפיים צרות:
צורך לאדמה, אדם שזקוק ליציבות חומרית. לביטחון חומרי. אדם שכוחו מכוון ליצירת חיים מאורגנים, מסודרים, מחזוריים המייצרים ביטחון.
ב- ירכיים צרות, כתפיים רחבות:
אדם הנשען את יכולת דומיננטית של אחריות, משימתיות, תנועה קדימה, רצון להישגיות.
ג- צוואר ארוך, מאורך – מול כפות רגליים עם נטייה לפלטפוס (שטוחות):
רצון עז לכוח המגיע ממקום השראה יצירתי ורוחני, משיכה לשמיים. אנשים מעודנים ועדינים, עם צורך לאסתטיקה. אי רצון ודחייה מן העיסוק בעולם החומר, קושי במגע הקשור להתמודדות עם נושאים חומריים.
ד- נטייה להצטברות נוזלים בכפות הרגליים:
נושאים הקשורים לאופן בו האדם התמודד עם השתרשות, בית, משפחה, כסף, רכוש. היה מאותגר ביותר וגרם לעייפות לשחיקה עמוקה.
כיוון שביעי: האדון
במכרז הגוף, בלב האדם שם שוכן אדון המרכבה, היסוד האלוהי. יסוד זה נוכח ולא ישן ולא עייף.
מן הלב הוא רואה ויודע ומעביר את רצונו לכל תא בגוף האדם דרך זרם הדם בכלי הדם.
תנועת הכיוון אליו יש לפנות הנה פנימה לתוך השקט, לתוך השהייה, לתוך הדממה.